Culture Agent

הבליץ מתחיל. שירי מימון מוציאה במקביל שני אלבומים, שיוצעו בשירות הדור השלישי של אורנג' החל מהיום. האלבום העברי, "רגע לפני ש…", ייצא מחר אל החנויות, ויהיה ניתן גם שם להשגה בפורמט הדיסק הפיזי שלו. לעומתו האלבום הבינלאומי, "Standing On My Own", יהיה ניתן להשגה רק בפורמט הסלולרי, בלעדית ללקוחות הדור השלישי של אורנג' – מלווה בקמפיין פרסומי מושקע שיחלוש על כל גופי התקשורת, כדי להפיץ את הבשורה החדשה – דיוות R&B כחול-לבן, סוף-סוף יש דבר כזה.

"זו הפעם הראשונה שה-R&B נשמע כאילו שהוא נולד כאן, הבסיס בא אמנם ממוסיקת הנשמה אבל יש כאן משהו שהוא ישראלי באופן בלתי נמנע", מתלהב רוני בראון, מנכ"ל הליקון, כשהוא מדבר לפחות על האלבום העברי ונראה גאה מאוד במוצר החדש של בת-טיפוחיו. "אני מרגיש ששירי הולכת כאן עד הסוף", מתאר זאת מומי לוי, מפיק-השירה באלבום, שליווה אותה בכל תהליך העבודה, " אני חושב שזמר ששר סול צריך למצוא את האני העצמי שלו כשהוא שר. כשעבדתי איתה מצאנו את זה בגדול. יש כאן את שירי מימון, זמרת הסול הישראלית".

"רגע לפני ש…", הוא משפט שמתאר את תחושותיה של מימון לכל אורך התקופה הזאת. "מעבר לכך שהכל התחיל באמת בשיר הזה, הראשון שהיה לי ביד, אני חושבת שתמיד יש את הרגע הזה לפני שמשהו קורה. את הרגע הזה אני רוצה לזכור, זה שבא לפני שאני עושה משהו שעדיין לא עשיתי". מימון עבדה בשנתיים האחרונות על שני האלבומים במקביל, וחלקה את זמנה בין הארץ לבין לונדון, באולפניהם של TJ Cases הבריטי באלבום הלועזי ויועד נבו בעברי. "זו היתה חוויה מדהימה, שהיתה רצופה רגעים שבהם פשוט נעמדתי, עצמתי את העיניים ואמרתי לעצמי שאני מגשימה חלום גדול", היא מספרת, "תמיד אהבתי סול, גדלתי על המוסיקה הזאת, ועכשיו השתדלתי לבטא את זה בצורה הכי טובה".

"האלבום הנוכחי מהווה לפחות מבחינתנו שינוי מהותי", אומר בראון, "בלידה של האלבום הקודם היו מספר בעיות, אף אחד לא התכוון שהכל יתקדם בקצב הזה. אמנם לא לקחנו את הזמן שעובר מאז 'כוכב נולד' כטריגר, אבל ניסינו בעיקר למלא את הרפרטואר שלה. היעד המובהק היה בעיקר להוציא משהו חדש, לייצר כמה שיותר סינגלים, כדי שההופעה לא תבוסס על שירים שלה מהתחרות. עמדנו בזה דווקא. הפעם היה לנו יותר זמן, כדי להרכיב את החומרים שמתאימים לשירי בצורה הכי אופטימלית. לא התפשרנו על אף שיר, זו אסופה לא מקרית של שירים, אלה שירים שנכתבו על מידותיה, במיוחד לה".

עד כמה ההצלחה של 'השקט שנשאר' השפיעה על התפתחות העניינים?
"ההצלחה של השיר, ללא ספק, שמה לנו את הרגל על הגז, והכריחה אותנו לקבל את ההחלטה ללכת על אלבום שני, בגלל הביקוש הרב. גם בעולם התגובות היו מדהימות, נוצר ביקוש מדהים אבל הבעיה היא שלא היה לה מופע ותקליט באנגלית. באיזה שהוא מקום ממש הפסדנו מזה שלא היה לה את זה אז"

איך נולד האלבום האנגלי?
"לא התכוונו לעשות בהתחלה אלבום באנגלית. בעקבות האירוויזיון פנה אלינו המפיק, TJ Cases. הוא לא הכיר אותנו קודם, אבל חיפש ובסופו של דבר מצא ופנה אלינו. הוא סיפר על עצמו, ואמר שיש לו לייבל משלו ושהוא מעוניין לעבוד איתה. כשראינו שהוא מגיע מעולם הגראז' הבריטי הבנו שאין סיכוי שהוא ייקח אותה למקומות דביקים מדי. התחיל תהליך מסוים, שחוץ מכל הקשיים שנערמו בדרך, ראינו שהוא ממש מתאמץ ורוצה לעבוד איתה".

ומה לגבי הפצה בחו"ל, לאיפה אתם פונים, למה בעצם האלבום לא יוצא כבר עכשיו?
"האלבום הרי כבר מוכן, אבל עוד לא החלטנו לאיפה אנחנו רוצים ללכת. בעקרון, החברה של TJ אמרה שהיא רוצה להפיץ את האלבום. באיזה שהוא שלב נכנס לתמונה סטיב גרינברג, איש תעשיה אמריקאי שהציע להפנות אותה לשוק שם. גרינברג היה בעבר נשיא חברת התקליטים קולמביה והקים מאוחר יותר לייבל עצמאי בשם S-Curve, שגילה לעולם את ג'וס סטון, וזכה בגראמי עם Baha-Men. בערך לפני שנה, הוא הוזמן לראות הופעה שלה וקיבל גם דמו. אחרי ששמע והתלהב הוא הציע להפיץ אותה בעצמו, אמרו לו שהרי TJ מפיץ, והוא אמר שזה לא משנה לו. אז בינתיים אנחנו עוד חושבים על ההפצה, אבל בגדול אנחנו מעדיפים תמיד מייג'ור".

גרינברג עצמו הפיק שני רמיקס לשירי האלבום העברי, שמצורפים כבונוס לאלבום. האלבום כולל מלבדם 11 שירים, שישה מהם (כולל "יותר טוב לסלוח") הפיק יועד נבו – המפיק הישראלי שעבד בעבר עם השוגהבייבס, בריאן אדאמס וסופי אליס-בקסטור. אסף דר הפיק לושה שירים, אחד מהם הוא "כשהלכת" שצפוי לצאת בחודש הקרוב כסינגל הבא מהאלבום, והוא אחד משלושת השירים שמימון כתבה בעצמה (אחד היא גם הלחינה). מומי לוי הפיק את השניים הנותרים, מלבד הפקת-השירה ועיבוד הקולות שעליהם כבד כאמור בכל האלבום.