אלבום רוק ראשון מזה עשור, ועוד במנה כפולה. וואו. היה אפשר להתייחס אל זה כמאורע לכל דבר, אם לא היה מתברר שמדובר בסך הכל באסופת שירים שיוצאת באופן ספונטני ללא סינון, אפילו לא כפיצוי. הדבר המפתיע הוא שאלון אולארצ'יק בכלל לא מנסה להסתיר את העובדה הזאת, ולא משנה כמה ננסה לחפור ולחקור. הוא לא מתנצל על הדרך השרירותית שבה הוא יוצר בשנים האחרונות אלבומים, הוא לא מנסה להסביר את ההליך המוסיקלי שהוא עבר כי במבחינתו הוא תמיד היה שם – בכל מקום, האמת שנדמה שלא משנה לו ממש אם גם האלבום החדש שלו, "רוק & רוך", נשמע באמת כמו קמח לא מנופה. גם הוא כנראה יודע שכך או כך הוא תמיד יחווה באותה צורה, שמתבטאת כאן ביתר שאת – יוצר רך נוגה ורומנטי שיודע להיות בועט, עוקצני ומקפיץ.
"הרעיון של להוציא אלבום כפול בא בכלל מחברת התקליטים, לא חשבתי בעצמי על האפשרות הזו, ואפילו הופתעתי ושמחתי מהפתיחות שלהם בעניין", הוא אומר, וכדי להדגיש את העניין הוא נוקט גם במספרים "לפני אלבום בדרך כלל יש קבוצה של עשרות רבות מאוד של שירים, 80 בערך, שהאמן בוחר מתוכם 14 בערך. במקרה שלי לא היו יותר מדי שירים, היו לי בערך 35 ואני מוציא למעשה את רובם". גם החלוקה הנושאית ביניהם היא יזומה, הוא מודה, "השירים לא נכתבו בתקופה אחת ולכן גם אין בהם אג'נדה גורפת. אספתי אותם במשך השנים, ואגרתי במגירה. כך שהאלבום לא תוכנן מראש להתחלק לרוק ורוך. זה נעשה באופן טבעי, אחרי שהשירים היו מוקלטים. הם נשמעו כמו שני סוגי מוסיקה"
כל הקלפים נמצאים עכשיו על השולחן וחושפים את אולארצ'יק כספונטני לחלוטין. "בסך הכל יש לי מזל שאני יכול לעשות בחיים דברים שאני באמת רוצה לעשות", הוא מסביר את הפאוזה כפי שהיא נראית, בה הוציא שני אלבומי ג'ז, הפיק מופעים, שיחק בטלוויזיה, כתב מוסיקה למחזות זמר והצגות, אבל רוק לא יצר, "לא הרגשתי צורך מיוחד להתרכז בלעשות רוק, מבחינתי זה היה יכול לחכות. לא היתה פה שום אמירה. אני גם לא יכול לומר שנעדרתי, כי בסך הכל אני עדיין מנגן את זה, ברוב ההופעות שאני עורך כיום"
אוקיי… אז למה בכל זאת ג'ז?
"יש לי עניין עמוק בג'ז, אני די מרגיש עם זה נוח ביצירתי. גם רוב התקליטים שאני קונה הם כאלה. יש לי רקע רחב בג'ז, וקשר שמתחיל כבר בגיל 14, כשהייתי בפנימיה הצבאית התקליט היחיד שהיה לי הוא של אלה פיצג'רלד, 'אלה אין הוליווד' – אבא שלי הביא לי אתו ביחד עם הפטיפון. מאוחר יותר התחברתי לאהרון קמינסקי ורומן קונצמן שהיו הג'זיסטים הכי מפורסמים באותה התקופה בארץ, הצטרפתי כבסיסט ללהקת 'הפלטינה'. אחרי כוורת נסעתי לברקלי כדי ללמוד ג'ז"
היתה לך גם פאזה מזרח תיכונית.
"החיבור שלי למוסיקה מזרח-תיכונית התחיל כשבאתי עם ההורים לגור בבת-ים, השכנים שמעו אום-כולתום בפול-ווליום. במשך השנים ניגנתי במועדון Peacock שבניו יורק, מועדון שהיה בבעלות תימנית, ניגנתי שם המון מוסיקה מהסוג הזה עם מיטב האמנים של התקופה – בעז שרעבי, זהר ארגוב וכו' . בכל אלבום שלי שילבתי משהו מזרחי, בשירים כמו 'בא לשכונה בחור חדש', 'היא הולכת בדרכים', 'שני חלקים בתוך השלם', 'בן בסט'. גם באלבום הזה איפה שהוא אני נוגע במוסיקה תימנית ב'שיר הבוס', ביוונית בשיר 'אריס'. זה הפך להרגל ומין טבע שני, נורא טבעי לי לכתוב בסולם המזרחי"
כאופיו של אולארצ'יק, המוסיקלי, הטקסטואלי והביצועי, כך גם המוסיקה שהוא אוהב, כשהוא נשאל להתרשמותו ממצב המוסיקה העכשווית, בתור "זקן העדה", שנמצא בביצה המוסיקלית כבר יותר מ-40 שנה. "מבחינה סגנונית זה פחות משנה לי, אני אוהב את אבנר גדסי בדיוק כמו שאני אוהב את פורטיס, הדג נחש ואביתר בנאי. אני חושב שהאותנטיות היא משהו ששובר אותי. מה זו אותנטיות אני לא יודע איך להסביר, משהו בבן אדם שממציא את עצמו מכל הבחינות, אינדיווידואל שיש לו אמירה אישית חזקה".
אפילו ראפ הוא שומע ("סגנון מרתק, אני אוהב את באסטה ריימס") מה שמסביר את שיתוף הפעולה שלו עם שורטי בשיר "מאוהב מדי", גרסת הרוק לשיר הרוך "מאוהב". "אהבתי את הצורה בה הראפ שלה, טקסט שהיא כתבה, השתלב בשיר בצורה אורגנית. אהבתי את איך שהיא שרה, יש ראפרים שלא יודעים לשיר והיא עושה את זה יפה. היא עשתה עבודה נהדרת, ושמחתי שהיא נענתה לשיתוף הפעולה". בסך הכל מי היה מסרב לשיר עם זמר-נודע כמוהו? בטח שלא שורטי, זמרת מתחילה שיכולה לרשום עכשיו באותיות מודגשות את השיר הזה בקורות החיים שלה. מעניין לדעת שאולארצ'יק לא הכיר את המוסיקה שלה קודם, ונעתר לשתף איתה פעולה על פי שיר אחד בלבד שהושמע לו. הוא גם לא פגש אותה לפני שהיא פשוט התייצבה באולפן, בזימונו של המפיק המוסיקלי של האלבום, מרקו גורקן (קורין אלאל, דודי לוי).
אז מה בכל זאת גרם לאולארצ'יק להרגיש שהקרקע כשרה לאלבום חדש? ההופעות, מן הסתם. "בזמן האחרון הרגשתי שיותר משהאנשים פתוחים לחומרים חדשים שלי, הם אפילו מחכים לזה ואומרים 'נו די כבר'", הוא אומר, ומספר על הקשר הנוסף בין ההופעות לאלבום, "בסוף אלבום הרוק קיימנו ג'ם ספונטני של 20 דקות. לא התכוונו שהוא יהיה ארוך כל כך, זה פשוט היה ביום האחרון של ההקלטות, גמרנו את ההקלטות, התחלנו לנגן ולא הפסקנו. כל הגוש הזה נכנס לא ערוך לתקליט ואחת מהמטרות היתה להראות כמה הלהקה מוכשרת, וירטואוזית וגאונית. כל אלה מתבטאים בהופעות, שבהן סדר השירים אמנם זהה, אבל מה שגורם לכל הופעה להיות שונה הוא האטיטיוד הג'זי, העיבודים סגורים אבל בנגינה יש הרבה חופש. יש קאלט קטן סביב הלהקה הזאת שאני מנגן איתה, יש אנשים שבאים שוב ושוב לראות אותה בגלל היכולות האלה של הנגנים, להרים ג'ם ספונטני כזה ארוך ולא מתוכנן".
האלבום החדש של אולארצ'יק מכיל 21 שירים המחולקים בצורה לא סימטרית בין האלבום "רוק", שמכיל כאמור נגיעות ג'זיות ומזרח תיכוניות ("אריס" ו-"שיר הבוס" המדוברים) והאלבום "רוך" שרך בטקסטים המופנמים, הרומנטיים והנוגים שבו ובנגינה המאופיינת במיתרים וכלי נשיפה ("ארץ מלח", לדוגמה).
אלון אולארצ'יק יופיע במסגרת הסיבוב "נפגשנו" עם אפרים שמיר ויצחק קלפטר ב-24 המועדון, 2.11
Culture Agent 
להשאיר תגובה