הקריטריון המיני כרף של אחריות בגמרא

בגמרא בבא מציעא פ"ד עוסקים אגב מעלליו של רבי אלעזר ברבי שמעון גם במימדי גופו ובמעלותיו הרוחניות – כשעשו לו ניתוח "קיצור קיבה", הוציאו סלים מלאי שומן מבטנו, אך שום דבר שיצא מגופו לא הרקיב, ורימות לא אכלו אותו. בהמשך מפריזים במימדי גופו, ובמימדי גופו של חברו רבי ישמעאל ברבי יוסי, ומדברים הן על גודלן של כרסותיהם והן על גודל אבר מינם – חמת בת תשע קבין, כלומר בערך 19 ליטר. יש כאלה שמתלהבין מכך שזה הרבה, אך ראוי להביא לידיעתם את מימדי גופו של אברהם אבינו:

האדם הגדול בענקים, בענקים זה אברהם אבינו שהיה גבוה קומתו כנגד שבעים וארבעה אנשים ואכילתו ושתייתו כך היה כנגד שבעים וארבעה אנשים וכוחו כן…. עוג הוא אליעזר ופרסות רגליו אברהם אבינו היה טומנו בכף ידו ופעם אחת גער בו ומיראתו נפל ממנו שינו ונטלו אברהם אבינו ועשאו מטות שהן של שן והיה ישן שם ויש אומרים כסא עשאו וישב בו כל ימיו

מסכת סופרים כ"א ט'

לאברהם אבינו היה אבר מין בגודל פי 74 מאדם רגיל. אברהם אבינו גילף לעצמו מיטה משן שנפלה לעוג מלך הבשן, ועוג היה יכול לחפון אותו בכף ידו. או לחלופין עוג ישן על מיטה משן של אברהם (שהרי לא היה ענק מאברהם), לפי החישוב שלי אם שן היא באורך ס"מ וחצי וגובה אדם הוא 170 ס"מ יוצא שאורך שן זה בגסות מאית מגובה אדם. אורך הזין הוא בגסות 10 שיניים כלומר בערך 7% מגובה אדם. אם זין ממוצע הוא 15 ס"מ והזין של אברהם הוא 74 איש, כלומר בערך 11 מ' והשן של עוג היא בגודל של לפחות 11 מ', אז הזין לפחות 110.

מה משמעות גודל איבר המין? לא מודדים את גודל הזין בליטר. מודדים את כמות נוזל הזרע בכל פליטה. והסיבה היא המעמד המיתי שיש לנוזל הזרע במיסטיקה היהודית. ספציפית מנסים להעיד על יכולותיהם המנטליות, כאילו שמדובר בפאקירים שמסוגלים ללכת על גחלים. אז X יכול ללכת על גחלים ברמה 2, Y יכול ללכת על גחלים ברמה 4, Z יכול ללכת על גחלים ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות.

הדרך של חז"ל לעשות תחרות למי יש יכולות רוחניות גבוהות יותר היתה להציג אותם כשחקני פורנו, ולאמוד את יכולת המשגל שלהם. 19 ליטר זה אומר שאם על כל בחורה שפכת 300 מיליליטר (כוס) אתה יכול לעשות בערך 60 בחורות רצוף. כתוב כאן ששפיכה תקינה זה 5 מ"ל. כלומר מאתיים כפול 19 זה כמעט 4000 נשים. רב שגל.

בגמרא מדברים על תשע קבין (ר' ישמעאל בר' יוסי), שש קבין, חמש קבין וכו'. מדובר במספר חד ספרתי של קבין. כי כשאתה מדבר על מספר דו ספרתי, על עשרה קבין ומעלה, אתה כבר מדבר על ספירה אחרת לגמרי. חוץ מזה, המתמטיקה שלהם היא לוגריתמית. כלומר 9 קבין זה חצי מ10 קבין, ועשרה קבין של חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל. כלומר אם הגעת ל9 קבין הגעת לגבול של ארץ ישראל. אם יותר, נכנסת לתוך האיזור המקודש. וכל הכבוד. באותה מידה ירדו גם עשרה קבין של זנות, של גסות ושל כל הרעות החולות בתורה, שכולם מדברים על רמות מנטליות. ע' קידושין מט ב' ("עשרה קבים שכרות ירדו לעולם תשעה נטלו כושים")

כשנשאל רבי אלעזר ברבי שמעון איך מצליח לשכב עם אשתו מרוב שהוא שמן, הוא הביא צידוקים מקראיים לכך ש"אהבה דוחקת את הבשר". הוא הפליג ואמר, "כריסן של נשותינו גדול משלנו". למה הכוונה? ל"מילא את כרסו בתלמוד ופוסקים" או יותר נכון "אין לאדם לטייל בפרדס אלא לאחר שמילא כרסו בשר ויין". כלומר, כמה שאנחנו עילויים, א. הקרדיט הוא לנשותינו, ב. הן ברמה גבוהה יותר מאיתנו.

נשאלות השאלות:

  1. מה זה משנה לנו אם האנשים הללו בני עליה?
  2. למה אנו מדגימים את מעלותיהם באמצעות תיאורים מיניים?
  3. ואם הם בני עליה – אז מה?

הדבר הראשון שנוכל לשים לב הוא שניתן להבין מכאן שכדי למדוד את כמה ליטרים של זרע יש בפליטה של כל אחד, הגמרא רומזת שחז"ל שחתו זרע לבטלה. די לחכימא ברמיזא להבין שכשאתה גדול בתורה ויש לך זין גדול עם הרבה קיבולת, אתה גם מוציא הרבה זרע. אבל זה לא לבטלה, כי להם מותר. ולטענת עזרא שיינברג לדוגמה גם לו מותר, כי הוא "בן עליה".

אז לא, הם לא הוציאו זרע לבטלה, אלא גרמו ל"זיווגי השכינה", לתעבורת זרע אלוהי בכמויות סיטונאיות והיו גם כאלה שפירשו את זה ליטרלי כמו השבתאים ולהבדיל עזרא שיינברג. וגם ברלנד. טענתם, בעצם, של הרבנים החוטאים היא שהם בספירה אחרת. והרי גם בבית המקדש ביערו אש ביום השבת למרות שכתוב שאסור. כי זה לשם מצווה, לשם הקרבת קורבן התמיד שמקיים את העולם. אז ברלנד ודומיו הרגישו ממש שהם מקיימים את העולם, כמו גיבורי על, כמו ספיידרמן . "עם כח גדול באה אחריות גדולה".

הרעיון האנטינומיסטי שבו מרף מסוים ומעלה המצוות לא חלות על החכם, הוא נושא נפיץ ביהדות ומרוב שהוא נפיץ הממסד היהודי ניסה להסתיר את זה ככל האפשר. ואם ניתן, אז באמצעות סיפורים סתומים ונונסנסיים. מי ששומע, יצחק. ומי שיצחק, כנראה שאינו ראוי גם לגלות את הסודות הללו. את אותו הדבר עושים חכמים גם כשהם דנים בגיל המינימלי שבו קטין מגיע לבגרות מינית.

אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה, פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה; לא נחלקו אלא בבן שמנה: דבית שמאי סברי: גמרינן מדורות הראשונים ובית הלל סברי: לא גמרינן מדורות הראשונים

סנהדרין סט ב

מה זה דורות ראשונים? הגמרא מוכיחה שלפי החישוב בת שבע הולידה בגיל 6, הרן אחי אברהם בגיל 9, חור בן 8 וכו'. שפרץ בן יהודה היה בן 7 כשילד את בניו חצרון וחמול (סדר עולם רבה פ"ט), ושיצחק התחתן עם רבקה בגיל 3.

כל החישובים האלה שייכים כאמור לשכבה סמויה של דיונים תאולוגיים שמסתתרים מאחורי שכבה סיפורית. הסיבה להצפין את זה היא כדי להרחיק הדיוטות מדיונים מהותיים כאלה. מי שחכם מספיק אמור להבין את הרמזים, לטענתם.

החכמים מודעים לכך שילדים לא מסוגלים להגיע לבגרות מינית בגיל כה צעיר, ורוב היהדות נעה סביב המתח הזה של קדושת הנעורים, או יותר נכון מאיזה גיל כבר ילדים מחויבים במצוות. מי שטוען שילדים הולידו בגיל 3 אומר שכבר כשהם יודעים לדבר, מי שאומר בגיל 6 אומר ש"מגיל חינוך", מי שאומר שמגיל 13, מתכוון שרק כשהגעת לבגרות מינית וצמחו לך שערות ערווה אתה "בר מצווה". הדיבור על המשיח הוא כעל מי שהוא "נער" ואין לו שערות ערווה וזקן. לכן גם אסור להתגלח, כי כשאתה מגלח שערות אתה מידמה למשיח

נבהיר שוב: אין לאף חכם ספק שילד שלא הגיע לבגרות מינית לא רק שלא מסוגל להוליד, אלא גם לא יודע בכלל מה זה מין. הדיונים הללו תיאורטים, ודנים בגבולות האפשריים של החוק. יש כאלה שמנסים להמעיט את אותו תחום אפור של "בוגר מספיק ועדיין פטור ממצוות".

התחום האפור הזה של בוגרים פטורים ממצוות הוא הנושא הכי נפיץ ביהדות. והגמרא דנה בנושאים האלה בדרך כלל באמצעות חטאים מיניים. משה שנשא נוכריה, אברהם שנשא את אחייניתו, דוד שבא על אשת איש, יצחק שנשא ילדה, יעקב שנשא שתי אחיות וכו'. כולם צדיקים יוצאי דופן ש"מותר להם". 

התירוצים שלהם שהאיסורים האלה באו רק אחרי שקיבלו את התורה בכל מה שקשור למי שבא לפני קבלת התורה, ושהם לא באמת התקיימו אם זה קרה אחרי. "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה".

תירוצים נוספים בעניין מקרים לא סבירים, כמו לדוגמה בבן סורר ומורה שהבאנו לעיל, נפטרים באמרה: "דרוש וקבל שכר", שנאמרת לרוב על פרשות תאורטיות חסרות ערך מעשי. הטענה שעדיין יש לדרוש אותן והטענה ש"לעתיד לבוא" יתגלה למה הם שם וכל השאלות ייפתרו מנסה לומר שיש שם "סודות". סודות זה שם קוד לקריאה חתרנית במקורות, שהמסקנה שלה פרדוקסלית. פרדוקסלי לדוגמה שהצורך היחיד במצוות זה ריסון ההמונים וש"בני עליה" נמצאים מעל לחוק ופטורים מהם. ה"לעתיד לבוא" מנסה לומר שהמצב המיוחל (ולטענתם המתוקן) הוא שכולם יהיו "בני עליה" ולא רק יחידים. האם זה יקרה? ספק, זה פרדוקסלי בפני עצמו.

%

כאמור, הדיון על גיל האחריות הפלילית קשור קשר בלתי נפרד לדיון על גיל ההסכמה. הרבנים שהקדימו את גיל ההסכמה ל8 ומטה, הקדימו גם את גיל האחריות הפלילית. האג'נדה של חז"ל היא אנרכיסטית. האג'נדה של היהדות בכלל היא אנרכיסטית (ולא מקיימים משטר אנרכיסטי רק בגלל מה שנקרא ריאל-פוליטיק. אחרת איש את אחיו חיים בלעו)

הטענה העיקרית היא שאין הבדל בין גיל לבין גיל, כלומר, כשעברת את גיל ההסכמה, כשפתאום היה מותר לך לצרוך אלכוהול, לא קרה אף קסם. בגיל 17 ו11 חודש היית אותו אדם כמו בגיל 18 ויום, וגם יום לפני, וגם יום לפני ולפני וכן הלאה. מה השתנה? הסטטוס החברתי היבש. הנזיל, שאפשר באותה מידה לאחר אותו בארה"ב לגיל 21 ובתימן להקדים אותו לגיל 6.

כשמנסים לכמת חכמת חיים, כשמנסים לשים אנשים בקופסאות ולעשות סטנדרטיזציה של מוסר, זה מה שקורה. מי שמסוגל להתעסק עם מין בגיל שבו הוא קטין, נחשב כבר בגיר. מין הוא כמו מיסטיקה, חלק לא מסוגלים לפני הגיל הסטנדרטי. היהדות קבעה שגיל ההסכמה המיסטי הוא 40. והנה, יש לנו מקובלים בני 18 כמו הרמח"ל. יש את ה"ינוקא". הדיון כולו אינו על נושאי מין יבשים אלא סביב המושג שנקרא סמכות, קנון וקודקס. ה"חיץ הממסדי".

ההבדל בין גיל 3 לגיל 18 ניכר. אבל אם מחלקים את הזמן לאינטרוולים קטנים נתקלים בפרדוקסים מסוג הפרדוקסים של זנון. מה ההבדל בין 18 ויום ל18 פחות יום? אין. מה ההבדל בין 18 פחות יום ל18 פחות יומיים? אין. מה ההבדל בין 18 פחות יומיים ל18 פחות שלושה ימים? אין. כך בעקרון אין הבדל בין שום גיל לשום גיל אחר. על אף שברור לכל שיש. איך אם כך ניתן לכמת את החוויות המצטברות? מהו אותו הסף של צבר החוויות שהופך אדם לכשיר יותר או פחות? אין כזה. לכן חייבים סף גס.

הפתרון הוא אותו הפתרון הידוע של מה שנקרא בסוציולוגיה "טקס מעבר". כלומר, אירוע כלשהוא שמתמשך X זמן, עד לפניו היית בסטטוס A וממנו והלאה אתה בסטטוס B. התרבות שלנו נוטה לעמעם את גבולות הזמן הזה ולהאריך אותו ככל הניתן. איך מאריכים? הופכים את ההתבגרות לרבת שלבים. מעתה אתה לא סתם מתבגר ברגע מילד לגבר, אלא עובר גם כמה שלבים בדרך: ילד גדול, נער צעיר, טינאייג'ר וכו'.

בשפה הממוסדת זה נקרא: בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, בית ספר תיכון וכו' וכו'. ולכל תקופה כזאת בחיים יש את הטקסים שלה: קבלת תעודה, מסיבת סיום וכו'. הממסד הרבה ככל הניתן בטקסים סוציולוגיים כדי למשטר אותנו ולטשטש את הרגע הזה של המעבר האמיתי. מעתה החיץ הזה בין ילד לגבר מתרחב עד כדי 12 שנה.

פעם הדברים האלה לא היו. לפני התקופה המודרנית ילדים לא היו הולכים לבית ספר. ילדים היו הופכים לגברים כבר בגיל 9. יוצאים לעבוד, אם לא ב"מפעל" (כי לפני המהפכה התעשייתית לא היה מפעל) אז במשק הבית, בשדה. לא היה לך זמן להיות ילד.

בהקשר הזה של מיסוד, קנוניזציה, קודיפיקציה וכו' אני חייב להדגיש שדווקא החברה היהודית שטיפחה אוריינות עודדה את המיסוד. בניגוד למה שטענתי קודם, שחז"ל היו אנרכיסטים, אני מסמן על כך שהנורמה שבה שולחים ילדים לחינוך בגיל X הוא זה שזרע את זרעי ההתמסדות של הדת. מרגע שילד הולך לחיידר, הוא הופך מסתם ילד ל"תינוק של בית רבן". הוא נכנס לתחום האפור של "לא ילד ולא גבר" – תקופה שבתרבות האוריינית, המודרנית, שבה אנו חיים נמשכת 12 שנה. ביהדות דאז היא נמשכה פחות. היא היתה לרוב עד "גיל חינוך" או לכל היותר עד גיל "בר מצווה".

במסכת אבות יש את מפת הדרכים: "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות". חלון הילדות נע בין שנה אחת, אם גיל חינוך הוא 6, לבין 8 שנים במקרה המחמיר. אבל מגיל 13 אתה מבוגר לכל דבר ויש לך אחריות פלילית. ניתן גם לחתן אותך משום שעברת את "גיל ההסכמה".

גם במקרים האלה יש כמובן יוצאי דופן. יש מושג הלכתי שנקרא "מופלא הסמוך לאיש" שמדבר על ילד אחראי מספיק שלמרות שהוא עדיין לא בן 13, אלא בגיל צעיר מזה, עדיין דנים אותו כבוגר. כאמור, יש גם את הצד השני של "בן סורר ומורה", שדן באחריות הפלילית של ילד שנמצא בדיוק על הגבול. הרף הזה, כאמור, קשור לאותו הדיון של מי שבוגר כדי להיות חייב במצוות אך עדיין פטור מהן, שזה באחד משני מקרים: או שמבחינה גופנית הוא דומה ל"נער", או שמבחינה רוחנית הוא דומה ל"נער", כלומר הוא התנתק מן התרבות השלטת, זו שהשחיתה את הילדים, ונמצא בספירה אחרת של פיכח מספיק כדי לטשטש בין טוב ורע, כאילו שמי שיודע להבחין בין טוב ורע הוא שיכור.

  • הקריטריון המיני כרף של אחריות בגמרא
  • הקריטריון המיני כרף של אחריות בגמרא
  • הקריטריון המיני כרף של אחריות בגמרא
  • הקריטריון המיני כרף של אחריות בגמרא

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.