סוף המשחק

שאלתם את עצמכם פעם למה הענק הירוק הוא ירוק? אם לא, אז בואו ותשאלו עכשיו. או: היכונו לביאת המשיח. "הנוקמים" יוצא אל האקרנים!

פסגת הספרות המשיחית בנביאים הוא פרק י"א בישעיהו שמתאר את המשיח כתולדה כלשהיא שמשתקפת בשני הסמלים המסמלים את הבריאה: הפרי והאדם. שניהם מפורים באמצעות זרע, ומסמלים את התובנה שהיא הפקת דבר מתוך דבר.

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.
(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה.
(ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.
(ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.
(ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו.
(ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.
(ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן.
(ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.
(ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.

ישעיהו י"א

לצורך ההדגשה של הסמלים החשובים, נשים את מילות המפתח בין מרכאות. הנראטיב מציג את המשיח כמי ש"מחזיק" "מקל" ו"ניחן" ב"רוח". דהיינו, ארבעה שורשים ייצוגיים למשיח:

  1. ח.ז.ק
  2. ק.ל ( י.ק.ל / ק.ו.ל)
  3. נ.ח.מ (י.נ.ח / י.מ.ח / נ.ח.מ / מ.נ.ח )
  4. ר.ח (י.ר.ח / ר.ו.ח)

(לא סתם נקרא המשיח בתלמוד "מנחם בן חזקיה")

מכאן הסיפור מתפצל לשני דימויים החולקים את אותו הנראטיב:

  • בדימוי הפרי מתואר המשיח כ"מקל" שבור מעץ שנכרת, שהולך ומשתלם לכדי ענף "חזק", מניץ פרחים ומניב פרי. על הפרי "נחה" "רוח", שגורמת לו להיות "ריחני".
  • בדימוי האדם מתואר המשיח כמנהיג "קולני", "חזק" כמו בולדוזר, אגרוף ו"רוח" סערה. הוא מוכיח, "מוחה" ושופט צדק. וב"רוח" שפתיו, במילה אחת מסוגל לשלוח את הרשעים אל הגרדום.

אנו שמים לב להקבלה מושלמת בין שני הדימויים, של העץ ושל האדם. בשניהם מסומנים כל ארבעת הדימויים. אך מסתבר שיש גם דימוי חמישי ולא פחות חשוב למשיח, השמן.

שמן המשחה שימש בתנ"ך להכתרת מלכים וכהנים. בתהלים צ"ט מוקבלים משה ואהרן אל שמואל, כאל מי שיכולים להרים את הטלפון האדום לאלוהים בכל זמן נתון ולקבל מענה. "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם". מדוע ההקבלה הזאת?

כששמואל מכתיר את שאול למלך (שמואל א' ט') הוא מורח עליו את שמן המשחה. כך גם קורה כשהוא מכתיר את דוד למלך (שמואל א' ט"ז). בשמות ל' מצווה ה' את משה לקחת תערובת של בשמים ולרקוח לעצמו את שמן המשחה על מנת למשוח את אהרן ובניו לכהנים. מכאן והלאה בספר ויקרא התורה דנה ב"כהן המשיח", כדי לומר: מי שנמשח בשמן המשחה הוא המשיח.

בדימוי האדם נאמר על המשיח "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו". דהיינו, המשיח כל כך חזק, שכמו באדיבילדר שמורח על עצמו שמן, כך הוא "מורח" על ירכיו שמן מיוחד שנקרא "צדק ואמונה", או מזריק אותו.

בדימוי העץ מדובר על יער שנכרת, ומתוך גדם אחד יצא חוטר שפרח והפך לעץ נושא פרי. ולא רק הוא אלא כל היער שהיה שממה, הופך עכשיו ליער ירוק עד, של עצים מחטניים ואגוזניים נוטפי שרף.

השרף שימש כאחד מסממני שמן המשחה. השרף הזה מסמל את השמן, כפי שהסינטול מסמל את השמן. האלק מהבחינה הזאת מסמן את אותו המשיח החזק שמרוח בשמן המשחה הירוק, משרף העצים ירוקי העד – כפי שכל גיבורי העל של מארוול ו-DC מסמלים משיחים שגואלים את האנושות.

במקרה של סופרמן לדוגמה: קריפטון היא פלנטה מרוחקת שממנו מגיע סופרמן כדי להגן על כדור הארץ. נבלי העל שנגדם לוחם סופרמן, מצויידים כמוהו בטכנולוגיות ובכוחות על שנוגדים את הטבע הארצי, ומעוניינים להשמיד את כדור הארץ. סופרמן, כאחד מהם, עורק למעשה לשורות ה”טובים”, בכך שלובש צורת אדם בדיוק כפי שישו עשה, ונלחם למענם כנגד “הרעים”. כך גם וונדר וומן שנשלחה מאי האמזונות ללבוש דמות אישה רגילה, וברגע האמת מצילה את האנושות. בשני המקרים מדובר על גיבורי על בני גזע חיצון שבאו להגן על האנושות מפני חרונם של האלים שכועסים על הנסיון לפרוץ לטריטוריה שלהם, של הידע הנסתר.

  • סוף המשחק
  • סוף המשחק
  • סוף המשחק
  • סוף המשחק

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.