המשיח הכימי

אין לי יותר מדי על מה להסתמך אבל ניתן לשער שבני הנביאים והכהנים בבית המקדש היו לא יותר מנסיינים של כימיה ראשונית, שתגובות הפלא שלה גרמו להם להעריץ חומרים מסויימים ולתת להם משמעות מיסטית. כלומר, כל מה שמבוססת עליו הדת הוא מדע פרימיטיבי, שבגלל שהתגלה לרוב במקרה, בלי לרשום את הדרך לשחזור הניסוי, המדענים של אז תפסו אותו כתופעה על טבעית אם לא יכלו להסביר אותו בצורה הגיונית. סוג של ״כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק – אי אפשר להבחין בינה לבין קסם״.

התנ״ך עצמו הוא תוצר של התקופה המקבילה להתהוות הפילוסופיה היוונית. דהיינו הנפלאות המתוארות בתנ״ך תואמות לידע המדעי שהיה באותה התקופה, שהוא שלהי תקופת הברזל. הכתיבה של התנ״ך היא מנקודת מבט של אנשים שמפגרים טכנולוגית, ומסתכלים בהערצה כלפי חברות מתקדמות יותר וכלפי מדענים חוץ ממסדיים. הם תופסים את הטכנולוגיה כידע אלוהי ואת לימוד הידע האלוהי כהשתלמות של האדם. הידע האלוהי הזה היה מרוכז בידי הממסד הדתי, שרדף כל פעילות פיראטית, וכל הדינמיקה הדתית שיש בתנ״ך לא שונה מ״מבנה של מהפכות מדעיות״.

דהיינו, בני הנביאים נרדפו כי הם היו חוץ ממסדיים. אחאב העדיף את הפרדיגמה שעל פיה פולחן הבעל הוא ״המדע התקני״. אם יבצעו את הפולחן לפי הספר, נטען, המכונה שקוראים לה ״הבעל״ תתן גשם. הפולחן כולו היה נסיינות מדעית בסגנון מה שנקרא בתכנות וודו, או פולחן מטען. להסתכל איך זה עבד פעם אחת, לנסות לחקות, וכשזה עובד להלל את המזל שהצליח – מבלי להבין באמת מה קורה בפנים. לא ככה עושים מדע. ברגע שהצליחו לרשום הוראות מדויקות לשחזור תופעה, והשחזור עבד כמתוכנן, הדבר יצא מכלל קסם והפך ל״מדע״ – אלא שאז הקוסמים איבדו את הייחוד שלהם, ולכן לא היה להם אינטרס לרשום הוראות או להעביר ידע בכלל. למרות שהאינטרסנטיות אולי לא הדריכה אותם תמיד. הם פשוט לא נתנו חשיבות יתירה לתיעוד ולהפצה של הידע, לדמוקרטיזציה שלו. הידע המדעי נותר נחלתם של אנשי שם ורוח, את פשוטי העם גם ככה לא עניינה אפילו ידיעת קרוא וכתוב, לא כל שכן ידיעת כימיה ברמה הבסיסית, או שינוי העולם והשפעה עליו.

טענתי היא שהכהנים והנביאים, בגלל השתאותם מהתכונות הכימיות של מלחים, העריצו את המלח ונתנו לו משמעות קוסמית – ברית מלח. מי שלא שומר את הברית, מי שמפר אותה, צפוי להיות מושמד במלח, כפי שקרה לסדום, כפי שקרה לכל מה שנמצא בבקעת הירדן וככל שיורדים במפה דרומה כך הוא יותר חם, שומם ומלחי. המלח נחשב כחומר מתיך ושורף, מן הסתם לא הכוונה למלח שולחן אלא למלחים הרבה יותר אזוטריים.

המלח היה בשימוש יומיומי בפולחן. כל קורבן כלל מלח, כל טעימת בשר היתה טעונה במליחה שלו. המלח שימש כחומר משמר כמו גם כנותן טעם, הוא נתפס כאלמנטרי והכרחי במסגרת הטקס האנתרופולוגי של המפגש – ברגע שמשתווים, ברגע שהופכים למה שנקרא במדעי הדתות ״קומוניטס״, עצם קיומו של טקס המעבר שבו ההיררכיה והתלות מתבטלות, מקומו של המלח הוא הכרחי. זו מהותו של טקס ״הלחם והמלח״

פיטום הקטרת – הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה, מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה, הקושט שנים עשר, קילופה שלשה, וקנמון תשעה, בורית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא, אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק, מלח סדומית רובע, מעלה עשן כל שהוא

כריתות ו׳ עמוד א׳

המלח היה גם חלק ממרכיבי הקטורת, ולא סתם מלח אלא ״מלח סדומית״ שמתואר כמלח חזק ביותר (חולין ק״ה עמ׳ ב׳) המסוכן לעיניים. אין סיבה לחשוב שלא מדובר בסודה כאוסטית. שאר מרכיבי הקטורת היו שמנים שונים, כשמנים יש בהם חומצות. שרף הוא חומצה וגם יין קפריסין הוא חומצה. ברור שאם שמים אותם עם כמות מזערית אפילו של מלח סדומית, הוא "מעלה עשן". זה א-ב של חומצה ובסיס.

כעת נחשוב על הסיטואציה. כשהכהן מבצע את הניסוי הכימי ומערבב את כל החומרים, הוא אומר "הדק היטב, היטב הדק״, מפני שהקול יפה לבשמים. יכול להיות שהקול באמת יפה לבשמים, אני לא יודע, אבל תחשבו על הפרופסור המטורף שמדבר לעצמו, על דרוויש מחולל שנכנס לטראנס תוך כדי מעשה. זה היה המצב: ניסוי מוקפד כולל כל הניואנסים הקטנים שהופכים אותו למוצלח.

אחד מהטקסים שכללו שימוש מסיבי יותר באותם שמנים ומלחים היה סדר העבודה ביום הכיפורים. במסגרתו הכהן הגדול הקטיר את קטורת הסמים. בחלק מהמקרים תוך סיכון עצמי. מדווח לא פעם על כהנים גדולים שמתו בכניסתם לקודש הקודשים, מדווח כמובן על לא מעט אנשים שהקטירו קטורת ומתו – אנשי עדת קורח, נדב ואביהוא. לא מן הנמנע שהאש הזרה שהרגה אותם היתה ניסוי כימי שהשתבש, תאונת עבודה, בעקבות התלקחות של מימן כלשהוא שנפלט אל האוויר במסגרת תגובה לא רצויה.

בהנחה שסדר העבודה כלל שלל ניסויים כימיים, לא מן הנמנע שלשון של זהורית תהפוך מאדומה ללבנה כמו שקורה כשמשתמשים באקונומיקה, שמלח הסדומית יוכל כאמור לעוור או שכהן יכווה במסגרת תפקידו, ואפילו שהשעיר לעזאזל יתפרק באמצע הדרך מהצוק לתהום כי גם ככה הגוף חצי נמס מרוב חומרים שמרחו עליו.

במלכים ב׳ ב׳ מתואר טקס שערך הנביא אלישע, ובו לא ממש ברור מה עשה למים, אבל כן ברור שעשה את זה באמצעות מלח כלשהוא. מה שקרה אחר כך הוא שהמים טוהרו, פעולה שנראית יותר כמו טריק אינסטלציה שהיום כל שרברב יכול לעשות, של נטרול חומר פעיל כלשהוא או המסה עם מלח, אבל אז הוא נחשב כאומנות או כמעשה פלאים. מדוע? הנביא ושאר חבריו בני הנביאים היו סוג של שמאנים ורופאי האליל. היה להם ידע רב ברעלים, והם השתמשו בידע הזה הן כדי ללקט צמחי מרפא פסיכדליים ולהתנבא בעזרתם, והן כדי לבצע נפלאות אחרות כמו ריפוי צרעת, החייאה (הערה ממצב של תרדמת) או פשוט פתיחת סתימות בביוב.

כל העניין הזה של טומאה וטהרה אינו אלא רקיחת מלחים מיוחדים שסייעו לחיטוי וטיהור, במיוחד באותה תקופה של חוסר היגיינה קיצוני – התוצא של הפעולות הללו היה כמובן הענקת חיים, או לחלופין סיומם, באמצעות הרעלה.

המסורת המדעית נשמרה בקרב האליטה היהודית גם לאחר חורבן המקדש. כמה מהחכמים מתוארים כמדענים מצויינים. כמו לדוגמה רבי יהושע בן חנניה שהיה אסטרונום מופלא, וידע לנבא מופעים של כוכבים בשמיים עד למצב שבו על פי חישובים שביצע, מנע מצב בו הנווטים בהפלגה יטעו והוא ייתקע בים ללא אוכל – מה שהפתיע מאוד את רבן גמליאל שנסע איתו, והיה נשיא ישראל באותה התקופה (הוריות י׳ א׳).

אותו רבי יהושע, ערך חישובים אסטרונומיים והסיק שיום הכיפורים ייצא ביום x, אך אותו רבן גמליאל קבע אחרת שלא על פי חישובים מדעיים (אלא על פי עדות ראייה) וכפה על רבי יהושע לחלל את החג, יום הכיפורים שלו ולהגיע עם מקלו ותרמילו ומעותיו (ראש השנה ב׳ ט׳).

מה המשמעות של המעשיה? כנראה לומר שידע מסורתי או קהילתי עדיף על פני הוכחה מדעית. לא ברור אבל גם לא משנה. עיקר העניין הוא הסמלים שמופיעים בו – יום כיפור – אותו יום הכיפורים הכימי. קידוש החודש – שנעשה בלשכת הגזית, ששכנה במקביל ללשכת המלח בעזרה. דהיינו, העזרה היתה המרכז המדעי של היהדות ששם ריכזו את כל הפעילויות שקשורות מצד אחד למדע ומצד שני לפליאה מהתוצאות המדהימות שהוא גורם.

וכמובן, המקל, המטה, ששימש גם כסמל הרוקחים (מטה אסקלפיוס) וגם כסמל הכימאים (מטה הרמס). מדובר גם באותו מטה אהרן שהניץ שקדים, כי בטח שמו עליו אקונומיקה, שהיא בסיס חזק במיוחד, ונשמר בקודש הקודשים. המטה שהוא סמלו של המדע הוא גם אותו המטה שישמש את המשיח לעתיד לבוא, כאילו כדי לומר, המשיח יתאפיין בהתפתחות טכנולוגית ומדעית שתגבר על סדרי עולם, מטרתו של העולם היא להגיע לשם מפני שרק מציאות כזו תכין את הקרקע לגאולה, לשימושו של האדם.

  • המשיח הכימי
  • המשיח הכימי
  • המשיח הכימי
  • המשיח הכימי

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.