במהלך ההיסטוריה של המזרח הקדום, התפתחו חברות שונות באזורים גאוגרפיים מגוונים, שבהם אקלים מגוון, אלה שחיים באיזורים פוריים בעלי חורש טבעי, ואלה שחיים במרחבים יבשים וצחיחים. החברות המדבריות, בשונה מהחברות בארץ הנושבת, פיתחו אורח חיים שתאם את התנאים הקשוחים: מחסור במים, טמפרטורות קיצוניות, קרקעות דלות, והעדר חורש טבעי. מתוך מציאות זו נגזרו גם גבולותיו של עולם החי התרבותי: אילו חיות מגודלות, אילו נאכלות, ואילו נחשבות טמאות, מסוכנות או פשוט לא־שייכות.
החזיר היא חיה הדורשת תנאים של רטיבות, צל, גישה למים בשפע וכמות נאה של פסולת אורגנית. לכן לא התאימה מעולם לתנאי המדבר. תנאי המדבר אפילו מסוכנים לחזירים. חזיר לא מזיע, ולכן הוא חייב להתקרר באמבטיות בוץ או מים. בלי מים הוא יכול להתייבש. ככלל, חזיר סובל מאוד מחום. בטמפרטואות חמות, אבל "סולידיות", כלומר 35 מעלות, הוא נמצא בסכנת מוות מחום. אבל במדבר יש לפעמים חום קיצוני פי כמה.
מעבר לכך, התזונה של החזיר מגוונת, יחסית. הוא אוכל כל, והכוונה כל מה שהוא מוצא, שזה בעיקר שאריות של כל מה שלא חשבתם עליו. אבל במדבר אין אפילו את המשהו הזה. לחזיר לא יהיה מה לאכול, והוא ישתגע. בקיצור: חזירים לא ישרדו, ומי שרוצה לגדל חזירים ויתאמץ לעשות זאת, גם במקרה שיצליח, זה יעלה לו המון, וזה לא יצדיק את ההשקעה. זה יהיה אפילו נטל, שלא לומר קללה.
ואם מדברים על קללה, אולי בגלל זה החזיר הפך לכל כך משוקץ, לפחות בעיני יוצאי חברות מדבריות. אבל נדבר על זה בהמשך. החשוב יותר הוא שיש חיות שקצת יותר מותאמות לחקלאות מדברית, כמו צאן וגמלים שמסתדרים במרחבים פתוחים עם מרעה דל ויכולים לשרוד מסעות ארוכים של נדודים ללא מים.
לכן אנו מוצאים גם את החיות הללו כחלק מחיי הפולחן של החברות המדבריות, הן שימשו כקורבנות, וכמובן החזיר לא. בין אם כי הוא מקולל, ובין אם כי פשוט הנסיבות הסביבתיות לא מאפשרות להסדיר אותו כקורבן, ואי שימוש פולחני הוא תמיד תוצאה של מציאות אקולוגית-חקלאית. הדת מתעצבת על פי המגבלות הפיזיות והקלים. מי שזמין משתלב בפולחן, ומי שלא, לא. אם החיה אינה זמינה, אינה מועילה וקשה לגידול – קל להפוך אותה לטמאה. זוהי רציונליזציה סימבולית.
העדויות הארכאולוגיות והטקסטואליות מרמזות כי לפחות חלק מאבות־אבותיהם של יושבי ממלכת יהודה הגיעו מאזורי מדבר ונוודות. כך נוצר אצלם דפוס של היעדר חזיר בתרבות. כשהתקרבו למקומות יישוב בהם האקלים נח יותר, ולמרות שזה היה אפשרי, כוחו של ההרגל גרם להם להדיר חזירים. הן מפני שהיו להם הרגלים תזונתיים וחברתיים, והן מפני שפשוט התקבע אצלם ש"חזיר = לא". ובעיקר כשהיריבים שלהם שגרים מעולם בארץ הנושבת, מגדלים חזירים, הדבר הזה יוצר גם חיץ מובנה: אוכל חזיר? סימן שאתה לא משלנו. צורת המחשבה הזאת היא כשל האנתרופולוגית מארי דאגלס, למרות שאת העקרון הזה למדתי אצל ד"ר עוזי אבנר.
בכל מקרה, מסתבר שזו הסיבה שלא אוכלים חזיר ביהדות. אבותינו היו פשוט מקובעים במנטליות המדברית שלהם, בחברה שהיתה מראש שבטית. ולכן חלק גדול מהאיסורים קשורים למחשבה הקמאית של "אתה משלנו" / "אתה לא משלנו". ולכן כשאני בצרה, אתה תבוא לעזור לי בתוך הערבות השבטית, ואתה לא תבוא לעזור לנו כי אתה ערב לאנשים שלך.
Culture Agent 
כתיבת תגובה