Culture Agent

מחקרים מראים כי הוספת שומנים לצריכת קנאביס יכולה לשפר את הספיגה והזמינות הביולוגית של הקנבינואידים בגוף. מדובר בעיקר בשומנים רוויים מן החי, למרות שגם שומנים רוויים ממקור צמחי כמו שמן קוקוס וחמאת קקאו יכולים לשפר את ספיגת הקנאביס.

מצד שני, מחקרים גם מראים שתזונה עשירה בשומן רווי גורמת להעלאת סף במערכת התגמול. במסגרת מערכת התגמול יש שלל מוליכים עצביים כמו דופמין, סרוטונין, אנדורפינים שונים, אצטילכולין וכו׳. נמצא כי שומן רווי גרם להקטנת האיתות של רצפטורי דופמין D1 בגרעין האקומבנס, מה שמעיד על דיכוי האיתות הדופמינרגי. מה שיוצא מכך הוא ששומנים רוויים אמנם מסייעים להגברת הסאטלה, אבל שימוש מופרז בהם גורם בסופו של דבר לצריכה מוגברת של אותם החומרים במסגרת הציפיה לתגמול מתאים, כלומר השאיפה להגיע לאותו אפקט פסיכואקטיבי.

מאחר שאני הולך לדבר בעיקר על צריכת שומן ביחד עם חומרים פסיכואקטיביים, ארחיב מעט על המחקר עצמו לפני שנעבור למדעי הדתות: קנבינואידים הם ליפופיליים, כלומר הם נוטים להימס ולהיות זמינים ביולוגית יותר בנוכחות שומנים. שומנים רוויים הם בעלי חומצות שומן ארוכות שרשרת. חומצות שומן אלה משפרות את הספיגה והנשיאה של קנבינואידים דרך מערכת הלימפה במעי, מה שמגביר את החשיפה המערכתית של הקנבינואידים. הדבר הוכח בניסויים על חולדות, הספיגה היתה גבוהה משמעותית (250%-300%) בנוכחות שומנים. מערכת הלימפה במעי משחקת תפקיד קריטי בספיגת קנאביס בשילוב עם שומנים. שומנים מסייעים בהמרצת המערכת הלימפה להפיץ ולהעביר את הקנבינואידים ברחבי הגוף. צריכת שומנים לפני או בזמן נטילת קנאביס גורמת לשחרור מיץ מרה מהכבד ומהכיס המרה, שמסייע לאמולסיפיקציה (תערובת בין שני נוזלים שאינם מתערבבים, כמו שמן או חלב ומים) של השומנים והקנבינואידים במערכת העיכול, מה שהופך אותם לזמינים יותר לספיגה.

וכעת למנה העיקרית: העניין עם השומנים והקנבינואידים תומך ספציפית בתאוריה שהקנאביס היה הסקרמנט הפסיכדלי המקורי. אבל הדבר לא הכרחי, מפני שאנו רואים ששומן מן החי באופן כללי משחק תפקיד במערכת התגמול וקדמונינו ידעו את זה, כנראה בשל ניסוי וטעיה. זו הסיבה שברבים מהשיקויים שמתוארים באגדות (ובכתבי הקודש) מסופר שהם נצרכו ביחד עם חלב. זו הסיבה שאנו מוצאים בתנ״ך תיאורים של ניסוך שמן ביחד עם הקטרה, כדי להעצים את הספיגה של הקטורת בגופם של הנוכחים ב״הוט בוקס״. זו הסיבה שבמיתוסי בריאה רבים משחק תפקיד קורבן, ובעיקר קורבן של שור. זו הסיבה שברבים מהמיתוסים האסכטולוגיים, מדובר גם כן על תיקון של הקורבן הראשון (או הקבלה אליו) וגם בו יוקרב שור.

במיתוס היהודי מסופר על קורבן האדם הראשון שהיה שור, וגם לעתיד לבוא בסעודה האחרונה יוקרב שור הבר. בדת הזורואסטרית (בבונדהישן) מסופר על שור בשם חדיאנס (Hadayanš) שבאחרית הימים המשיח (Sōšyāns) צפוי לשחוט אותו ולהשתמש בשומנו לצורך הכנת ה״הום״ (האומה). מסופר גם שבבריאת העולם נבראו כחלק מישויות האלמוות המלוות את אהורה מאזדה, ישויות השומרות על האדמה, הצמח שגדל עליה, השור שממנו מפיקים שומן וכמובן האש. בבריאת העולם נבראו ביחד עם האדם הראשון גיומארד שור בשם גוואוודד (שור מלשון gaw ,כמו cow באנגלית), וצמח בשם אמורדאד (אלמוות. בטרמינולוגיה ההודו-אירנית ״פסיכדליה״), אבל אהרימן הרג את האדם ואת הפר, והשחית את הצמח. מסופר על זרתוסטרא ששינה את הנוסחה של טקס הקרבת ההאומה בכך שסילק את הרכיב הפסיכואקטיבי ממנה. יש האומרים שהוא היה נגד השימוש בצמח עצמו וסיפק חלופה פחות פסיכואקטיבית, ויש האומרים שהוא בסך הכל ביקש למתן את האפקט הכבד בכך שסירב לאפשר שימוש בשומן החיות, שגרם לטקס לצאת משליטה ולהפוך לאורגיה.

באשר לזרתוסטרא, לפי הסיפר הוא ירד לעולם בכמה חלקים: ההדר, הנשמה ותמצית הגוף. ההדר ירד באש, הנשמה ירדה בצמח ההאומה, ותמצית הגוף ירדה באמצעות המים, או לחלופין החלב. למעשה, המים שיורדים מהשמיים כגשם מרווים את האדמה, האדמה מצמחיה עשבים, הפרות אוכלות אותם ומניבות חלב, והחלב משמש לניסוך. אמו של זרתוסטרא נקרא ״דוגדוב״, ״בעלת הפרות החלובות״.

אלות פריון מתוארות כמי שיש להן ״עיני פרה״ (βοῶπις), מן הסתם בגלל המבט המזוגג של מי ששתה את השיקוי (קיקאון היה עשוי גם כן מחלב). אפיס עצמו היה בנה של אלת הפריון חתחור, ונחשב כמי שמתווך בין האדם לאל, ומי שאמון על הלידה והלידה מחדש, שני דימויים של החוויה הפסיכדלית. הפרה היתה סמל של פריון, אבל בעיקר סמל של שינוי תודעה, בשל החלב שלה ומסתמן בשל השומן שלה. כעת מובן למה.