Culture Agent

מעבדה לייצור צבע הארגמן מהמאה ה-16 לפנה״ס נמצאה באי איגינה הצמוד ליוון היבשתית. הפניקים לא היו בשיא פעילותם אז, וסביר להניח שהמפעל לא היה פניקי אלא מינואי. ובכן, מסתבר שהיצרנים המקוריים של הצבע ״הסגול הצורי״ היו דווקא המינואים ולא הכנענים. ממצאי קונכיות של ארגמון הקוצים וראיות לייצור צבע מקומי נמצאו כבר באתרים כמו פלאיקאסטור בכרתים והאי קופוניסי. אזכורים של הצבע הסגול, או מה שניתן לפרש על פי הכיתוב po-pu-re-ia נמצאו על לוחות הכתובים בכתב לינארי B מקנוסוס. הצבע הסגול גם דומיננטי בפרטי אמנות מינואית, כמו הפרסקאות מתירה (כלומר, סנטוריני) והסרקופגים שנמצאו באגיה טריאדה בכרתים.

המילה ״פורפיר״ או ״פורפוריאה״, מסתבר, שאינה ממקור יווני כי אם מינואי. כך לפחות סובר רוברט שטייגליץ במאמרו ״המקור המינואי של הסגול הצורי״ (1994), כאמור כי האזכור המוקדם ביותר נמצא שם. מיכאל אסטור (1965) טען שמקור המילה ״פורפיר״ היא בפועל הכנעני ״פרפר״ שמשמעותו ״להרתיח״. בעברית עתיקה ״פרור״ משמעותו סיר מרק, ״וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור״, ״בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור״. לפיכך, טען, היוונים שאלו את המילה מהפיניקים לפעולה של הכנת הצבע, שבמסגרתו כותשים, מרתיחים ומתסיסים קונכיות של חלזונות. עם זאת, מסתבר שגם הפניקים שאלו את המילה.

הלינק האבוד נמצא כאן: אפרים אביגדור שפייזר (1936) טען שבחורית התיאור לצבע הסגול היה ״כנח׳ו״, וכך נקראו תושבי מזרח הים התיכון בתעודות המצריות, בתקופה שהיה להם מונופול על ייצור הצבע – כנענים, סוחרי בגדים. היוונים השתמשו במילה לתיאור הצבע הסגול ״פויניקס״ (Φοῖνιξ) ולפיכך כינו אותם ״פניקים״. מאוחר יותר הרומאים כינו אותם פונים על שם המילה הלטינית לסגול Poenus. כנראה שמקור המילה היוונית היא בשפה המיקנית, שם כינו את הצבע ״פוניקיו״ 𐀡𐀛𐀑𐀍. מאין המיקנים קיבלו את זה?

מסתמן שרק אחרי קריסת התרבות המינואית, כשנוצר ואקום בתחום יצור הצבע, נכנסו אליו גם עממים נוספים מחופי הים התיכון. המיקנים ניסו לשמר את המונופול שהיה למינואים כשהשתלטו על כרתים, אבל כשלו. אנו מוצאים גם בטרויה (מערב טורקיה) ובקפריסין מפעלים לייצור. אבל מסתבר שהפניקים גברו בסופו של דבר.

כעת, לפרטים הטכניים: במהלך החפירות נמצאו עדויות לתהליך ייצור הצבע בצורת שברי קרמיקה, אבני טחינה, ובור פסולת מלא בקונכיות חלזונות שבורות. בנוסף, נמצאו שרידי חזירים וכבשים שהוקרבו. לשם מה להקריב חיות במפעל לייצור צבעים? הצבע הסגול הופק מחלזונות ים, ולכן היה קשור ישירות לים. הקורבנות הפולחניים עשויים להצביע על פולחן פוסידון, בנסיון לגרום לו להגן על המפעל ולהביא שפע. פוסידון נחשב כמי שמחולל סערות בים כשמכה בקלשונו בקרקעית הים, סערות יוצרים גלים גדולים שסוחפות חלזונות ומשליכות אותם אל החוף. עוד משהו שמעורר גלים ומשליך חלזונות אל החוף היא הגאות שקשורה לכח הכבידה של הירח. הדבר אמנם נתגלה על ידי פיתאס במאה הרביעית לפני הספירה אבל היה כנראה ידוע עוד לפני, מה שפיתאס גילה היה מופע מוגזם של הגאות משום שבאיזורים הקרובים לאוקיינוס (ולא בים התיכון) הגאות והשפל הרבה יותר קיצוניים – מטרים רבים לעומת פחות ממטר בחופי הים התיכון. פיתאס גילה את זה בבריטניה.

פוסידון במקור היה אל כתוני, אדון השאול. השאול היה אז מקום אלוהי, ואנשים הקימו את מקדשיהם בפתחי השאול. אחד מהמקומות שבהם הקימו מקדש שכזה היה במה שנקרא ״מערת איליתיה״ באמניסוס, שנחשבה כשער הימי של קנוסוס בכרתים. במערה סגדו לאלה שילדה אחת לשנה את הילד האלוהי, אמו נחשבה ״גבירתנו הקדושה״. המינואים האמינו באלה האם לה הם קראו פוטניה, משמעות שמה של פוטניה הוא ״הגברת״. פוטניה היתה אלת פריון, והמגנה על היולדות. בהיותה אלת פריון היא קושרה עם הירח המתמלא ומתמעט במחזוריות ולפיכך גם על המחזור החודשי. כזו גם היתה איליתיה, כנראה שאיליתיה היוונית ״יובאה״ לכרתים כשהמיקנים זיהו את פולחנם ואליהם עם האלים המיקנים. בעוד שהיוונים האמינו בפולחן אולימפי, פולחן של אלי שמיים, המינואים האמינו בפולחן כתוני, כאמור. לצורך זיהוי אלת הלידות עם אלות יווניות המציאו את הסיפור על לטו, ארטמיס והרה. הרה וארטמיס נחשבו כאלות פריון, כאשר ארטמיס ירשה את השמירה על היולדות מאיליתיה אחרי שהיא נכשלה בעקבות קללת הרה מלשמור על לטו בלידתה של ארטמיס, ארטמיס גם היתה אלת הירח בשלב כלשהוא.

כשהומרוס מבקש לתאר את אלות הפריון השומרות על היולדות, הוא משתמש בביטוי ״פוטניה תרון״ (Ἡ Πότνια Θηρῶν), כלומר מלכת החיות. אנו רואים שבשמות א׳ המיילדות נחשבו כמי ש״מחיות״ את הילדים, ושהנשים שילדו ללא קשיים נקראו ״חיות״. במזרח הקדום האלה האם נקראה ״גבירת החיות״ משום כך, צלמיות של נשים פוריות ושופעות ישובות עם חיות נחשבו כייצוגים של האלה האם.

״הגברת״ בשפה העתיקה של אז נקראה כך בעיקר מפני שהיא היתה רעייתו של הגבר, ״הרעיה״ נקראה כך בהנחה ש״בעל״ הוא פוטיס ביוונית ארכאית, ביוונית קצת יותר מודרנית (קוינה) ה-ט׳ הפכה ל-ס׳ כך שזה נקרא pósis. והדבר יהיה חשוב משום שבמערת איליתיה מוזכר תפקידו של בן זוגה של האלה האם שנקרא ״מרעיד האדמה״, התפקיד הראשי של אל כתוני הוא לעורר קטסטרופות אדמתיות כמו הרי געש או רעידות אדמה. בלינארית B זה נקרא e-ne-si-da-o-ne, וביוונית אנסידיון. יחד עם המילה ״פוסיס״ שמתארת את הבעל, אפשר להלחים בין המילים ולקבל פוסה-אנסידיון או בקיצור ״פוסידון״.

במקומות אחרים האל האב בן זוגה של האם נקרא ״אנאקס״. למרות שה-א׳ התפתחה מהאות היוונית דיגאמה ϝ, במקור המילה היתה ϝάναξ. דיגאמה התפתחה להיות האות W למרות שבחלק מהמקומות הגו אותה כמו האות ו׳, לכן האות השישית בכתב הלטיני היא F, שכן ו׳ ו-פ׳ רפה מתחלפות ביניהן. האות דיגאמה היא אות שכבר לא נמצאת בשימוש ביוונית מודרנית ואפילו ביוונית קוינה, אלא רק ביוונית ארכאית. לפיכך, הכינוי המקורי של האל אינו אנאקס אלא דווקא ״פנאקס״ שמשמעו ״מלך״. רעייתו, המלכה, נקראה בשפה המינואית ״וואנאסה״ או ״פנאסה״.

הגענו לשלב שבו אנו קושרים בין פוסידון לבין הפנאקס, ובין תפקידו של פוסידון להביא את החלזונות, לבין החלזונות עצמם וצבעם הסגול. מסתבר שהסגול הצורי קרוי על שם אל השאול הכתוני, שהפך ברבות השנים לאל הים והסערות. בהזדמנות זו רק נציין שבמסורת השמאנית, מערות ובעיקר מקדשי-מערות היו מקום בו ביצעו אינקובציה ונכנסו למצבי תודעה שונים. פוסידון נחשב לאל השגעון, בין השאר מפני שהוא מזוהה עם סוסים שרצים אמוק, והסוסים עצמם נחשבו כסמלי פוריות בקרב העמים ההודו-אירופיים. אפילו פוטניה נקראה בלוחות החרס של הכתב הלינארי B ״פוטניה היפיאה״ (של הסוסים), שם שאחר כך הושאל לאתנה. אתנה או מינרווה קושרה לאלה הקלטית סוליס, שנקשרה ללידה מחדש ולמצבי תודעה משתנים.כשאנחנו מדברים על לידה באופן כללי אנחנו צריכים לחשוד שמדובר גם על לידה מחדש, כך שהדיבורים על לידה במערות ועל פוטניה אומרים דרשני. לא מפתיע לגלות שבימי קדם השתמשו בסגול הצורי כדי לעורר מצבי תודעה וליצור ״שיהוק חזותי במח״ בשל צבעו הבולט (17:28 בסרטון). גם היום סגול נחשב לצבע פסיכדלי. ג׳ימי הנדריקס קרא לזה בזמנו Purple Haze…