Culture Agent

המלך בלאדאד, הוא מלך אגדי שמלך בבריטניה במאה התשיעית לפנה״ס. כמובן, אין שום היסטוריה המתעדת את בריטניה בתקופה הזאת, והדבר הכי קרוב להיסטוריה הן הכרוניקות השונות על מלכי בריטניה מימי הביניים, למרות שאף אחת מהן עד למאה ה-12 לא מספרת על התקופה הפרה-רומית, ולכן המקור היחיד לסיפור על המלך הזה הוא ספרו של ג׳פרי ממונמות׳. האמינות של ג׳פרי ממונמות׳ מוטלת בספק, ולא ברור כמה מהחומר ה״מקורי״ שלו, כלומר זה שלא פורסם קודם, מבוסס על מקורות אמיתיים, על סיפורי עם או שפשוט על המצאה שלו, ולא ברור מה האינטרס. ואולי האינטרס היה פשוט חלק מפרופגנדה שמעניקה, או מנכסת לבריטים, כל מיני שברי סיפורים שמהווים אבני יסוד במיתולוגיות של עמים אחרים. אין לדעת.

בלאדאד מפורסם בעיקר בזכות שני דברים: הקמת העיר באת' וניסיון לטוס. סיפורים טוענים שהוא חלה בצרעת והוגלה. הוא מצא מפלט כרועה חזירים, ומהתבוננות בהם הוא הבחין שהם מתפלשים בבוץ חם ועל ידי כך מה שנראה כנגעים שיש עליהם, נעלם. הוא החליט לנסות גם ואכן נרפא. כאות תודה הוא ברא מעיין באותו המקום. בהמשך הפך למלך, והפך את המעיין למקדש לאלת המרפא סוליס מעל המעיין. בלאדאד היה קוסם, ובמסגרת זו הוא ניסה כישוף תעופה. הוא אכן הצליח לעוף, עד שקרתה לו תאונה. הוא התרסק, נפצע ומת.

מאז הפך המעיין והמקדש לצידו, לאתר עליה לרגל עבור החולים, שראו בטבילה במעיין וסגידה במקדש כסגולה לרפואה. כך על פי הסיפור, שכאמור אין לו תיעוד היסטורי. התיעוד ההיסטורי מתחיל כאשר הרומאים, כשכבשו את בריטניה, שייכו את הפולחן במקום לאלה מינרווה. המקום הפך לבית מרחץ רומי ובמקום הותקן פסל של גורגונה. מאז בית מרחץ באשר הוא נקרא באת׳, כשמה של העיר שהוקמה במקום.

מינרווה היא בת דמותה של אתנה, אלת החכמה. ידוע מיתוס על הגורגונה שפותתה על ידי פוסידון, אל המעיינות. השניים קיימו יחסים במקדשה של אתנה, ואתנה הזועמת קיללה את הגורגונה והפכה אותה למפלצת שהופכת את כל מי שמביט בה לאבן. בהמשך סייעה להרוג אותה באמצעות מגן-מראה שנתנה לגיבור פרסאוס, שגרם לה להסתכל על בבואתה של עצמה, להתאבן ואז יכול היה לכרות את ראשה. דמה הפך לרעל, ששימוש מסוים בו מסוגל גם להשיב חיים.

רעל שמסוגל להשיב לחיים מוכר לנו מהמיתוסים כסם שהשתמשו בו בטקסי חניכה ומיסטריות שבהם התרחשה חוויה של לידה מחדש. טקסים של לידה מחדש נחשבו כגילויים של אמיתויות נסתרות ושל השגת חכמה עילאית.

אפשר לציין בהערת אגב, שההאומה מכונה בספרות הגאת׳ות הפרסית duraosha, שבאווסטנית משמעותה ״מונע מוות״ או ״מסלק מוות״. מצד שני משחק מילים על המילה יכולה להתפרש כ״בזבוז של חכמה״. דבר שבה להסביר על האופי הדו-פרצופי של ההאומה, תהיה אשר תהיה.

אלהויות שמש שונות סימלו לעיתים ריפוי ולידה מחדש. אלהויות כאלה הן בין השאר אפולו היווני, רע המצרי ואף מיתרה ההודי-פרסי. באותה התקופות שלוש האלים האלה התגלמו באל הרומי מיתרס, שדת המסתורין שלו המיתראיזם החזיקה בפולחן שכזה של ״לידה מחדש״. סוליס, האלה שלה סגדו במקור במקדש בבאת׳, קרויה, כנראה על שם השמש, שנקראת ברומית ״סול״,ובפרוטו-גרמאנית ״סוולו״ sowelo ובפרוטו-קלטית סולי suli. מה שגורם לחלק מהחוקרים לחשוב שבעצם ההרפאות מהצרעת של בלאדאד, שבמצרים ובתנ״ך סימלה לידה מחדש, היא בעצם מטאפורה שמקשרת אותו אל אלוהות השמש, ואולי בעצם הוא האנשה של אלא שמש בכלל.

בוולשית משמעות שמו של בלאדאד היא ״אדון הזאבים״. blaidd הוא זאב, ו- iudd הוא אדון. כאמור, בשלב כלשהוא אפולו אל השמש הפך להיות מזוהה עם הזאב וקיבל אופי כתוני. הדבר מסביר את האסוציאציה של בלאדאד אל המעיין, כזה שנובע מן האדמה. גם שינוי תודעה נחשב בעת העתיקה כחוויה שקשורה לתופעות כתוניות כגון אינקובציה במערות. הזאבים נחשבו כשומרים על פתחי האדמה. כולנו מכירים את קרברוס, שומר השאול ומשרתו של האדס. ואולי בלאדאד אינו האנשה של אל שמש אלא דווקא האנשה של אל השאול.

כדי לסגור את הפינה של המיתוס על בלאדאד המעופף שהתרסק ומת, יש להדרש שוב לחוויות של לידה מחדש שבדרך כלל נקשרות עם תעופה. ציפורים היו סמלה של מסע הנשמה בזמן המוות או בזמן כמו המוות. תעופה כושלת מהווה מטאפורה על שימוש בחומרים משני תודעה שמביא לתוצאות הרסניות, של מוות או של שגעון. משמע: המיתוס על בלאדאד, שוב, מנסה לתאר את האופי הבוגדני של משנה התודעה שמצד אחד יכול להרים אותך מעלה-מעלה ומצד שני יכול להוריד אותך ביגון שאולה.