Culture Agent

עץ היגדרסיל (Yggdrasil) נחשב כ״עץ העולם״ הנורדי, האקסיס מונדי או העמוד המרכזי של היקום, המחבר ומפריד בין תחומי הקיום השונים. שורשיו נמשכים למחוזות שונים וענפיו מגיעים לשמים. הוא משמש כגשר בין העולמות, ומקשר בין אסגארד (ממלכת האלים), מידגארד (ממלכת בני האדם) והל (ממלכת המתים).

טבעו המדויק מעט מעורפל, אבל מה שברור הוא שהעץ אמור להיות ירוק עד. עצים ירוקי עד מסמלים חיי נצח, המשכיות וחוסן. העלווה שלהם נשארת ירוקה ותוססת לאורך כל השנה, אפילו בתנאים קשים כמו חורף, בצורת או מצוקה. כתוצאה מכך, הם קשורים לעתים קרובות לאלמוות, להתחדשות ולאופיים המחזוריים של החיים. בתרבויות ומיתולוגיות רבות, ירוקי עד מייצגים את הנוכחות המתמשכת של החיים, המחברים את העבר, ההווה והעתיד. הם משמשים כסמלים של תקווה, כוח ומעגל נצחי של צמיחה ולידה מחדש.

זהות העץ נחשבת בדרך כלל כעץ מילה. באדות שבהן מסופר על העץ שמו הוא askr Yggdrasills, כאשר askr הוא שמו הנורדי של העץ, ash tree באנגלית. השם "יגדרסיל" מתורגם לעתים קרובות למשמעות "הסוס של יג". Ygg הוא אחד מהכינויים בנורדית עתיקה לאודין, ומשמעו ״האיום״. לעומת זאת "דרסיל" שמשמעותו המילולית היא אמנם ״סוס״, יכולה להתפרש גם כ"גרדום" (נגזר מהשורש הפרוטו-הודו-אירופי der, שמשמעותו "לתמוך". כלומר: גרדום מחזיק מישהו מלמעלה) . אחד מהמיתוסים על היגדרסיל הוא על כך שאודין תלה על העץ במשך תשעה ימים ותשעה לילות כדי שיוכל להבין את סודות הרונים. כלומר, העץ אמור להיות עץ המסמל חכמה, סוג של עץ הדעת התנ״כי. מה שמיוחד בעצים כאלה, ובסיפורים כאלה על ידע פלאי, זה שבדרך כלל הם רעילים, מי שרוצה להיחשף לידע הזה צריך למות ולהוולד מחדש.

לתיאור של עץ כזה עונה דוקא עץ אחר עץ הטקסוס, yew באנגלית. זהו עץ מחטני ירוק עד קליפת העץ שלו וגם זרעיו רעילים מאוד. במקור הרעל (שנקרא ״טקסול״) נועד על מנת למנוע ממזיקים וזחלים לגדול, שכן הרעל עוצר צמיחה של תאים (ולפיכך הוא גם משמש, מסתבר, כתרופה כלשהיא לגידולים סרטניים ממאירים). לפיכך, אולי, קצב הצניחה של העץ עצמו הוא מאוד איטי, כנראה שהעץ הרעיל את עצמו והצליח להתגבר על ההרעלה הזאת. בגלל הצמיחה האיטית תוחלת חייו של העץ ארוכה מאוד, מאות ואלפי שנים. הוא גם גבוה מאוד, בגובה של עד 15 מטרים. הקלטים מעריצים אותו משום כך, ובבתי קברות נוהגים לטעת אותו מעל לקברים.

בעניין רעילותו, רוב החיות האוכלות את הפרי (האכיל, שנקרא ״גרגרי יער״) לא יכולות להמנע מבליעת הזרעים שלו, אבל הקיבה שלהם לא מסוגלת לפרק את הקליפה של הזרעים המכילה את הרעל והם מתים. הרעל גם נמצא בעלים, אותם אוכלות חיות מרעה. אגב, צבי מסוגל לעכל את זה, ובכך הוא שונה משאר הבהמות. אנו רואים את הצבי באופן מסורתי מסוגל לאכול עלי עצים שנחשבים כרעילים, כמו לדוגמה עץ השיטה.

עם זאת, מסתבר שקליפת העץ משחררת בימים חמים במיוחד, גז רעיל שנקרא טקסין. טקסין מסוגל במקרים מסוימים לגרום להזיות. ואולי זה מקור המיתוס על אודין והידע הפלאי, דווקא כי רעלי העץ הורגים. אגב, אחד מהיצורים המתוארים כגרים בעץ או בשכנותו הוא דרקון איום בשם Nidhogg. דרקונים ונחשים, וחיות איומות באופן כללי, נחשבות בשלל המיתולוגיות ככאלה ש״שומרות על עצים״. לכן סביר שדווקא עץ רעיל יהיה אותו עץ העולם. ספציפית הסוס של אודין נחשב כסוס בעל שמונה רגליים שיכול לחצות מרחקים ארוכים, עוד דימוי נפוץ לחוויה הזייתית (קרדיט: קארל ראק, בספרו ״Entheogens, Myth & Human Consciousness״. מהספר לקחתי את התמונה המייצת את אודין על סוסו)

אסיים באנקדוטה. באחד מהפוסטים הקודמים ציינתי את ההירוגליף שמסמל נחש עקלתון וקשור בצורה כלשהיא לידע הנסתר. ובכן, אחתמהרונות, אותן הרונות שאודין ניסה והצליח להבין, נקראת yew (ומסמלת את העץ). באנגלית עתיקה, ēoh. בפרוטו גרמאנית, īhaz. ובנורדית עתיקה לפיכך, Eihwaz. סימנה: כמו האות נ׳ המדוברת, נחש מעוקל, ᛇ. כעת מובן למה.