Culture Agent

היום פורסם כי קבר מלפני 2000 שנה התגלה בעיר העתיקה ת'רסה, הממוקמת על גבולות הכפר Kuyulu בדרום מזרח אנטוליה. הקבר הוא חלק ממתחם קבורה אחד גדול שכולל 60 קברים. סביב הקבר קיימים עיטורי קשתות ו-2 ראשים של שוורים. עיטורי הקשתות שנקראים ארקוסוליום מרמזים על כך שנקבר בקבר איש חשוב. עיטורי השוורים שנקראים בוקרניום, סוג של הסמל של שיקגו בולס – ראש של שור מקורנן. הדבר מעיד על כך שהקבר הוא של אדם מכובד, אם לא אדם קדוש. המנהג לעטר קברים עם עיטורי בוקרניום אומץ ברומא, וסימל אם לא מקדש או אדם שכיהן במקדש, אז לפחות אדם שראוי שקברו יהיה כעין ״מקדש מעט״, אדם קדוש או בעל מתת אל, הישגים או תכונות מופלגות.

כדי להבין מדוע דווקא שור עלינו להבין את מוסד הקורבנות ומהותו. ביוון העתיקה היו מציבים ראשים כרותים של שוורים שנשחטו על קירות המקדשים. אבל בגלל שמדובר בחומר אורגני שנרקב, מסריח ומתכלה, בשלב כלשהוא העדיפו לכלול גם את הראש הכרות בקורבן (אכילה או שריפה), ובמקומו להציב דגמי שיש של הראש הכרות. השור סימל כמובן את האל הראשי ואת כוחו הפיזי. בדרך כלל היה מדובר באל הרעם והברק, שמסמלים גם את הגשם והפוריות וגם את האימה והעוצמה. קשר אליהם הוא קשר אל מערכת ההפעלה של המציאות, ועל כן יש לנהוג במאגיה סימפתית ולדבר עם האלים באמצעות הסמלים המייצגים אותם.

שוורים היו אמבלם של אלי הרעם שבדרך כלל עטו כיסוי ראש עם קרניים, ועל כן בטקסים לכבודם הוקרבו שוורים. הדבר הזה משותף לאלי רעם שונים במזרח, בעיקר במסופוטמיה והלבנט כמו בעל והדד, שם הם היו מזוהים עם השור. כי במצרים הם היו מזוהים דווקא עם האיל, אמון היה אייל למרות שמאוחר יותר כשהתאחד עם האל רע הוא סומל גם כן בדמות שור. וליתר דיוק, חתחור שסימלה את החיים והפוריות סומלה בתור פרה, ורע שנחשב כמי שוויסת אותה, נולד ממנה ומפרה אותה, סומל בתור השור.

המיתוס היווני על אירופה מדבר על זאוס שהפך לשור וחטף אותה לכרתים. בנם של אירופה וזאוס היה מינוס, מלך כרתים שקיבל שור מופלא להקריב מפוסידון, אבל בגלל שהעדיף שור אמיתי קיבל עונש ואשתו נאפה עם השור כדי שיוולד מינוטאור. מינוס סירב להכיר במינוטאור כבנו, והחליט לכלוא אותו בלבירינת. אתונה היתה חייבת מס למינוס, וכדי לפרוע את החוב הציע מינוס לאתונאים לשלוח קורבנות אדם לשור. היחס הדו-ערכי הזה כלפי השור הוא כנראה בגלל הנוהג, מסתבר, להקריב קורבנות אדם לאל הרעם, מן הסתם בשביל סגולה שיוריד גשם. גם התנ״ך מתאר לגנאי את הנוהג הזה, וגם הרומאים סיפרו כך על הקרתגנים.

האנשים שהוקרבו כקורבנות לא היו סתם אנשים מהשורה, אלא בדרך כלל אנשים שנבחרו בשל היותם שליחים אל העולם שמעבר. האנשים האלה היו בדרך כלל אנשים בעלי סגולות רוחניות מיוחדות, אנשים ״קדושים״, שנחשבו ככאלה שיש להם ״דיבור״ עם האלים ועל כן יכול להשתדל אצלם למען האדם. מיתה נחשבה אמנם ככורח, אבל אנשים שכאלה היו אנשים שהלכו אל המיתה באופן מודע, ועל כן נחשבו ככאלה ש״מתים תוך כדי חיים״. הדגש הוא בעיקר על החזרה מן המתים. אנשים שמתו באופן יזום היו צפויים לחזור אל החיים, בין אם חזרו בגוף ואז נחשבו כקדושים, ובין אם חזרו ברוח.

לגבי החזרה ברוח היו כמה גישות: הגישה ההודו-אירופית שדיברה על גלגול נשמות, והגישה המצרית שדיברה על תחיית הנשמה ב״רחם האלה״ ולידה מחדש בעולם המתים. בדתות הוודיות היה גם שכלול של גישת גלגול הנשמות, והם דיברו על יציאה ממעגל החיים, ה״סמסרה״. כלומר, גלגול הנשמות אינו בהכרח חזרה של הנשמה לעולמנו בגוף אחר, אלא בעצם המשך של קללת החומר, כך שלא מדובר בלידה מחדש אלא על סוג של פסילה במשחק מחשב והתחלה מחדש של השלב, במקום לעבור אותו. הלידה האמיתית מחדש היא מעבר השלב, היא המעבר אל הספירה של האלמוות, של אותו הדבר שהמצרים ראו בתור עולם המתים. בשתי המסורות הדתיות הללו, הוודית והמצרית, השוורים נחשבו קדושים. בדת ההודית השור נחשב כסמל של אותו גלגול הנשמות. בדת המצרית הפרה נחשב כסמל הלידה מחדש, וכמתווך בין בני אדם לאלים.

המוות היזום הזה אינו אלא מהות הקורבן, יזימה של מוות ולפיכך של לידה מחדש. האובייקט המוקרב הוא מהות המנחה אל האלים, ולפיכך הפר, או כל בהמה אחרת המסמלת עוצמה. אם זהו אינו אדם שחווה את המוות היזום, הרי שהאמבלם של האל יוקרב. לעיתים הועדפו דווקא קורבנות תעירים, מפני שהיה חשוב להקריב אותם תמימים ללא פגע, והסיכוי שהקורבן יהיה חף מפגמים כשהוא צעיר גדול בהרבה.

לעיתים, כאמור הוחלף קורבן האמבלם בקורבן אדם, וניתן לומר שבעצם מבחינה אנתרופולוגית הועדף קורבן בעל החיים על פני קורבן האדם מסיבות שהיינו מכנים מוסריות או מה שנקרא ״מינניות״ (Speciesism). הדתות העדיפו מאז ומתמיד לפדות אדם בבהמה, ומרגע שהבון-טון הדתי ראה בקורבנות דם סימן לגנאי הדתות גם צידדו בתחליף אחר. מה שנקרא ביהדות ״ונשלמה פרים שפתנו״. הקורבן, המוות היזום של האדם ששואף להוולד מחדש עם הקרבתו, הומר למוות יזום של בהמה, וזו הומרה למוות יזום באמצעות תפילה, או מדיטציה, או חוויה רוחנית.