Culture Agent

הגומא צומח בדרך כלל במאגרי מים עם זרימה חלשה או במים עומדים, כלומר בביצות. מקומות כאלה שבהם היקפו של הגומא היה רב, נקראו ״יער״. אנחנו רואים בתרגום אונקלוס לשמות ב', ה', שמתרגם את ״בתוך הסוף״, ״בגו יערא״. תרגום יונתן באותו המקום מתרגם ״בגו גומייא״, וגם בישעיהו י״ט ו׳ מקום בו כתוב ״קנה וסוף״ הוא מתרגם ״קני וגומא״. הגאוגרף הערבי אל מוקדסי, בן המאה ה-11 לספירה, כינה את ימת החולה (שרובה ביצות וקני גומא) "אל-ע'אבה", כלומר "יער הקנים".

אלחנן בן יערי, אחד מגיבורי דוד (או דוד עצמו) שהרג את גלית (או את אחיו, לחמי), נקרא ״בן יערי אורגים״, ו״עץ חניתו היה כמנור אורגים״. גומא שימש בימי קדם (וגם היום באפריקה) לצורך אריגת מחצלות. מה שמנסים לרמוז הוא שהחרב של אלחנן היתה עשויה מקנה גומא, כלומר חרב חד פעמית מקנים גמישים דמויי במבוק, עימם ניצח איש שהיה חמוש בחרב ושריון ממתכת.

כאמור, הגומא היה בעצם ״קנה״. את התיבה של משה בנו מגומא וחיפו אותה בזפת ובחומר. לעומת זאת את התיבה של נח בנו מקנים וגם אותה חיפו ב״כופר״ שהוא למעשה זפת. והסיבה שאני מזכיר שגומא הוא קנה היא מפני שהגומא הוא גם אחד מהמועמדים לשמש כ״קנה בושם״ – Schoenus. הקנה הזה קרוי בעברית ״אחיגומא״, ושמו היווני בתרגום מילולי הוא ״קנה״, משום שהוא שימש כ״קנה מידה״, כלומר חבל ארוג מקנים ששימש כיחידת מדידה ושטח במצרים העתיקה.

במה זכה הגומא שיעשו ממנו קטורת? השורש של הגומא הוא ריחני ומשתמשים בו לייצור בשמים, שמנים ותבלינים. קנה השורש של גומא הפקעות נקרא ״אגוז הגומא הסגול״ ובהודו מכינים ממנו שמן ריחני בשם Cypriol או Nagarmotha. הפקעות של גומא הפקעות אמנם מרות, אבל ישנו גומא אחר שנקרא ״גומא ארוך״ ולפקעות יש שלו יש טעם מתקתק. לשם כך מכנים אותו התרגומים, לפחות לספר ישעיהו גם ״קנה מתוק״.

נ.ב לפי ״מעתק ההגאים של גרים״, העיצורים החיכיים ג׳ ו-ק׳ מתחלפים האחד עם השני וכן העיצורים האפיים מ׳ ו-נ׳. כך ״גמא״ הופך ל״קנה״

המילה היוונית לעשן "kapnos" (καπνός) נגזרת מהמילה המצרית לעשן, "kap". למצרים הייתה קטורת קומפונד שנקראת "kap-t", בתרגום ליוונית כקיפי (κυ̑φι, kyphi). מתכונים לקיפי מתועדים בקירות המקדשים של אדפו ופילה, אחד נוסף בדיוסקורידס, גלנוס ופלוטרכוס, שדיווח על הכהן המצרית מנתון, שכתב מתכון נוסף תחת השם "על הכנת קיפי" (Περὶ κατασκευη̑ϛ κυφίων). המרכיבים דומים לקטורת הסמים של התנ"ך, אחד מהם הוא הגומא, בעוד שהשני הוא "קאנן" שנחשב כמקביל ל"קאנה" וככל הנראה מתורגם ליוונית כקלמוס – זה כנראה המקור לסברה שקנה זה קלמוס בתרגום השבעים.