Culture Agent

מאחר ש״אלוהים״ ו״גן עדן״ הם אלגוריות הרי שניתן לפרש אותם בתור שם קוד למרחב הפסיכדלי. פעם כביכול האדם היה בטריפ אינסופי אך קרה והוא גורש אל תהום הסחי, אבל יש פרי אחד שאם הוא יאכל הוא ישוב אל כור מחצבתו אך הדבר מסוכן ועל כן הוא מוזהר, ויש גם מישהו שמנסה למנוע את זה ממנו על ידי כך שהוא מפחיד אותו. האלוהים הוא האמת הממסדית, הממסד הדתי מנסה למנוע מהאדם את חווית התודעה העליונה, על ידי שהוא הוציא מהחוק את הדרך לגעת בה, והוא מתנהג בעריצות תודעתית. תאולוגים אורתודוכסיים לא יסכימו עם הפרשנות הזו, גם אם היא מגיעה בצורה מרוככת, כשלא הופכים את האלוהים למין ילדבאות שכזה, ואלוהים נותר סתם אל חביב שהסתיר את עצמו ומחכה שהאדם יסיר את הכיסוי, על ידי שירכוש לעצמו חמישה דברים, ״שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש״ (חגיגה י״ג א׳) ויימסרו לו סתרי תורה.

המובאות הבאות לקוחות מספרו של זהר עמר ״ספר הקטורת״. כמובן שהפרשנות הפסיכדלית אינה על דעתו, אבל המטאפורה מובנת לחלוטין כשמסתכלים עליה דרך המשקפיים הללו: הסם הוא חרב פיפיות, ורק מי שמוכשר לכך באמצעות סט וסטינג נכונים יחווה את הטריפ הרצוי. לו ייקרא ״קדוש״.

%

ספר אדם וחווה הארמני הידוע גם בשמו ״האפוקליפסה של משה״ מתאר את קורותיהם של אדם וחווה לאחר הגירוש מגן עדן ובעיקר את ייסוריהם וחרטתם.

בפרק כ״ט מסופר שאדם לפני גירושו התעצב על כך שלא יהיו לו בשמים, ו״סמים מהגן״ בהישג יד, וביקש מאלוהים שיטה חסד ויתן לו לקחת מזכרת קטנה: ״את הדברים האלה דבר ה׳ ויצו לגרשנו מגן עדן, ואביכם בכה לפני המלאכים מקדם לגן, ויאמרו אליו המלאכים מה בקשתך אדם ונעשה לך. ויען אביכם ויאמר להם הנה אתם מגרשים אותי ועתה הניחו נא לי ואקחה ניחוחים מן הגם ואביא מנחה לאלוהים אחרי צאתי למען יענני. ויגשו המלאכים את האלוהים ויאמרו, יה אל מלך עולם, צווה נא ה׳ לתת לאדם סמים מהגן וזרעים למאכלו. ויאמר אלוהים לאדם לבוא ולקחת ניחוחים ובשמים מהגן וזרעים למאכלו. ויתנהו המלאכים ללכת ויקח ארבעה מינים: כרכום ונרד וקנה וקנמון, ויתר הזרעים למאכלו, ויקח כל אלה וייצא מן הגן. ונבוא אל הארץ״.

ואכן בספר היובלים נאמר ״וביום ההוא, בצאת האדם מגן עדן, הקריב לריח ניחוח קטורת לבונה וחלבנה נטף ושחלת בבוקר כצאת השמש ביום אשר כיסה את ערוותו״. דהיינו, האם הראשון הקטיר את קטורת הסמים אותה לקח ישירות מגן העדן.

תרגום יונתן לפסוק בשמות ל״ה כ״ח ״ואת הבשם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים״, מתרגם: ״ותיבין ענני שמיא ואזלין לגן עדן ונסבין מתמן ית בושמא בחירא וית משחא דזיתא לאנהרותא וית אפרסמא דכיא למשח רבותא ולקטורת בוסמיא״, ובעברית ״וישובו ענני השמים וילכו לגן עדן ויקחו משם את הבושם המובחר, ואת שמן הזית למאור, ואת האפרסמון הזך למשוח את הגדולים ואת קטורת הבשמים״

בבראשית רבה ל״ג ו׳ נדרש על עלה זית טרף שהביאה היונה, ״מהיכן הביאה אותו? רב ביבי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו, אמר רבי אבהו אילו מגן עדן הביאה אותו, לא היתה מביאה דבר מעולה או קנמון או פלסמן? אלא רמז רמזה לו, אמרה לו לנח מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך״

הקטורת מקורה בגן עדן. עם זאת, ספון בה גם סם המוות, כפי נדרש במדרש תנחומא קורח ה׳: ״׳זאת עשו, קחו לכם מחתות, ותנו בהן אש׳. הרי לכם תשמיש החביב מן הכל היא הקטורת, חביבה לפני הקדוש ברוך הוא מכל קורבנות וסם המות נתן להם בתוכה שבו נשרפו נדב ואביהוא. לפיכך התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש״. מכאן אנו למדים שהרי היא הקטורת כחרב פיפיות. ורק הקדוש יכול להפיק ממנה את המיטב ולשוב לגן העדן.