Culture Agent

בספרו החדש ״הפסיכונאוטים״, מדגים בכמה צורות היסטוריון הפסיכדליה מייק ג׳יי, כיצד היחס לצריכת הסמים השתנה במשך השנים ומה בעצם גורם לו עכשיו להתעורר שוב.

בראש ובראשונה חשוב לציין שבמאה ה-19 ולפניה, הסמים נתפסו ככלי לחקירה עצמית,מה שנקרא כיום ״פסיכונאוטיקה״. מדענים ואנשי רוח השתמשו בהם כדי להניב תובנות על עצמם ועל הזולת דרך עצמם. אי אפשר להבין את מה שהסמים עושים אם אתה לא מתנסה בעצמך. בשלב מסוים ניסוי עצמי היה נחשב לגיטימי מבחינת הפילוסופיה של המדע, דהיינו הוכחה מדעית שנעשתה על סמך התנסות עצמית נחשבה אישוש מספיק להיפותזה מדעית.

התגברות הזרם הפוזיטיביסטי בראשות אוגוסט קונט, הפכה את ההיסק הזה ללא לגיטימי. הפוזיטיביזם ביקש לפטור את המדע מספקולציות מטפיזיות וטען שכל מה שלא ניתן להתנסות אובייקטיבית לא תקף ולפיכך אירועים נפשיים אינם עובדות ומה שמסתמך עליהם אינו מדע.

בתחום הפסיכולוגיה בשלב כלשהוא התחזקה האסכולה ההתנהגותית שביקשה להעביר את הפסיכולוגיה מהתחום ההגותי והפילוסופי המבוסס על מסע בנבכי התודעה ולפיכך חסר היכולת לדיוק, אל התחום המדעי חסר הפניות, האובייקטיבי, המדיד והמדויק. כתוצאה מכך כל מה שקשור לסובייקטיביות הודר, והחל שימוש בתרופות שמשנות התנהגות כי בכך יכלו למדוד את האפקטיביות שלהן. תרופות שניתן לפקח באמצעותן על התנהגות הפכו תרופות שנמצאות בתוך התחום הלגיטימי, תרופות שלא ניתן, הפכו לא לגיטימיות.

דבר חשוב ונוסף שקרה הוא שנוצרו שתי שכבות עיקריות של משתמשים שהמשותף להם הוא אחד: הם לא בורגנים. הבוהמיינים, אמנים ואנשי הרוח שחיים על הקצה ובדרך כלל מגיעים משכבות מבוססות פחות או יותר, ועניים. ובקיצור, אנשים אנטי-חברתיים, חסרי שליטה עצמית וכאלה שנמנעים מהאחריות המשותפת: ולכן הם מועדים למחלות נפש ולפשיעה. הוצאת הסמים מחוץ לחוק היתה בעצם כלי של הבורגנות לבדל את עצמה מהמעמד הנמוך והלא-נורמטיבי, ולמתג את המעמד הזה כמי שמלכתחילה נוהג בפרקטיקות שאינן מוסריות. וכך אנשים שצידדו בהיגיינה חברתית יכלו להתביית יותר בקלות על אוכלוסיות חלשות של מהגרים, שחורים ואסייתים, ולהאשים אותם בעצלנות ובהתנוונות החברה הלבנה.

השינוי שקרה ניתן על ידי תומאס קון בשתי מילים, שינוי פרדיגמה.