אשמון היה אל הרפואה הפניקי. אבל גם הבן השמיני של האל צדק, שהוא שמו הפניקי של הבעל. ולכן הספרה 8 נקראה ״שמונה״. לאל הרפואה היה צמח מקודש לו שהפיקו ממנו שמן, שאותו היו מורחים על הגוף לרפואה. ולכן קוראים לשמן ״שמן״.
מה היה הצמח המקודש? פדניוס דיוסקורידס טוען שהוא נקרא ״Astresmunim״, ומזהה אותו עם הסולנום. לי נדמה יותר שהצמח היה צמח הדטורה, קרוב משפחה של הסולנום, שמזרעיו אכן ניתן להפיק שמן. שמן הדטורה משמש בין השאר להפחתת כאב, הרדמה, טיפול בחום, שיפור תפקוד הלב ובריאות העור. ככל הנראה גם לפוריות. ובלי קשר למהו הצמח, ביהדות צמח הדודא (עוד בן דוד) נחשב מקודש, ועל פי ההגיון הזה, ניתן להבין את תפקידו של שמן המשחה.
פאוסניאס טוען שהפניקים זיהו בינו לבין אסקלפיוס היווני, בנו של אפולו. אך בניגוד אליהם הם טענו שאמו היתה בת תמותה. הדבר חשוב בשל הזיהוי הבא: היפוליטוס מרומא כתב בספרו ״נגד הכפירות״ על כת גנוסטית בשם ״הנחשיים״, או ה״נאסנים״ וכנראה גם ה״אופיטים״, ומביא המנון לאטיס, שמזוהה עם אשמון. בהמנון מזהים הגנוסטיים בין אטיס, אדוניס (תמוז), ואוסיריס וכו׳ ובין כולם לאל הקם לתחיה. כלומר ישו עצמו. קיים גם טקסט מאגי שמייחס בין המספר 33 (המקודש כידוע לישו) לבין אשמון.
ירידתו של אדוניס/תמוד לשאול, וזיהויו כאל הרפואה, עשויה להסביר את מקור השם ״רפאים״, שלפי ספריית רוחות הרפאים באוגרית שכנו בשאול. זיהויו עם אוסיריס ותמוז עשויה להפוך את בת זוגו לסוג של איננה/עשתורת, ולפיכך אותו עצמו לסוג של יהוה. הזיהוי עם אטיס, והעובדה שכהניו היו סריסים וקרוס-דרסרים עשויה להסביר את האיסור בתורה לסריסים לבוא בקהל ה׳, ובדין המיתה להומוסקסואלים.
יש לציין שאסטריון נחשב ביוון העתיקה לאל נהר שעל גדותיו היה צומח צמח שהיה בשימוש במיסטריות של הרה, ויש הטוענים שהצמח הזה היה משמש לקטורת, שמהעשן שלה היו מתמסטלים, כך שבעצם אסטריון הוא הכינוי היווני הקדום לקנביס. הסיבה שהוא נקרא ״אסטריון״ זה כי ביוונית ״אסטר״ זה כוכב, והצורה של עלה הקנביס היא כוכב. אם ה״סולנום״ נקרא אסטרשמונים, הרי הוא ה״אסטריון של אשמון״. הבעיה היא שאין סולניים עם עלה בצורת כוכב, ולכן אין לנו אלא להניח שהדמיון שמצאו הפניקים היה על רקע הפסיכוטאקטיביות של ה״שמן״ שיצרו מזה, כי הרי גם מקנביס יוצרים שמן.
Culture Agent 
כתיבת תגובה