מהי חמידות

כשאנחנו חושבים שמישהו חמוד, מה בעצם אנו חושבים עליו? התשובה המקובלת בדרך כלל מתחשבת במקורות האבולוציוניים של החמידות: אנחנו חושבים שילדים חמודים כי אם כולם היו חמודים, ילדים היו מאבדים את היתרון האבולוציוני שלהם ולא שורדים, החמידות מאפשרת גם לחסרי ישע לשרוד, מתוך נכונות להמשיך ולקיים את המין. העוררות כלפי החמידות גורמת למבוגרים ליצור קשר עם הילדים, למרות שאין להם פורקן אחר מלבד הרגשי, ועל ידי כך לתגמל את הילדים חומרית ומנטלית.

עד כמה ההסבר הזה מספק אותי? תלוי. כזכור, אני מסביר את יחסי הגומלין כזירת סחר בתשומת לב, בצומי. טענתי שחמידות היא הוותרנות כלפי ערפדי צומי. החברה בדרך כלל מתייחסת אל מי שנותן צומי כאל מבוגר ואל מי שמקבל כילד. על מבוגר שלא נותן ורק מקבל מופעלת סנקציה והוא מקבל יחס של מפגר, או של מישהו ילדותי. כיום, אנחנו מוצפים בגילויים של חמידות, LOLCats פורח, נראה שהאינטרנט מייצר אינפלציה של חמידות. טענתי תהיה שהרצון שלנו לצרוך את התכנים האלה הוא הרצון שלנו לנקוט באקטים של נחמדות או של אלטרואיזם כאילו כדי לומר "כל דכפין ייתי וייקח צומי, יש מספיק לכולם, עכשיו מותר לקחת בלי לתת בחזרה".

מרקם היחסים הוא בדרך כלל של השפעה וקיבול, כשהמשפיע בדרך כלל מרגיש שהוא נשגב יותר מהמקבל. הגבר שהוא בדרך כלל בפוזיציה של המשפיע, מרגיש שהוא מרומם יותר מהאישה שהיא בדרך כלל בפוזיציה של המקבלת. כך היה בחברה המסורתית. מבוגר שהנתנהג בצורה ילדותית, או בצורה נשית, היה מי שמקבל בלי להשפיע בחזרה. הדרך היחידה שבה יכולת לקבל היא ב"הפקה", כלומר באמצעות ההשפעה שלך היית מצפה לקבל משהו, מתי שהוא. הרצון לחזור אל התמימות, לחזור ולהיות ילד, היה סמוי, כחלק מההשפעה, ממתן הצומי. אסור היה לדבר בקול רם על זה שכל מה שאנשים רוצים זה גם לקבל, כי לקבל זה להפגין חולשה, להפגין התנהגות פסיבית, והיתרון הוא להיות אקטיבי. מה שקורה כיום, באינפלציה של החמידות זה מין ערעור של הסדר הקיים. אני מחלק בחינם, כדי לאפשר לכולם לקבל בחינם. אני עוזר לאחרים להחצין את הפן הנשי המקבל שלהם, כך שהדבר הזה ייצור גם אצלם את הצורך הזה להעניק, ולי להיות בפוזיציה המקבלת. ברגע שכולם יעניקו וכולם יקבלו, הרי שהמגדר שלנו ייטשטש, כולנו נהיה מעניקים וכולנו נהיה מקבלים בו זמנים. ולא רק זה, ברגע שאנחנו תלויים באובייקט החמידות, הרי שהוא מעניק לנו משהו בחזרה, הוא מספק את היצר האלטרואיסטי שלנו, בלי שהוא יהיה קיים לא נוכל לקיים שיווי משקל שבו אני תלוי בו על ידי שאני מעניק לו צומי, והוא תלוי בי על ידי שהוא מקבל ממני. ההתנדבות הזו של החמודים לקבלת צומי, מאזנת בין הרצון לתת לבין הרצון לקבל, וכך נוצרת הרמוניה.

כמובן, יש עוד אלמנט בחמידות. חמוד בדרך כלל מייצג את הארכיטיפים של חסר הישע והתמים. בתרבות הנוצרית שני הארכיטיפים האלה מייצגים את ישו, מצד אחד כשה האלוהים ומצד שני כמשיח הסובל. האינפלציה בחמידות היא אקט אסכטולוגי יענו כאילו כדי לרמוז שכשכולם יהיו חמודים וכולם יהיו כמו ישו הגאולה תבוא. ויש גם את האלמנט המתנשא: כשאנחנו חושבים שמישהו חמוד, אנחנו בעצם מתייחסים אליו כאל מישהו שמעורר חמלה. אנחנו מרחמים עליו כי יש לנו סיבה לחשוב שאנחנו בפוזיציה מודעת לעצמה, והוא פאתטי, כשהוא תמים, כשהוא עושה דברים מבלי לדעת את משמעותם האמיתית. במקרה הזה, האינפלציה של החמידות באה כדי להציג את החומדים כזחוחים בדעתם, כבני עליה שבאים לעשות מיסיון כלפי החמודים. החומדים ראו את האור, החמודים הם האסירים במערה האפלטונית. כלומר, אנחנו מחפשים את האובייקטים של החמידות כי אנחנו מעוניין לגלות את האור, אנחנו מעוניינים להעניק כי הגיע הרגע שבו תמלא הארץ דעה את ה', או יותר נכון הגיעה העת שבה מהות העולם תהיה חמידות, והענקת צומי כלפי החמודים.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.