Culture Agent

"אנטרופיה" הוא ספר עיון שכתבו עודד וחוה כפרי, עודד הוא מדען בכיר בדימוס וכיום יזם הייטק, חוה היא מחנכת ומתרגמת, ובתעסוקתה צלמת. עמנואל לוטם שנחשב לגורו של מדע פופולרי ערך את הספר, כך שאם השניים לא היו יכולים להפוך אותו לחווית קריאה, בא לוטם ועשה זאת בשבילם. ולאחר גימור שלו, הספר הזה הוא מאסטרפיס. לכן לא ברור למה הוא יצא דוקא ב"חממה ספרותית" של סטימצקי, שמצמצמת אותו לטריטוריה של רשת ספרים אחת, וגם אחרי שהוא "ישתחרר" הוא יישא עדיין לוגו של מותג שיש כלפיו הרבה דעות קדומות. כמובן שגם אופי העסקה עם סטימצקי ואורנג', שכביכול אמור להניב רווחי שיא לסופרים שמוציאים במסגרת ההוצאה הזו, נראה יותר כמו תכסיס קפיטליסטי לעשוק את הכותבים בעזרת חוזים דרקוניים שרק הרצון העז שלהם להוציא את הגיגיהם לאור אילץ אותם לחתום עליהם. לא ידוע ולא ברור מה שקורה שם, מלבד ההנחה שלי שאם הוצאת ספרים "רגילה" (שאולי עושקת את הסופרים בדרך אחרת ובאותה מידה, מתנות אין בשום מקום. הכל זה מסחרה אחרי הכל) היתה מוציאה את הספר הוא היה הופך לרב מכר בקלות רבה יותר. ואני מאחל לו להפוך לרב מכר גם בצורה הזו, למרות שנראה לי שהעיצוב המבחיל של העטיפה יפריע לו מעט, מלבד המכשולים שהזכרתי לעיל.

לענייננו. "אנטרופיה" מספר את סיפורו של הגודל הפיזיקלי אנטרופיה, או יותר נכון את חוק הטבע שמגדיר אותו, החוק השני של התרמודינמיקה. כך שהחצי הראשון של הספר הוא היסטוריה מדעית, ומנסה פחות או יותר להסביר בשפה השווה לכל נפש את מה שקשה להסביר. ולא משנה אם הוא מצליח או לא, כי העיקר הוא לעבור לחצי השני והפילוסופי יותר. מרגע שהמושג אנטרופיה הוא חלק בלתי נפרד מהעולם ההסתברותי, הוא יכול להצטרף לכל עולם הסתברותי אחר. וכאן הסנגורים הגדולים של הגישה הפיזיקלית למדעי החברה יכולים להרים ראש. הספר מסביר בצורה אחרת ולדעתי נהירה יותר את מה שספר אחר שיצא בשנה שעברה ("האטום החברתי") ניסה לטעון – העולם שלנו נוהג כמנהגו על פי חוקי טבע ולא על דרך המקרה, לפחות לא על דרך המקרה כפי שאנו מפרשים את המונח "מקרה". אין לנו באמת את חופש הבחירה לקבוע לאן יילך העולם מפני שגם את המושג "בחירה חופשית" צריך להגדיר מחדש. חוק הטבע לדעת בני הזוג כפרי הוא החוק השני של התרמודינמיקה, מרגע שהבנו מהי אנטרופיה נבין גם מהו מקרה ומהי בחירה חופשית.