ההערצה לנערות ביהדות

ההערצה לנערות הגיעה מהפילוסופיה היוונית. מקורה ברעיון שישנה הפרדה בין רוח לבין חומר, והרוח נעלה מעל לחומר השפל. עד אז לא הפרידו בין חומר ורוח, הקיום היה גשמי בלבד ולכן אדם מבורך הוא אדם הזוכה לברכה גשמית, אישה הזוכה בברכה גשמית לצורך העניין היא אישה פוריה, אדם הזוכה בברכה גשמית הוא בריא בשר וגוף, אלה שיש להם משאבים המאפשרים את המשך הקיום, כי קיום הוא גשמי וברכה גשמית היא הדבר החשוב. כמובן, היתה גם תופעת לוואי מינית שהפכה את האשה הפוריה ואת הגבר החסון לאובייקט הערצה מיני. אבל אין מה לעשות, מין והערצה קונספטואלית תמיד נקשרו ביחד.

לדוגמה…

הפלטוניזם הילל את הרוח. הוא ראה את החיים כטריגר גשמי שגרם לאדם כמעט להתעלם מהיותו רוחני. מה שקרה לפני התגלמות האדם בבשר, ומה שיקרה לאחר התנתקותו ממנו ומותו, הוא החיבור הבלתי אמצעי עם הרוח. המוות היה מקודש, דווקא מפני שאדם מת מתפטר מהצרכים הגשמיים שלו, וכך אדם זקן שקרוב יותר לקץ, ואדם צעיר שקרוב יותר להתחלה, נחשבים שניהם קרובים יותר אל הטוב. אלא שבשונה מאדם צעיר, אדם זקן הוא אדם עם פז"מ גדול בעולם החומר, אדם שהושחת ובזבז את חייו על להמנע מלהתקרב אל הטוב באמצעות התבונה. אדם שכן עשה את זה נחשב כקדוש, אדם שלא עשה את זה, הוא אדם מיותר. ולכן אין שום סיבה להלל אותו, וכל מה שנותר הוא להלל את הסוג השני של אדם שקרוב אל הקיצון – הצעיר.

ככל שאתה צעיר יותר כך אתה תם יותר ומושחת פחות, וכך גם אתה חף מהמאפיינים של הבגרות המינית, הדבר שהופך אותך ליותר גשמי, יותר אינסטיקטיבי וחיייתי, פחות מציית לצו התבונה – הבגרות היא המשחית, ומי שעדיין לא חווה אותה הוא נשגב. אלא שתינוק גם ככה לא יודע שום דבר על העולם, ולא מסוגל מבחינה מנטלית ושכלית לעשות את הדרך חזרה אל השכל העליון. לכן, זך ככל שיהיה פעוט או תינוק בן יומו, ככל שאתה הופך להיות יותר ילד אבל עדיין לא מבוגר, כך אתה כשיר יותר לקיים את "הפרקסיס האפלטוני". הווה אומר, הגיל שבו אתה מתחיל להצמיח שערות ערווה והקול שלך משתנה, רגע אחד לפניו, הוא גיל שבו אתה מספיק בוגר וחכם אבל לא מספיק בגיר ומושחת. אלה שנות הזהב של האדם, ואת השנים האלה העריצו היוונים.

אלא שאצל היוונים ההערצה הזאת קיבלה גם אופי מיני, זה מה שנקרא "אהבה אפלטונית". כך נולדה הפדופיליה.

ההערצה הזאת, השתרשה גם ביהדות, ובדתות שיצאו ממנה. אפילו לא בשכבה סמויה. המשיח, הדמות של האדם המתוקן, מכונה "נער". כל הדמויות המושלמות בתנ"ך קרויות נער – דוד, משה, יהושע וכו'. במסכת שבת נאמר "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן". אלא שתינוקות של בית רבן, שמתחילים זה עתה להתחנך, צריכים להיות מספיק נבונים כדי לתפוס רעיונות מופשטים שאין ביכולתם של ילדים שעדיין לא הגיעו לגיל חינוך להבין. מתי מגיע הגיל הזה? שם המשחק ביהדות הוא מתי מגיע גיל חינוך, מה חלון הזמן שבו הילד כבר נבון מספיק כדי להתחנך ומתי הוא הופך לבוגר. טקס המעבר מילדות לבגרות הוא בר המצווה, אחרי הטקס הזה התינוק הוא בוגר לכל דבר, שהרי גם ככה הוא הצמיח ב' שערות ערווה, וגם קולו כנראה התעבה והשתנה. לכן יהודים ונוצרים כל כך מתרגשים מילדים ששרים, מספיק מוכשרים כדי להבין מה זה אומר לשיר ולהיות מוסיקלי, לא לזייף ולא להיות גמלוניים, אבל מספיק צעירים כדי להשאר תמימים וזכים.

לא סתם הם נקראים "פרחים"', זה רגע לפני שהם הפיקו את הפרי עם הזרע. ד"א סביר שהפדופיליה ביוון היתה מכוונת כלפי בנים, בגלל הדעה הקדומה כלפי הבנות, שגם כשהן בוגרות הן עדיין לא מסוגלות להגיע לעומקים אינטלקטואלים. אחרת, הפדופיליה היתה מאבדת את זה לגמרי. סביר להניח שזו גם הסיבה שהומוסקסואליות אסורה ביהדות, כי היא היתה מכוונת באופן טבעי כלפי נערים, כפי ש"אומות העולם" נהגו. אותם הנערים שהיו הולכים להתאמן בגימנסיון. כלומר, זה מה שנקרא "דרכי האמורי", כפי שאמר רבי מאיר: "ומה תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו? שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות, רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים"

  • ההערצה לנערות ביהדות
  • ההערצה לנערות ביהדות
  • ההערצה לנערות ביהדות
  • ההערצה לנערות ביהדות

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.