לכי בכחך זה

לכי בכחך זה אלבום חדש לזמרת הישראלית המצליחה ביותר בעולם כיום. בהחלט, המצליחה ביותר, ואי אפשר להתווכח עם העובדה הזאת. לצערנו, אפילו אי אפשר לומר שהיא הגיעה למעמד הזה מבלי ששמנו לב. כי שמנו לב, זה קרה מתחת לאף שלנו, אבל העדפנו להתעלם. כי זו "אזוטריה", וזו "מוסיקת עולם", ובכל מקרה מדובר בנושא שהיינו מעדיפים להשכיח – מוסיקת הלדינו. הרי זה לא לכבודה של מדינת ישראל, לנפנף במפעלה שלה להכחדה עצמית של תרבות האם שלה ; אכן, הכחדה היא האשמה חמורה, אבל אנחנו מודעים אליה. מצבה של שפת הלדינו כיום הוא בכי רע, ולא בגלל יד הגורל. מספר הדוברים שלה הולך ומתמעט, בשל הזנחה, בשל הטפה ממוסדת להשכחת המורשת. מספיק לציין את רמת המודעות האפסית לשואת יוצאי ספרד ודוברי הלדינו בשביל להבין שמישהו ביקש ללמד אותנו שרק אשכנזים סבלו ורק תרבות היידיש כמעט ואבדה – גם היא אגב, בטיפוחה של המדינה הציונית, שניסתה ללמד אותנו שאנחנו צריכים לדבר בעברית ; "חוק הרשות הלאומית לתרבות הלדינו", נחקק כפעולת הצלה, חמישים שנה מאוחר מדי, ובינתיים עוד ועוד דוברים ילידיים של השפה הזו נפטרו ולקחו איתם לקבר את זיכרונותיהם מיצירות נשכחות בנות מאות שנים. חלק מהן באמת נשכחו, אלה שניצלו זכו לכך בעקבות פועלם של משמרים בודדים וקנאים. ומי שנחשב לאחד מהגדולים שבהם, שנפטר בדמי ימיו טרם סיים את המפעל האדיר שלו, הוא יצחק לוי. כן, יסמין לוי היא בתו. כן, יסמין לוי ממשיכה את פעלו בגאון. כן, יסמין לוי לצערנו הגדול לא מסוגלת לשמר את התרבות הזו מעבר למה ששוחזר אלא רק להפיץ את הקיים ולהגביר את המודעות לכך שהיה היתה תרבות פורה שהולכת ונעלמת.

יסמין לוי מנצחת בכל פעם שהיא פותחת את הפה, עוד צליל שהיא מזמרת הוא עוד נקמה מתוקה של דם התרבות ממנה ינקה, שעוד רגע ואבדה. אמנם לא מדובר בגישה טהרנית מדי למוסיקה הזאת, וזו אולי עוד סיבה לכך שהיא לא מקבלת פרגון גדול מדי בארץ, אפילו לא מקהיליית הלדינו הקטנטנה שנותרה כאן – ועדיין, מדובר בהלצת יושר. מעבר לכך, אם רק נחשוב על זה שבהיותה זמרת שממלאת דרך קבע את ההיכלות הגדולים בעולם, מקארנגי הול בניו יורק ועד לבית האופרה של סידני, וכובשת את לבבות מאזיני מוסיקת העולם באירופה, יסמין לוי היא אולי השגרירה היעילה ביותר של מדינת ישראל בתפוצות, נבין כמה לא לכבודה הפרגון המועט שהיא זוכה אליו.

אז בואו נתקן את המעוות, ואם לא להתנצל אז לפחות נודה באמת. אנחנו מפרגנים לך כי מעבר לשליחות שלך, גם המוסיקה שלך מקסימה. נקיה, מיופייפת, מצוחצחת. אולי אפילו יותר מדי, אבל המעמד שלך מחייב את זה. משאבים רבים הושקעו באלבום החדש, ומפיק אותו מי שנחשב לאחת מהדמויות החשובות במוסיקת הפלמנקו, חאווייר לימון – שזה כבוד בפני עצמו. ראוי לציין את הדואט של יסמין עם אביה המנוח, על פי הקלטה נשכחת שנמצאה באקראי, ובעזרת טכנולוגיות חדשות סוננה וזכתה להחייאה. כמו גם דואט עם הזמרת היווניה אלני ויטלי וגרסאות כיסוי לפיוט "יגדל אלוהים חי וישתבח", ול-"הללויה", שירו הקלאסי של יהודי גאה אחר, לאונרד כהן (בגרסת פלמנקו, מוזרה-מקסימה). כמקשה אחת ניתן לזהות באלבום צעד נוסף לכיוון המיינסטרים אבל גם זה במרכאות כפולות ומכופלות. כשמדובר במוסיקה "מיינסטרימית", מדובר במוסיקה שהיא לא "הארדקור". אנחנו, בשונה מקהיליית הלדינו בארץ, לא נוטרים ליסמין לוי טינה על כך שהיא לא טהרנית בנוגע למוסיקת לדינו. אנחנו יודעים להעריך את פועלה, אנחנו יודעים לזכור לה חסד. אנחנו יודעים לברך אותה: לכי בכחך זה, חזקי ואמצי, את עושה עבודת קודש.

Yasmin Levy, Sentir (התו השמיני / אדמה)

  • לכי בכחך זה
  • לכי בכחך זה
  • לכי בכחך זה
  • לכי בכחך זה

One thought on “לכי בכחך זה

  1. יבגני הגיב:

    כן זמרת נפלאה, זה האלבום הרביעי שלה ויש בו חידושים לעומת הקודמים – הפסנתר, שילוב סגנונות. הקודם גם היה מיוחד ופנה יותר לאלמנטים ערביים.

    הנה עוד זמרת לאדינו שבמקרה נחשפתי אליה לפני כמה שנים, אך לצערי לא הצלחתי לברר אליה פרטים ולא לאתר עוד אלבומים שלה.
    אבל מומלצת ביותר.
    http://www.amazon.com/Rosa-Negra/e/B001LHQRKS/ref=ntt_mus_dp_pel

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.