המחסן

כשאומרים וורהאוס לאמריקאים זה אומר ישר שיקגו. אבל לבריטים זה אומר משהו אחר. מועדון בלידס שהוקם ב-1979, וחברת תקליטים שהתלוותה אליו. לידס באותה תקופה זה אומר: מרק אלמונד ודייב בול מקימים את סופט סל, חברת התקליטים Some Bizarre קמה ומוציאה אוספים של להקות לא מוכרות כמו דפש מוד, חברת התקליטים של וורהאוס מוציאה את הסינגל "Let The Music Play" וגורמת לו לחצות את האוקיינוס בדרך להצלחה עולמית, Mike Wiand שייסד את הלייבל והמועדון מנהל את להקת הבית, וישס פינק, ומשדך להם את דייב בול מסופט סל. ואחרי ההצלחה הראשונה של סופט סל, "Tainted Love", דייב בול הופך להיות כוכב פופ במשרה מלאה ווויאנד משדך לוישס פינק את טוני מנספילד מלהקת ניו מיוזיק, עוד הצלחה מקומית גדולה. וכך נולד הלהיט הזה – cccan't you see.

הוורהאוס שיחק תפקיד חשוב במהפכה הלהט"בית בלונדון לא רק בגלל המקום החשוב ששיחק מארק אלמונד, אלא מפני שבשנות התשעים הוא אירח ליין בשם Vague שהפך להיות נושא הדגל של ההארד האוס ושל הדיסקו-האוס, שהפך בסוף שנות התשעים לבון-טון. מספיק לחשוב על טוני דה ויט בגלובל אנדרגראונד הראשון בתל אביב, על הליין המצליח ביותר בתל אביב בשנות האלפיים FFF או על קטעי מיניסטרי אוף סאונד בסגנון פאטס אנד סמול וספילר כדי להבין את האפקט. מצ"ב הלהיט הגדול של הוואג ב-1995, מאת הרזידנטים של הליין TWA (הרמיקס של רולו שהיה להיט בקופסת הלהיטים, 300% פיור דאנס)

בסוף שנות השמונים, הסצנה של לידס כללה אז להקות שניגנו מוסיקה שנחשבת כיום אינדי-פופ (שוגייזינג, ג'נגל פופ, c86 וכו'). עוף זר בוורהאוס היו להקת הבריידוול טקסיז שמשכו יותר לכיוון הבאגי, הלהקות של מנצ'סטר. הם גם היו הלהקה הראשונה שלא ממנצ'סטר שיצאה לסיבוב ההופעות של פאקטורי רקורדס באירופה. גם הם כמו הפי מאנדייז היו חוליגנים, וגם הם הלכו מכות על הבמה. גם הם היו מסטולים עד התחת, וגם הם הפכו לאחת מהלהקות השכוחות של התפר של סוף האייטיז תחילת הניינטיז, שרק ענקי טכנו מאוחרים יותר כמו LFO יצילו מתהומות הנשיה. ובכן, קלאסיקה לפניכם!

ומהוורהאוס בלידס, אל הבליץ בלונדון. המשותף לשניהם הוא שבראשית 1980 הלהקה הזאת, "שוק" היתה הלהקה הכי בולטת שהופיעה שם דרך קבע. ולא רק שם, אלא לצד מיטב הלהקות דאז שהובילו את הזרם שנקרא "ניו רומנטיקס": אולטרהווקס, ויזאז', ספנדאו בלט, גרי ניומן, אדם והנמלים וכו'. המשותף לכולם? כולם היו קבועים בבליץ, שלמעשה אירח את הליין המשפיע ביותר באותה התקופה שאורגן על ידי חברי להקת ויזאז' סטיב סטריינג' וראסטי איגן.

השניים נחשבים כמי שהביאו את המוסיקה האלקטרונית לבריטניה, והיו הראשונים לנגן מוסיקה כמו זו של ילו מג'יק אורקסטרה וקראפטוורק במסיבות שלו. הם גם אלה שהנהיגו את קוד הלבוש המיוחד של הניו רומנטיקס, ובאופן לא מפתיע מי שעיצב את התלבושות המיוחדות של חברי להקת שוק הוא אותו הסטייליסט שעומד מאחורי ההופעה של דוראן דוראן. ראסטי איגן אגב (שהפיק את השיר והלהקה) היה חבר בלהקה של גלן מטלוק מהסקס פיסטולס אחרי שהוא פירק את להקת האם שלו, ה"ריץ' קידס". שניהם ביחד עם מיג' יור שאחר כך היה סולן אולטרווקס, עוד להקה מהניו רומנטיקס וחברים קבועים בין "ילדי הבליץ".

הריץ' קידס הם להקה מיתולוגית בסדר הגודל של "ביג אין ג'פאן", הסופרגרופ מליברפול, שהיתה הלהקה הראשונה של מי שהפכו אחר כך למנהיגי להקות משל עצמם: הלייטנינגס סידס, אקו והבנימן, KLF, פרנקי גואוס טו הוליווד, סוזי והבנשיז וכו' וכו'. עליהם אולי בפעם אחרת.

ובעניין הבאגי והקשר הסמוי בין מנצ'סטר, ליברפול ולונדון. השיר הזה נשמע כמו מנצ'סטר 1987, למרות שהוא נעשה על ידי בלגי – ז'אן מארק לדרמן. אבל הבלגי הזה הוא אחד מהחוטים המקשרים בין הגל החדש של בלגיה למנצ'סטר. כמו אחת, אניק הונורה, זאת שמייחסים לה את הרומן עם איאן קרטיס שבגלל רגשות האשם ממנו הוא התאבד. אז היתה לה חברת תקליטים בשם Les Disques du Crépuscule, שם לדרמן הוציא את אלבומיו.

ב-1983 כשלדרמן שהה בלונדון ניגן עם מאט ג'ונסון מלהקת דה דה, ועם פרנק טובי מפאד גאדג'ט. בערך באותה התקופה הוא הקים עוד להקה בשם "החזאים" עם חבר להקת טוקסידומון. זה הלהיט הכי גדול שלהם

הזכרנו את הרמיקס של LFO כהרכב טכנו ש"הציל" הרכבי באגי נשכחים. אז עוד דוגמה. היחיד שיכול לתת לפול אוקנפולד פייט בפופולריזציה של הדאנס בקרב הרוקיסטים של המאדצ'סטר הוא אנדי וות'רול, שבאופן אקטואלי גם עבד עם אוקנפולד ביחד על הרמיקס ל"הללויה" של ההפי מאנדייז, ותקלט בליינים של אוקנפולד במועדון השום. אחר כך הוא לקח לכיוון אחר, הרבה יותר פסיכדלי, למרות שגם לאוקנפולד ב-1995 לא היה חסר פסיכדלי אם קוראים לגואה של פרפקטו גם "פסיכדלי". זה בכל אופן הרמיקס הכי מוצלח של וות'רול לדעתי. טוב יותר מכל סייברס אוף פרדייס שאחריו.

וות'רול כמובן הפיק את סקרימדליקה של פריימל סקרים. היו לו כמובן רמיקסים לעוד תופעות מאדצ'סטר כמו ניו אורדר, ג'יימס וכו'. והוא גם הקים את הלייבל boy's own שהפך אחרי שעזב ל- junior boy's own. אני מניח על שם ההרכב המשותף לו ולבעלים הנותר של הלייבל, פיט הלר – בוקה ג'וניורס (הרבה הרכבים קראו לעצמם על שם כדורגל באותה התקופה: סיינט אטיין כמובן, מרדונה, ון באסטן ועוד)

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.