הוולנטיניזם, גרסה מוקדמת של הקבלה

הוולנטיניזם, גרסה מוקדמת של הקבלה

ישו הגורו

ולנטינוס היה תלמידו של תלמידו של פאולוס, ולטענתו שימר מסורות מיסטיות שהגיעו ישירות מפאולוס. פאולוס, כך טען, היה מיסטיקן, שהאמין שהדרך לגאולה טמונה בהבנה אחרת של העולם, שמגיעה רק אם מכניסים את ישו לתמונה ו״מאמינים בו״. כלומר, ישו הוא המפתח לדלתות התודעה, כפי שהוא בעצמו מתבטא בבשורה של מתי כשהוא מעניק את מפתחות מלכות השמיים, כפי שהוא בעצמו מתבטא בבשורה של יוחנן ״היין האמיתי״. כיין, ישו, ״ישמח לבב אנוש״. ואכן, ״בשורת האמת״, טקסט ולנטיני המיוחס לולנטינוס עצמו, מדבר על ״שמחה לאלה שקיבלו מאבי האמת את מתנת הכרתו בכוח הלוגוס״. כזכור גם הבשורה על פי יוחנן מדברת על ״המילה״.

האם פאולוס ויוחנן היו בעצם גנוסטיקנים? לפי הפרשנות הוולנטינית למעשה כל השליחים היו גנוסטיקנים, אלה לפחות מהם שהבינו את תוכן הבשורה. הבשורה עצמה היתה גנוסטית. פטרוס היה זה שעיוות אותה, פטרוס הוא היחיד שלא הבין את מהות האמונה בישו. הוא היחיד שלא הבין את מה שפאולוס לדוגמה כן הבין, את זה שאתה הופך להיות בן אלוהים על ידי האמונה בישו ושעל ידי הטבילה אתה ״לובש את המשיח״ ומאבד את מה שאולצת להבין לפני שהכרת באמת – שאתה נפרד ויש לך אגו. כעת אתה אחד עם המשיח. ״ואין עוד יהודי ולא יווני, אין עבד ולא בן-חורין, אין זכר ולא נקבה, כי כלכם אחד אתם במשיח״ (אל הגלטיים פרק ג׳).

פטרוס מייצג את הכנסיה הקתולית, מה שנקרא היום לפחות האורתודוכסית, אבל אז היתה סתם עוד זרם בנצרות. הוולנטיניזם האשים את הקתולים שהם טועים, מעוותים את המסר, או פשוט לא מספיק עילאיים כדי להבין אותו. הם משתמשים בסקרמנטים כמצוות אנשים מלומדה. הם חושבים שניתן לקבל את החסד האלוהי רק באמצעות אמונה טכנית, מבלי להבין שיש משהו גדול מזה. הסקרמנט הוא לא תנאי, אלא מכשיר בלבד. העיקר הוא בסופו של דבר להגאל, וכל אחד יכול להגאל אילו רק ינסה. הגאולה של האדם תלויה בו עצמו בלבד.

דברים בסגנון זה הכעיסו מאוד את הכנסיה הקתולית לאורך הדורות, והיא הכריזה כמין על מי שכפר בעקרון שאדם יכול להגאל רק באמצעות אמונה בישו וקבלת החסד האלוהי באמצעות הצינורות הכנסייתיים. וכך אכן הוגדר הולנטיניזם.

יכול להיות שמה שהכעיס את הקתולים היה מה שניתן לראות כהנותאיזם בוטה בקוסמולוגיה הולנטינית. הנותאיזם, כלומר, שקיימות ישויות ביניים שמהוות התגלמות נמוכה יותר של האל. אבל מצד שני הנותאיזם לא היה שונה לחלוטין ממה שהיה מקובל באותם הימים ביהדות (או כיום). למען האמת גם הנצרות עצמה אינה מונותאיסטית במלוא מובן המילה כל עוד האלוהות שלה מחולקת לשלושה חלקים, שקולים ככל שיהיו האחד לשני. זהו גם הנותאיזם. את אריוס, אבי האריאניזם, שהגה את הרעיון שקיימת היררכיה בתוך השילוש הקדוש, האשימו בסוג של הנותאיזם, ולפיכך בולנטיניזם. מרגע שישו הפך לישות אלוהית היה ברור שהתעוררה בעיה, ולכן כל מסגרת שתשים את ישו בדרגה שאינו אדם תהיה בעייתית.

שלושה סוגי אנשים

בסופו של דבר נגיע לאנלוגיה מעניינת. הולנטיניזם דומה מאוד לקבלה כפי שאנו מכירים אותה כיום. הלוריאנית, מה שנקרא. המערכת הולנטינית מזכירה את מערכת הספירות הקבלית, בריאת העולם מקבילה לרעיון שבירת הכלים. אבל בעיקר מה שעושה שכל הוא הצורה שבה המקובלים רואים את סוגי האנשים. יש את האנשים שבכלל לא מסתכלים על העולם דרך הפריזמה היהודית, האנשים האלה הם ״חומרניים״. יש את האנשים שמסתכלים על העולם דרך העדשה היהודית, אבל הם מקיימים את האורתופרקסיה היהודית בצורה טכנית בלי להבין באמת את הרעיון היהודי. האנשים האלה הם אנשים בעלי נשמה עילאית יותר, אבל עדיין לא כמו אלה שנחשפו ל״חכמת הקבלה״. אותם האנשים הם האנשים הנבחרים, הם אלה שגילו את מהות ההווייה, ואלה הם שייגאלו בסופו של דבר.

הולנטינים חילקו את האנושות ל-3 סוגים: חומרניים, בעלי נפש, ובעלי רוח. המיתוס הוא שהם טענו שככה אתה נולד, אם אתה נולד חומרני אתה לא מסוגל להגאל. זה לא נכון. כאמור, הולנטינים דגלו בגאולה אישית שכל אדם מסוגל להגיע אליה באמצעות הבנה, ועל כן נכון יותר לומר שאם אתה נולד עם משהו, אתה נולד אל תוך נשמה שמכילה את שלושת האלמנטים הללו: חומרני, נפשי ורוחני. ביכולתך לשנות את המינון או להביא את האלמנט הרוחני שלך לידי מימוש אם תבחר בדרך x. מטרתם היתה להמיר אנשים חומרניים למצב הנפשי, ואת האנשים מהמצב הנפשי אל המצב הרוחני. נגד זה יצאה בדיוק הכנסיה, שטענה שמי שנמצא במצב הנפשי די לו. שוב אנו רואים את ההיררכיה המובנית שבממסד הכנסייתי. הכמורה, השדרה שמעבירה את החסד האלוהי, נמצאת במקום אחר מאשר השדרה של המאמין הפשוט. המאמין הזה תלוי בה, ובקיום הטקסים שלה. אך גם בה קיימות דרגות של קדושה. בסופו של דבר, רק לרמות הגבוהות ביותר, אם לא בעצם רק לאפיפיור עצמו, מותר להתעלות אל המצב הרוחני, אם בכלל. למעשה, הכנסיה בכלל לא מעוניינת שאנשים יתעלו למצב הרוחני. היא מעוניינת שכולם יישארו במצב הנפשי. דבר דומה מאוד ליהדות, שהגבילה את העיסוק בתורת הסוד רק לאליטה שחייבת לעמוד בקריטריונים מחמירים מאוד, על מנת שבסופו של דבר אף אחד לא ייכנס אל קודש הקודשים הזה ויעשה בו כבשלו.

המחלוקת בין הולנטינים לבין הקתוליים היא מחלוקת דומה מאוד לזו שתיאר פאולוס באגרת הראשונה אל הקורינתיים (פרק ג׳) – תרחיש בו אנשים עושים תחרות מי נכנס עמוק יותר אל אותו ״קודש הקודשים״. פאולוס לא שלל אל הכניסה ל״קודש הקודשים״. הוא רק שלל את חוסר האחריות בה נוקט מי שנכנס ולא ראוי. הוא שלל את ההתנשאות של אנשים שלטענתם כבר נכנסו אל ״קודש הקודשים״ ומתנהגים עדיין כפי שמתנהגים אנשים שנמצאים ברמת התודעה הנמוכה יותר. אצל הקתולים הדבר הזה כלל לא שייך, המחלוקת היתה בשאלה לא עד כמה עמוק ניתן להכנס אלא אם בכלל מותר.

״קודש הקודשים״ הזה, במיסטיקה הולנטינית בדיוק כמו במיסטיקה היהודית, טמון בקריאה ב״שיר השירים״. אצל הולנטינים זה נקרא ״חדר הכלולות״. הוא אכן אמור להיות מסוגר מפני הלא ראויים: ״גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעיין חתום״, אבל האם לאף אחד אסור לקבל את המפתח? כאמור, האמונה בישו היא ״מפתחות מלכות השמיים״ (מתי ט״ז). כולם אמורים בסופו של דבר לעשות את זה.

נצרות קווירית

הפרשנות הולטינית לשיר השירים רואה את סיפור האהבה הלא ממומש בין השולמית לדוד, כסיפור אהבה בין הנפש לבין הרוח, או בין הנשמה לכור מחצבתה, בין האני המופרד מהאלוהים לבין האלוהים עצמו. באמצעות ביצוע טקס ״חדר הכלולות״ הנשמה מתעלה מטבעה האנושי לטבעה המלאכי. מימוש סיפור האהבה הזה בין השולמית לדוד אמור להתממש רק ברגע שהגן הזה ייפתח, רק ברגע שהחומה תפרץ. רק אז יתרחש האיחוד המיסטי המיוחל והנשמה ״תהפוך לגבר״. כלומר, המצב האנושי הוא מצב ״נשי״, המצב המלאכי הוא מצב ״גברי״. זה נשמע רע, כמובן, ומיזוגני. אבל לא זו הכוונה של הולנטינים.

בבשורה על פי פיליפ, מסבירים שהיו שני סיפורי בריאה, שהם בעצם שני שלבים. בפרק א׳ של בראשית, האדם נברא בצורה של זכר ונקבה מאוחדים. לעומת זאת בפרק ב׳, האלוהים הפריד בין הזכר לנקבה. ההפרדה הזו היא מה שהוליד את המוות, האיחוד הוא מה שיוליד בחזרה את האלמוות. אלוהים הזהיר את הזכר והנקבה לא לאכול מעץ הדעת, כי ידע שאם הם יאכלו מעץ הדעת הם יאוחדו בחזרה. בפרק ג׳, כשהאדם ואשתו אכלו מעץ הדעת הם עשו את מה שהם היו צריכים לעשות כדי להתאחד מחדש. למעשה, ישו בתאולוגיה הולנטינית הוא עץ הדעת, כשישו מת ונתלה על העץ הוא הפך לעץ עצמו שכדי להתאחד איתו צריך לקיים את סעודת האדון. כשאוכלים מדמו ובשרו של ישו, למעשה אוכלים מעץ הדעת ומאחדים בין שני החלקים המפורדים באדם. אכילה מעץ הדעת היא דבר רצוי ומתבקש.

הן בבשורה על פי תומאס והן בבשורה על פי מריה מגדלנה, מסתמן סכסוך בין פטרוס לבין מריה מגדלנה שעל פניו אמור להיות מאבק בין הגישה שהגדרנו קתולית-אורתודוכסית ומיוצגת על ידי פטרוס, לבין הגישה הגנוסטית, הולנטינית. פטרוס לא מבין איך אישה יכולה להכנס למלכות השמיים (תומאס), ואיך ישו יכול להתגלות לאישה (מריה). בשני המקרים שאלתו של פטרוס נדחית בטענה שהעניין בלהיות אישה הוא לא להיות במין הביולוגי או המגדרי של האישה, בדיוק כמו שהעניין בלהיות גבר הוא לא ביולוגי או מגדרי. אישה זו הוויה, וגבר הוא הוויה, ודווקא כששתי ההויות הללו מתאחדות, ברגע שהזכר והנקבה הופכים לאחד, ״זכר לא יהיה זכר ונקבה לא תהיה נקבה״ (תומאס, אמרה 22), רק אז נכנסים למלכות השמיים. רק כשאתה לא מודע למגדר של עצמך, כשאתה כמו תינוק, רק אז אתה ראוי להכנס למלכות השמיים. כשאתה הופך לתינוק אתה בעצם מוליד לעצמך את ״האדם המושלם״ (מריה, 18).

כאמור, נפש האדם מכילה את כל היסודות, ואם קודם תיארנו אותם כחומרי ונפשי או נשמתי, כאן הם מתוארים כגברי ונשי – חלק רואים את עצמם כיותר זה וחלק רואים את עצמם כיותר זה. אבל זו לא המטרה. המטרה היא לאחד את שני הניגודים הללו ולהוולד מחדש בתור המין השלישי חסר המגדר, או בעל המגדר הכפול. כך גם אשה מסוגלת להפוך את עצמה לגבר, ולכן יש מצב שיש אישה שכבר הפכה את עצמה לגבר וגבר שעדיין נותר אשה בתוכו (תומאס, 114). כן אתם מכירים את אותו הסגנון של האיחוד המיסטי מה״אדרא זוטא״, שם יש תיקון של הפרצוף הזכרי והפרצוף הנשי של האלוהות באמצעות זיווג קדוש.

מיתוס הבריאה הולנטיניאני

במיתוס הבריאה השתיאני, בורא העולם ברא את העולם בניגוד לרצון האל והיה רשע. במיתוס הבריאה הולנטיני, לעומת זאת, הדבר לא היה בניגוד לדעתו של אלוהים ולכן הערצה של בורא העולם אין משמעותה הערצה לאויבו של האל. היא פשוט הערצה לרמה הלא נכונה של האלוהות. העולם אמנם נברא מתאונה קוסמית, אבל התאונה הקוסמית נסלחה. היא אמנם לא תוקנה לגמרי, אבל כל המרכיבים לתיקון נמצאים כאן כבר, ורק צריך לגלות אותם. איך מגלים אותם? באמצעות ״המילה״.

המילה היא שמו של האלוהים, והיא הדרך להכיר אותו. אבל מאחר שהיא תואר, צורה שבה ניתן לכנות בלבד את הדבר האמיתי, היא נחותה ממנו. מה שקרה הוא שאלוהים, שאצל הולנטינים נקרא ״האב״, ביקש שידעו אותו, ולכן המציא אמצעי שדרכו יהיה ניתן לדעת אותו, שאצל הולנטינים נקרא ״הבן״. הדרכים שבהן ניתן להשתמש באמצעי הזה, הם האאונים, שאצל הולנטינים נקראים ״הכנסיה״. כל אלה ביחד, דרכי הידיעה והידיעה עצמה – נקראים ״פלרומה״, ״מלאות״, או ״המשולש״ (ואולי: ״השילוש״). החיבור שמספר עליהם אכן נקרא ״המסכת המשולשת״.

לכל דרך שכזו פעלים יוצאים, והפועל היוצא הסופי והפשוט ביותר הוא ה״חכמה״. התאונה הקוסמית קרתה כשהחכמה ניסתה להכיר את האב, ובמילים אחרות כשהיא התפלפלה והתפלפלה ונכנסה בסופו של דבר ללופ-אינסופי, והסתבכה עם עצמה. התסבוכת הזאת גרמה לה להפיק בטעות תובנה כוזבת, הטמטום. מאחר שהיא גילתה מיד שזה מטומטם, היא ביקשה לתקן את דרכיה, עשתה אחורה פנה וכמובן הצליחה. אבל הטעות כבר נעשתה, ובעשייתה היא פלטה ישות שנקראת ״חומר״. הבקשה לתקן, ההזדקקות המחודשת לאב, פלטה ישות שנקראת ״נפש״. התיקון עצמו הפך את הנפש ל״נשמה״. מרגע שהיתה נשמה, התיקון נעשה והחכמה חזרה אל הפלרומה.

הדרך לתקן, הגילוי של ״המילה״, מהווה תיקון תמידי. בין השאר מפני שמושגי הזמן והמקום הם אשליה, הם לא באמת קיימים. כל מה שקיים הוא המושג של קלקול ותיקון. מה שאנו חווים כמציאות, הוא למעשה תהליך אחד מתמשך שמתאר את המיתוס הגנוסטי, שבמסגרתו מאבדים את הדרך, מנסים לחשב מסלול מחדש ובסופו של דבר מצליחים. כל מה שנחווה אצלנו כמרחק בזמן ובמקום, הוא ביטוי נוסף של המושג הזה. אילו נתעלה מעליו, ונבין שתחושת הריבוי הזו היא בסך הכל עוד צורה לתאר את אותו הדבר, ניגאל. מרגע שאנו מאמינים לאשליה שהמציאות אמיתית, אנו שוקעים לטמטום. מתן הממשות לחומר הוא טמטום, הבנה שהוא אינו אלא תיאור ״התהליך המשיחי״ של קלקול ותיקון הוא השגת החכמה.

החתירה התמידית אל התיקון, היא ההכרה של האל באמצעות ״המילה״. ברגע שאתה מחובר אליה, ברגע ש״לבשת את המשיח״, אתה נכנס אל מלכות השמים. מלכות השמים היא השיבה אל הפלרומה, אתה מודע לכך שהמציאות היא אשליה, ושהדבר האמיתי הוא נפתולי המחשבה, ובכך אתה יוצר את ״הזיווג האלוהי״. בכך אתה מכיר שישנו חומר ושאתה אמור להתכחש אליו. אבל לא מהסיבה של הנצרות הקתולית כי החומר אינו חטא. למעשה החומר הוא מתנה, אילולא החומר לא היינו מסוגלים להיות בחתירה תמידית אל עבר התיקון. כשפאולוס טען שמי שיש לו אישה ״טרוד בחפצי העולם״ הוא התכוון שמי שנותן משמעות לתשוקות החומריות, מבזבז את המרץ שלו לחשוב, על דבר שמפספס את הנקודה. אם כבר להטריד את עצמך, אז רק ״באשר לאדון״. טרדה שלא קשורה לאדון, אחרי שכבר הכרת אותו, היא הפסקה של החתירה התמידית.

ניתן לראות כאן שוב סמלים קבליים, ומספיק לצטט כמה מובאות כדי לראות זהות בין הדברים את הרעיון ששמו של אלוהים מאפשר קבלת מידע נסתר שחסום על ידי שער נעול על ידי מפתח, ועל השער שומרת ישות מלאכית כלשהיא.

ידוע בקבלה שאמר ר' ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ופירושו כי שיעורו הוא סוד פרושו ועניינו שמו שמורה על שיעורו ועל מדתו. וזו האמת כמו שאמר: ואני ועקיבה ערבים לו. אלהי ישראל, ידע מדתו. כי היודע שמו אשר נקרא שם שם ה׳ צבאות יושב הכרובים עליו בסוד יי.

אברהם אבולעפיה, ״אוצר עדן הגנוז״

וזכזכיאל ה׳ השר הגדול כשרואה את ענפיאל ה׳ השר שהוא שומר מפתחי היכלות ערבות רקיע, היה מעביר כתר כבוד מעל ראשו ונופל על פניו. ולמה נקרא שמו ענפיאל? מפני שענף הודו והדרו וכתרו וזיוו וזוהרו מכסה את כל חדרי ערבות רקיע עליון כיוצר עולם… ולמה נקרא שמו ענפיאל? מפני שעניו כתריו שהיה מונח על ראשו, שהיה חופה ומכסה את כל חדרי היכל ערקות רקיע כיוצר בראשית. מה יוצר בראשית כתוב מקרא עליו ׳כסה שמים הודו׳, אף ענפיאל עבד שנקרא על שם רבו.

ספר היכלות פרק י״ח ופרק כ״א

לסיכום: הולנטיניזם יצר סינתזה בין הנצרות לבין הרעיונות הגנוסטיים שהבדילו בין האלוהים האמיתי לבין בורא העולם, אם כי בצורה רכה שאפשר להבין אותה דרך המיתוס הקבלי, ונדמה שהרעיונות האלה שנחשפו על פניו 1200+ שנים אחר כך (אולי בתיווך קתרי?) הסתובבו בשטח מאות שנים לפני כן כבר בזמן ישו. אחרי הכל, ספרות ההיכלות עוסקת באנשים שחיו בדיוק באותה התקופה שבה חי ולנטינוס. גם רבי שמעון בר יוחאי חי בדיוק באותה התקופה. מסתמן שהיהדות והנצרות עברו תהליכים דומים שהדירו את העיסוק בחכמת הנסתר, על מנת שלא להפיץ תפיסות שונות ולא מונותאיסטיות לחלוטין של האל.

  • הוולנטיניזם, גרסה מוקדמת של הקבלה
  • הוולנטיניזם, גרסה מוקדמת של הקבלה
  • הוולנטיניזם, גרסה מוקדמת של הקבלה
  • הוולנטיניזם, גרסה מוקדמת של הקבלה

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.