המקל והחרב

הממסד הדתי מתעקש שהמאמינים צריכים להשאר נרקומנים בגמילה, ולקבל תחליף סם, מפני שהסם האמיתי לא משרת את מטרתם האמיתית. מטרתם האמיתית היא להמשיך ולהיות כבולים בתסביך סטוקהולם…

הנראטיב הממסדי הוא כאמור: אל תאפשרו גישה אל האקסיס מונדי. ברגע שתאפשרו, "העיר תחרב". כי מי ששומר על העיר, האוצר הגדול, צריך להשאר מוצפן וברגע שכולם יכולים לגשת אליו, הוא יישדד. ובמילים אחרות: ברגע שהאוליגרכים של הידע לא ישלטו שלטון בלעדי בהפצת הידע, ברגע שההמונים כולם יוכלו להגיע אל הידע הנסתר, הטריפ משובב הנפש – האוליגרכים ייאבדו את היתרון היחיד שהיה להם ושלטונם ייפול. הדמוקרטיזציה של הידע תהיה מהפכה.

אבל תעזבו מרקסיזם. אנחנו מדברים על התנ"ך – על מונותאיזם לעומת עבודת אלילים. אז נראטיב אחר: הנראטיב הדויטרונומיסטי, הנראטיב של ספר דברים, שהוא באופן כללי הנראטיב של הנביאים ושל ספר דברי הימים: בגלל עבודת אלילים ישראל נענשו בשעבוד לגויים. עצמאות באה בחשבון רק אם הם שומרים את חוקי התורה, שאינם אלא הפרדה בין קודש לחול.

עבודת האלילים שנגדה יוצאים הנביאים כוללת זבח לאשרה ולבעל. את זבח האשרות הם מתארים כהתגודדות על ההרים וסגידה לעצים (הושע ד'), את זבח הבעלים הם מתארים כהתגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית (מלכים א י"ח).

כלומר 4 מרכיבים:

  1. הר
  2. עץ
  3. כלי נשק
  4. שפיכות דמים

ארבעת הדברים האלה נחשבים בעיתיים מאוד בעיני הדויטרונומיסטים, בעיקר כשהם באים ביחד. ואז נשאלת השאלה: מה הבעיה של בעל ספר דברים שהם יבואו ביחד? ובכן, מסתבר שלטענת בעל ספר דברים, כשהפעולות הללו באות בכפיפה אחת, הרי זו פרצת אבטחה חמורה בגדרות הדת.

ספר דברים מצווה במפורש, אם אתה יוצא למלחמה, אסור לך לכרות עצים (דברים כ'), אם אתה בונה מזבח על ההר, אסור לך להניף עליהם ברזל (דברים כ"ז). זו בעיה גדולה מאוד. המתכת מסמלת טכנולוגיה ולפיכך ידע, ההר והעץ מסמלים ידע, המלחמה מסמלת רכישת ידע.

אבל הדבר הזה הוא מסוכן ומוקצה. אם תקיימו את כל הפרקטיקות הנפוצות לרכישת ידע, אולי בסופו של דבר תצליחו, והדבר הזה עלול לסכן את מעמדו של אלוהים. רוצים להשתמש? רק בנפרד.

את המוטיב הזה של הימנעות משימוש בכלי מתכת, אנו רואים כאמור במלחמה של בני ישראל עם הפלישתים והכנענים. לשניהם יש סוסים ורכב ברזל, ואנו רואים את בני ישראל נמנעים מלהילחם בהם בשל כך (שופטים א'), ואם נלחמים בהם, לפחות לא לעשות את זה אז לפחות לא בהר. ואם כבר עושים את זה בעמק, אז לפחות לא ברכב הברזל (שופטים ד', ט"ז) ואם כבר נלחמים בהם בעמק, אז לפחות בכלי נשק פרימיטיביים כמו מלמד הבקר (שופטים ג'), לחי חמור (שופטים ט"ז), באבנים ובמקלות (שמואל א' י"ז) ואפילו בידיים חשופות. אללי. עד כדי כך אובססיביים.

החרב והמקל הם כלים המסמלים את הטכנולוגיה בכללותה. וככאלה הם מתחלקים לשניים: מצד אחד הכח הבונה שלהם, שמוצפן היטב במעשי האבות (המכים את הרשעים "לפי חרב" ועוברים את הנהר "עם המקל"), ומצד שני הכח המשחית שלהם, כנשק קר המשרת שפיכות דמים – אלה וחרב. כאילו כדי לומר, העץ והמתכת יכולים לשמש הן כטכנולוגיה בונה, כחקלאות, והן כטכנולוגיה הורסת, ככלי נשק.

הרגע שבו הכלים האלה יעשו את הטרנספורמציה שלהם ממשחיתים לבונים, תבוא הגאולה, כפי שאמר ישעיהו (פרק ב') "וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה". אך כל עוד ישנה מלחמה, בעייתי מאוד להשתמש בחרבות הללו. ובלי להשתמש בחרבות, עם פציפיזם מוחלט שכזה, עם תבוסתנות שכזו, של להלחם מעטים נגד רבים, כנגד כל הסיכויים – איך אתם רוצים לנצח במלחמה? איך אתם רוצים לקדש את השם? מה קורה?

מה אתה מפחד? תשאלו. ה' יעזור. כמו שהוא עזר לגדעון ולחייליו לנצח את בני מדין בשלוש מאות איש מסכנים ביותר, ששותים כמו כלבים. ה' מסוגל להכל, להוריש גויים גדולים ועצומים, לאפשר לאיש אחד לרדוף אלף (יהושע כ"ג), ה' נלחם, ה' מושיע (דברים כ' ד'). אנחנו רק צריכים להחריש. כמו שהיה בקריעת ים סוף.

כשה' רוצה לגלגל את המרכבה, הוא עושה את זה בדרכו. על אף שהוא מצדד בדחיית המשיח בשתי ידיים, כשהוא לא מאפשר להשתמש בפרקטיקות הבדוקות והמנוסות לנצחון במלחמה, הוא עדיין מצדד בביאתו. אבל הביאה הזאת תהיה בעתיד, עת המשיח יגאל את העולם בחרבו. מתי זה יהיה? בעתיד. לא משנה. סמוך על 'סמוך'. ה' סמוך ובטוח, כי כל עוד אתם שומעים בקולו אין לכם מה לפחד, כפי שכתוב בויקרא כ"ה: "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע, וישבתם לבטח עליה".

הדרך הזו של הממסד למכור להמונים את סם האושר, את ה"סומה" לעולם חדש ומופלא, גם ברגעים של צרה, היא התכסיס של הריבון לשכנע את הנכבשים שיש להם אינטרס משותף עם הכובש על כך שירחיב את כיבושיו גם הלאה, כדי שהעיר שלהם לא תהיה עיר ספר כי הרי הוא מתכוון לשים את השטח סביבה לפרזות ולהמשיך לכבוש גם את שאר הערים מעבר לאופק. אם לא תפריעו לו כמובן. זו הדרך שלכם להמשיך להיות מתודלקים באדולן הזה.

  • המקל והחרב
  • המקל והחרב
  • המקל והחרב
  • המקל והחרב

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.