הגן הזולתני

אדם הוא אדם ככל האדם, ולכן אם כל האדם הוא רע ואגואיסט, כאלה הם גם כל אחד ואחד מאיתנו. נכון? התרבות שלנו הרסנית לטבע האדם הטוב מתוך כך שהיא מחנכת בדיוק אל ההפך. יצר לב האדם רע מנעוריו, היא טוענת, ולכן אסור לאדם להאמין לעצמו כשהוא טוען שהוא חושב טוב ומתכוון לטוב, כי הוא אדם ומתוקף היותו כזה הוא לא חותר אלא לרע, ומעשה השכנוע העצמי לטוב הוא לא יותר מהונאה – גם אתה בעצמך רע, קל וחומר שכולם. אל תסמוך עליהם כי הם רוצים לנצל אותך, הם רוצים לגזול ממך את ה"אני" שלך. גם כשהם עושים טוב הם עושים רע, כי אין טוב, כי גם הטוב הוא רע ויש רק רע. זה מה שנקרא בפשטות: פסימיזם. אל תאמין שיש טוב ואל תאמין שיש אלטרואיזם טהור. למעשה, גם אם אתה מחזיק מאלטרואיזם כסיפוק אגואיסטי של היצר הטוב, ויש רק אגואיזם שחלקו מופנה אולי לכוונה "טובה", אל תאמין שיש כזה דבר. יש רק אגואיזם ואגואיזם שווה רע ; אגואיזם הוא הטבע, כמו האגואיזם של הגֶן – יסוד החיים הבסיסי ביותר, שרוצה להפיץ את עצמו על מנת להמשיך את שושלתו בצורה המשובחת ביותר. טוב הוא אופורטוניזם, והמדיניות של הגן היא טוב עבור עצמו בלבד – על גבם של אחרים, רק כשהם משרתים את מטרתו. הגנים ששורדים הם אלה שהצליחו, משום שהאגואיזם הוא מתכון להצלחה. אלה שהיו אלטרואיסטים, אלה שהביעו אמון באנשים, ההיסטוריה אמרה את דברה והם קיבלו בפנים את מה שקבענו כבר: אין טוב, יש רק רע. גם כשטוב מדובר בעצם ברע, אל תאמין.

ואני חושב שזו טעות. האגואיזם הזה, אם הוא בכלל אגואיזם, משמש עבור העצמה אישית לטובת הכלל. ובואו נדמה את זה למה שכולנו אוהבים: כששני רובוטים מקיימים ביניהם יחסי מין, לזכר יש תקע USB, לנקבה יש שקע, והם מחליפים ביניהם מידע. כששני בני אדם מקיימים ביניהם יחסי מין, הם בסך הכל מעבירים מידע גנטי. הגן רוצה להפיץ את עצמו לא כי הוא אגואיסט אלא כי הוא אלטרואיסט, הוא רוצה לשתף את ה"חוויות" שלו עם כולם. הוא רוצה להיות חלק מכולם, ושלכולם יהיה חלק ממנו. הוא בוחר את הפרטנרים האיכותיים ביותר כי אלה ראויים לו, והוא ראוי אליהם. הגנים ששורדים הם אלה שהצליחו לשמר את החוויות שלהם אצל כמה שיותר "חברים", כמה שיותר עותקים של המידע וגיבויים לסודות נדירים שיוצאים אל האור, כמה שיותר פרטנרים שהופכים חלק מהגן עצמו והוא מתעבה ומקבל נפח. הגן ששורד הוא זה שיש לו את "הגדול ביותר". האלטרואיזם הוא מתכון להצלחה מפני שאלה שהיו אגואיסטים ורצו לשמר את המטען הגנטי שלהם רק לעצמם, נותרו עם "קטן" ונכחדו. הם נותרו ללא חברים, הם נותרו בודדים וגלמודים – מי שאוכל לבד מת לבד.

החיים הם פייסבוק, וכל אחד רוצה שיהיו לו כמה שיותר חברים. הוא שולח הצעות חברות לכולם, גם למי שהוא לא מכיר. מי שרוצה להיות חבר שלו מתקבל בברכה, מי שלא רוצה להיות חבר שלו, זו זכותו וזה הפסד שלו. לפרטנר יש שלוש אפשרויות – לאשר, לא לאשר ולהשאיר את זה כמו שזה, או לדחות. אם הוא מאשר את הבקשה, כעת הסטטוס של היחסים בין שני האנשים הופך ל-"חבר". אם אופי היחסים יתהדק, יכול להיות שהוא ישתדרג ל- In A Relationship, ואם לא אז לא נורא. חברות לא נמדדת במספר הפעמים שאתה מלטף לה את הגב, אולי במספר הפעמים שאתה מלטף לה את האגו אבל גם זה לא. כל אחד יכול להיות חבר של כל אחד אחר גם בלי שהשניים מכירים, המטרה היא רק לדעת שאתה לנו ולא לצרינו. וכמו שהאחד מגדיר את השני חבר, השני מגדיר את האחד חבר – כל אחד רואה את העדכונים של האחר והופך לחלק מחייו, חלק מהאחר וביחד לעולם כולו. כשכל העולם יהיה חבר של כל העולם, תהיה זו רשת חברתית שלמה, אורגיה שלמה של חברות ; אבל האפשרות האחרת היא לא לאשר. במקרה של אי התייחסות, יכול להיות שעכשיו לא אבל אחר כך כן – וזה לא אופנסיבי. האמת שזה גם לא אופנסיבי עם עושים Ignore. אי אפשר לדעת אם מי שמתעלם עושה את זה לא בגלל שהמדיניות שלו הוא אישור רק של אנשים שקרובים אליו ונמצאים במעגל הראשון של החברים. או בגלל סיבה אחרת, למה מיד לחשוד? למה מיד להיעלב? הנורמות האינטרנטיות מורות: אל תשפוט את חברך לכף חובה, אתה לא צריך לקחת ללב אם מישהו לא אישר אותך. אתה יכול לבקש שוב, וגם אז הוא עשוי להתעלם. אם הוא שלח לך הודעת נאצה, רק אז תדע שהוא לא חבר שלך, אבל כל אחד בחזקת חבר עד שמתברר אחרת. ואנחנו צריכים להפוך את המציאות לפייסבוק.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

4 thoughts on “הגן הזולתני

  1. עמנואל קאנט הגיב:

    חזון אחרית

  2. ה' הוא האלוקים!!! הגיב:

    קראתי, ובאורח פלא ההתחלה קשורה לסוף.
    אני לא מצרפת סתם אנשים לפייס שלי. אלא אם כן מישהו ממש מתעקש, למרות שלא סבלתי אותו, אולי הוא שינה את אורחותיו….
    אם המשיח ירצה להצטרף, אעשה זאת בשמחה.
    וזה כל מה שיש לי להגיב.אין זמן. אני צריכה להפיץ את הבשורה!

  3. לפני שהיו מחשבים אישייםם ופייסבוק היו קיברנטיקאים שהניחו את התשתית הרעיונית. ב-1984 יצא בעברית (בהוצאת כתר) ספר פופולרי של אחד מגדולי הקיברנטיקנים, מורי ורבי גורדון פאסק, יחד עם כתבת מדע סוזן קרן, ושמו "האדם הממוחשב – לחיות עם מחשבים". גורדון היה תמיד 30 שנה לפני זמנו, כך שעכשיו זה די לעניין שאתה מעורר. אני מניח שתוכל למצוא אותו באיזו ספריה.

  4. אבי לבקוביץ הגיב:

    מסתבר שמצאתי את הספר הזה במקרה לפני כמה חודשים וחטפתי אותו. התחלתי לקרוא כי הסתקרנתי אבל אז קרו כל מיני דברים והשתהיתי. עכשיו, אחרי שהזכרת אותו, ניסיתי לרפרף בו ולמצוא את הרעיונות שאני מדבר עליהם, לא הצלחתי. האם בכל זאת הוא מדבר על זה? (או מישהו אחר?)

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.