הטכנולוגיה כמנוע פריון

היהדות והנצרות הן דתות פריון טבעיות. בדיוק כמו האנימיזם של הבושמנים באפריקה או הפוליתאיזם שהתפתח ממנו. דתות אלה מתעניינות בפרמטר אחד, וקובעות את ערכם של אובייקטים על פי התועלת שלהם כלפי אותו הפרמטר שנקרא "חיים". מה שמועיל לחיים הוא "טוב", מה שמזיק לחיים הוא "רע", ועל פי הלוגיקה הזאת נולדו אמונות מאמונות שונות. ה"ארכיטיפים" ש"בתת המודע הקולקטיבי" התפתחו מפני שיש עובדות שקשה להתווכח איתן בקשר לתועלת ולנזק של אובייקטים מסויימים. ההורשה של "גנים" שמאפשרים לבני אדם להבין את המסקנות האלה באופן אינטואטיבי, עוזרת כמובן לגזע האנושי כולו להתאחד תחת "דת טבעית אחת", שנקראת כאמור הפריון.

תחת פריון מתרכזים כמה נושאים שהמשותף להם הוא ה"תהליך הלימינלי", "המעבר", הכולל שלושה שלבים:
א. לפני – הסיבה, השלב הפרה-לימינלי
ב. תוך כדי – הדבר עצמו, ה"לימן", הגבול
ג. אחרי – התולדה, השלב הפוסט-לימינלי

התהליך הזה חוזר בכמה וכמה מעגלים כשהבסיסיים מהם הם:

  1. מעגל הפריה: הכנסת מזון לגוף, אכילה היא השלב של לפני, הפליטה היא השלב של אחרי. העיכול הוא הדבר עצמו. כל מה שמועיל לעיכול נחשב "טוב", כל מה שמזיק לעיכול נחשב "רע". כל מה שקשור לתהליך העיכול, ולמה שנקרא ברפואה המודרנית "מחזור הדם" הוא קדוש. הרפואה אינה כלי לביעור מחלות אלא כלי לאיזון התזונה, מקור המחלות עצמו הוא במערכת העיכול, אכלת יותר מדי או פחות מדי, אכלת דבר נכון או לא. והתרופה שלך תהיה גם בדרך של ההכנסה והפליטה. "יהיו מזונותיך תרופותיך".
  2. מעגל הרביה: הלקסיקון של יחסי המין הוא של הכנסה והוצאה. ההכנסה היא האקט המיני עצמו, נטיעה של "פרי בטן", המין נחשב צורך בסיסי לאדם משל היה "מזון". ההוצאה היא ההולדה, אדם וחוה שנדונים להוצאה ביסורים נענשים בשני המעגלים הללו: האדם מתקשה להוציא פרי מהאדמה, האישה מתקשה להוציא פרי מבטנה. שלב העובר הוא "הדבר עצמו", השלב שבו "הדבר" מתהווה.

השקילות בין מעגל הפריה ומעגל הרביה הפכו את החי והצומח לאובייקטים נערצים, כשהפולחן כולל סימנים בכל שלבי מעגל החיים שלהם: נטיעה פולחנית של עצים, קטיפה פולחנית של פירות והקרבה פולחנית של קורבנות מהצומח ומאידך הרבעה פולחנית, המתה פולחנית והולדה פולחנית או יותר נכון הקרבה של גורים שזה עתה נולדו. עד כאן ההסבר האנתרופולוגי לפולחן הפריון.

אבל השאלה היא למה דווקא בהמות הן אובייקט הפולחן החי? למה דווקא החיטה היא אובייקט הפולחן הצומח?

בתחום הכלכלה ההון מבוסס על משאבים נזילים. נזילות נמדדת לפי קריטריונים חומריים: זמינות וחיי מדף. שני הממדים החומריים הם זמן ומקום ולכן תפוצה ושכיחות בזמן ובמקום מגדירים את ערכו של המשאב – ככל שדבר נדיר יותר (זמין פחות ובעל חיי מדף קצרים), הוא יקר יותר וככל שדבר נפוץ יותר וקל להשגה (זמין ובעל חיי מדף ארוכים), הוא זול יותר. ומדברים זולים מתקיימים. הדברים האלה הם הדגן והבהמות.
הדגן הוא המזון הבסיסי של הבהמות, והבהמות הן היחידות שמסוגלות לעכל אותו.

היחסים של בני האדם עם הבהמות יכולים להיות סימביוטים בגלל שהאדם יכול לספק את צרכי הבהמה ולקבל בתמורה את יתרונותיה: מזון, עבודה, כח, משא וכו'. כלומר, ביות הבהמות הוא הטכנולוגיה הראשונה ששימשה את האדם, האדם הבין שבאמצעותה כולם מרוויחים – החיה, שמשיגה את האוכל שלה, והאדם שמשיג גם הוא את האוכל שלו מפני שהחיה מסוגלת לסייע לו לחרוש, לקצור, ובעיקר לזבל את הקרקע. טכנולוגיה תורמת לקיום, טכנולוגיה היא דבר "טוב".

נציין גם את העובדה שהאדם נתן משמעות גדולה יותר למזון בר שימור והגיע למסקנה שהדגן ותוצרי הבהמות הם קלים לשימור בטכנולוגיות האפשריות: אפיה, בישול, החמצה, המלחה, עישון, כיבוש וכו'. מקומם של הדגן והבהמה הלך ותפס משמעות גדולה יותר בחיי האדם ובהיכרותו עם העולם ועם הדברים המיטיבים עמו בעולם – הטכנולוגיה.

  • הטכנולוגיה כמנוע פריון
  • הטכנולוגיה כמנוע פריון
  • הטכנולוגיה כמנוע פריון
  • הטכנולוגיה כמנוע פריון

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.