תגית: תרבות הפופ
-
כללי הזהב של אסתטיקת הפופ
גם התכנים בבלוג הזה מצייתים לאסתטיקת הזהב של הפופ: קאלט, קאמפ, קיטש, רייר, ביזאר. הסיבה ברורה: זה מתכון בטוח לדברים שמדליקים את הקהל, פשוטו כמשמעו. בעיקר רייר וקאלט, ביזאר קצת פחות – כי הוא מראש בוטה ובוחן גבולות, הטון הצורמני שלו הוא תגובה טבעית לכך. רייר זה הכי מדליק, בסגנון "מאיפה הקרצת את זה עכשיו?".…
-
יסודות גנוסטיים בתרבות הפופולרית
זו אמורה להיות הצעת מחקר אבל אני לא יודע לכתוב הצעות מחקר, אז שזה יהיה פוסט. מה גם שאני מקדים את המאוחר ובמקום לחשוב על מה יהיה בעוד שנה כדאי שאחשוב על מה יהיה עכשיו. אז עכשיו אני מעתיק איזה סיכומון שכתבתי בשבוע החולף ובו אני עומד על מספר יסודות בתרבות הפופולרית, שלטענתי יש להם…
-
Love.Sex.Intelligence
תרבות הפופ מהווה אלטרנטיבה לדת הממוסדת, לא רק בשל שפע הגירויים והחירות המחשבתית שהיא מציעה. מדובר על אלטרנטיבה ברובד הרבה יותר עמוק – תרבות הפופ והחילוניות בכלל, מציעה למאמיניה גאולה פרטית, משוחררת מהמונופול של הדת כמתווכת עם האל. כל אדם יחווה את הגאולה הפרטית שלו על ידי עינוג עצמו, והאנושות כולה תגאל ביחד בעקבות כל…
-
טכנומיסטיקה – הקדמה קצרה
אני שואל את המושג שעידו הרטוגזון אימץ למיסטיקה של הטכנולוגיה / המטאפיזיקה של הסייברספייס / הפילוסופיה של התרבות הדיגיטלית – תחום שמשום מה מצאתי את עצמי נשאב אליו אפילו יותר, עם הקמתו של הבלוג הזה. נשאב עד כדי כך שהחלטתי ללמוד אותו באופן רציני. ואת הסיכום הזה שרבטתי כדי להסביר בקצרה מי ומה, על מה…
-
משהו מת
לפני שאתם קוראים את הפוסט הזה, כדאי שתקראו גם את עמוד האודות של האתר החדש "פטיפון". אולי הוא קצת יעזור להבין לכם למה מהפכה קטנה תקרה כאן בעוד כמה חודשים בעיתונות המוסיקה, כשהאתר ייצא מהבטא ויהפוך לסטנדרט, כשאמנים יתחילו להזין את האתר הזה ויחסכו מעצמם את עוגמת הנפש (שיש להם היום), כשגם הגדולים ביותר ישבו…
-
הבשורה על פי הביטלס
הרבה יותר משאפשר להשוות את מייקל ג'קסון לישו, ואני לא הייתי הראשון שעשה את זה, כשרוצים לדבר על תרבות הפופ כעל בשורה חדשה של אמת, אפשר לדבר על ג'ון לנון, וגם כאן אני לא הראשון. כן, לנון. האיש שטען כי הרוקנ'רול הוא הנצרות החדשה, שקבע שהוא יותר מפורסם מישו, ממנו עצמו. וקרא תגר. האיש שעמד…
-
ריקרול על פי המיסטיקה
לא בכל יום מנכסים את אחת מהקלאסיקות הגדולות ביותר של הרשת (והאייטיז) לטובת תיאוריות רוחניות, אז שימו לב. מסתבר שאני הולך לגייס את הריקרול (ולא רק) לטובת הכוונות הסמויות שאני מייחס לתרבות הפופולרית. התרבות הפופולרית, לטענתי, שמה לעצמה מטרה להביא את האמת המיסטית להמונים. היא עושה את זה דרך מצעדי הפזמונים, על ידי מסרים תת-סיפיים…
-
אם לא עכשיו, אימתי?
שנות התשעים היו שירת הברבור של אוסף הלהיטים. הפורמט המצליח, שהמציא מחדש את מוסיקת הפופ בשני העשורים שקדמו לו, כבר לא היה מוצדק. כשאנשים צורכים את השירים שלהם בנפרד ובכוחות עצמם (ובחינם), אין הצדקה לאלבומי אמן וקל וחומר שלא לאוספי להיטים שבהם בכלל אין מסגרת. גרוע מזה – למוסיקה פיזית אין הצדקה, אז בשביל מה…
-
האלבומים הגדולים באמת
יש משהו רומנטי בעטיפות אלבומים. הראשוניות, ההתהוות, האותנטיות, החד-פעמיות, הצבעוניות, החופש. הדבר שלא יחזור כנראה לעולם להיות הוא במשמעותו המקורית. משהו שכמעט ואבד, או בעצם, אבד לגמרי. פיטר סאוויל, אחד מהמעצבים החשובים ביותר בתרבות הפופ ומי שאחראי על יצירות מופת כעטיפות אלבומיהם של ג'וי דוויז'ן, רוקסי מיוזיק, פיטר גבריאל ופאלפ – הגדיר לאחרונה את המדיה…
-
Vox Populi
אמנים מבטלים הופעות בגלל שלא משתלם לבוא לארץ? אין כאן סטנדרטים ראויים? כל מי שמרשה לעצמו לירוק לעברנו בכל זאת, הם רק הדינוזאורים? ואולי זהו הזלזול ההדדי של כל הנוגעים בדבר במאורע הזה שנקרא הופעה בינלאומית בארץ? זה מתחמם ומתחמם עד שמגיע לנקודת רתיחה. קשה לי שלא לתת את 5 הפני שלי בנושא, ממרומי הממוצע…
Culture Agent 