כהנת

כהנת

"כָאף שטות" הוא מונח שלימד אותי חבר כשהיינו בערך בכיתה ו'. במידה ודיברת שטות בלתי נסלחת, יצאת מטומטם כל כך שאפילו גל אוחובסקי וניסים זאב יסכימו על כך, אין מנוס אלא להנחית על צווארך מכה נצחת. זאת דרך חד משמעית, שאינה משתמעת לשתי פנים לאמר לך: סתום. לא באמת, סתום. הפעם עברת את הגבול ; […]

הישראלי המכוער

הישראלי המכוער

זכינו והשנה מגיעים לא מעט אמנים להופיע בארץ, זה מפתיע וכיף אבל תמיד יהיה את הטמבל הראשון שיזכיר לנו כמה אנחנו פרובינציאלים מפגרים. הפעם קוראים לו דודי ברקוביץ' והאבסורד הגדול יותר הוא כי מדובר באמרגן ממשרד כרטיסים: "מהצד הכלכלי, אני חושב שקצת הגזימו השנה", הוא אומר לוויינט, "כמה כסף כבר יש לאנשים? צריך לפעמים גם […]

מצעד הריקודים

מצעד הריקודים

זה לא באופי שלנו להיות רומנטיקנים. זה לא באופי שלנו להתבכיין, על ימים שבהם היה טוב יותר וכמה חבל שעכשיו כבר לא. אנחנו הרי מסתכלים קדימה בחיוך ולא אחורה בערגה, אבל באמת היו ימים. היו ימים שהיתה כאן תרבות מוסיקה בועטת, מקסי סינגלים בייבוא אישי, מצעדי תקליטנים, אוספי מיקס מחתרתיים, חנויות מיתולוגיות, ספקים בלעדיים וכו'. […]

חוזה גונזלס ; התמונות

חוזה גונזלס ; התמונות

זה לא צחוק, כשאתה ממלא את הבארבי בהופעה ראשונה שאתה מפיק, והצוות של המועדון מצוטט כאומר שזו הטעות המסחרית הראשונה שאתה עושה – לא להוסיף הופעה שניה. אבל בעצם, הקהל אשם שוב, מאיפה לנו לדעת שכך יהיה? הוא אשם מפני שהוא עדיין לא הפנים את ערכי תרבות ההופעות, שמחנכים לרכוש כרטיסים מבעוד מועד ולא לחכות […]

אם לא עכשיו, אימתי?

אם לא עכשיו, אימתי?

שנות התשעים היו שירת הברבור של אוסף הלהיטים. הפורמט המצליח, שהמציא מחדש את מוסיקת הפופ בשני העשורים שקדמו לו, כבר לא היה מוצדק. כשאנשים צורכים את השירים שלהם בנפרד ובכוחות עצמם (ובחינם), אין הצדקה לאלבומי אמן וקל וחומר שלא לאוספי להיטים שבהם בכלל אין מסגרת. גרוע מזה – למוסיקה פיזית אין הצדקה, אז בשביל מה […]