תגית: קלאבינג
-
מסלול ההרס
בוולנסיה שבספרד התפתח סוג מיוחד של מוסיקה אלקטרונית, שבשנות התשעים המאוחרות נקרא "מאקינה", אבל בסוף שנות השמונים היה תערובת של EBM ושל רוק גותי. תחשבו על הפינגווין. הקטע הזה לא ממש אלקטרוני כפי שאנו מגדירים אלקטרוניקה, הוא נשמע יותר כמו קטע אינסטרומנטלי של יהודה פוליקר מהתקופה הזאת. אבל בספרד הם הגדירו אותו סינתפופ והוא היה […]
-
אנחנו במפה
בסוף שנות התשעים, בזמן שישראל ידעה יציבות בטחונית והראתה סימנים של יציאה מהמיתון הכלכלי, סצינת המועדונים הישראלית החלה לפרוח במה שהתפתח לקלאב-לאנד מרשים. אנשים חושבים שההאדרה של התקופה ההיא היא בגדר הגזמה, אבל ברצינות – באמת קרה משהו בישראל באותה התקופה. Global Underground, סדרת האוספים הבריטית, נניח, החלה את דרכה עם הוצאת סט של טוני […]
-
ניסו ♥ טולסטוי
מצאתי את עצמי רושם חוות דעת נוספת, וחשבתי שאין סיבה שלא אעבד את זה לביקורת שלמה, למרות שכבר כתבתי בעבר כזו באופן מינימלי כאן. אז הרי לכם: "לרקוד עם דמעות העיניים" הוא ספר-תחקיר מאת העיתונאי ניסן שור, שעוסק בהיסטוריה של תרבות המועדונים הישראלית, וגם עובד לסדרה של שלוש תוכניות בערוץ 8. ראוי לציין שהוא תחקיר […]
-
קדימה ואחורה, הלוך ושוב
באפריל 2006 נפוץ כאש בשדה קוצים קטע שהועלה בפורום טלוויזיה.נט, המתעד אירוח (משעשע למדי, בגלל הסקרררץ' עם השלט) של אילן בן שחר ותקליטן חובב שנקרא ד"ר שרמן בתוכנית "בין הכסאות" עם עמוס ארבל. ארבל, מתייחס אל מקצוע הדיג'יי באוריינטליזם שכזה, מדובר בתחום אקזוטי ונלוז מבחינת ערוץ 1, שכמו אף אחד בארץ עדיין לא יודע להעריך […]
-
A New Jerusalem
השיר הזה של להקת דני ווילסון – שהיא בכלל לא להקה של מוסיקה אלקטרונית וגם לא באגי, אלא סתם להקת פופ ששרה שירים בסגנון רמי קליינשטיין בשנות השמונים, אבל כן, השיר עוסק במה שאתם חושבים ומדבר על זה מפורשות, "קיץ האהבה השני" שבו היה אסיד ברדיו ואהבה באוויר – גורם לי לחשוב על דימוי דתי-פסיכדלי […]
-
משיח הטכנו
אתמול הרציתי על מיסטיקה וקלאבינג במסגרת החוג לתולדות המוסיקה בקוזה נוסטרה. נושא ההרצאה היה "אוטופיזם טכנולוגי בתרבות המועדונים" ותיאר את תרבות המועדונים כגרסה המודרנית של הגנוסיס, תחת תת-הכותרת "למה מצעד האהבה מקרב את הגאולה". נתתי דרור לפי, נתתי אפילו יותר מדי דרור לפי ובשעתיים ורבע של הרצאה הספקתי רק 80% מהמצגת, שגם היא היתה מקוצררת. […]
-
באהבה וביראה
יש לי תחושה שהקהל אהב את הסט של תיאו פאריש בבלוק רק בגלל השם שלו ולא בגלל מה שהוא תקלט. אם זה היה תקליטן ישראלי או מישהו פחות מוכר, הקהל היה פשוט הולך הביתה. כאן הוא נשאר, ונתן אהבה. היה ביזארי. הגעתי למסקנה שבישיבה ובהאזנה זה מבדר הרבה יותר מאשר בעמידה ובחוסר תנועה כי זה […]
-
לרקוד עם דמעות בעיניים
ניסן שור – עיתונאי, מבקר, חבר לעת מצוא, למען הגילוי הנאות גם הפטרון שלי בעולם העיתונות, ומי שהכניס אותי אל הטריפ הזה. בארבע השנים האחרונות הוא יצא לטריפ מקביל. אני לא יודע אם זה היה מתואם לגמרי עם זה שלי, אבל בהחלט ליוויתי את התהליך הזה – מרחוק, מקרוב (בכל זאת, הקמנו את חוקנ'רול ביחד), […]
-
מחיר הקידמה
נהוג לחשוב כי תרבות המועדונים פשטה את הרגל אי שם באמצע שנות התשעים, עם המסחור, הסטטוס-קוו עם המשטרה והראש הפתוח מדי של הבליינים, שהתמלא בכל מיני דברים שלא נרצה לדעת, הכל מלבד אידאולוגיה צרופה. אבל למען האמת, דווקא בתקופה הזו, כשהכל כבר מת לכאורה, משהו התעורר מחדש לחיים. היתה זו הפעם הראשונה שתרבות המועדונים אכן […]
Culture Agent 