כללי הזהב של אסתטיקת הפופ

כללי הזהב של אסתטיקת הפופ

גם התכנים בבלוג הזה מצייתים לאסתטיקת הזהב של הפופ: קאלט, קאמפ, קיטש, רייר, ביזאר. הסיבה ברורה: זה מתכון בטוח לדברים שמדליקים את הקהל, פשוטו כמשמעו. בעיקר רייר וקאלט, ביזאר קצת פחות – כי הוא מראש בוטה ובוחן גבולות, הטון הצורמני שלו הוא תגובה טבעית לכך. רייר זה הכי מדליק, בסגנון "מאיפה הקרצת את זה עכשיו?". […]

ה-DNA של האסתטיקה

ה-DNA של האסתטיקה

בעידן שבו מידע ניתן לשכפול, מה משמעותו של דבר נדיר? בעידן שבו כל דבר ניתן להשיג ברשתות שיתוף, מהו גם כן דבר נדיר? האם דבר נדיר הוא דבר לא מוכר, או דבר שקשה להשיג? כנראה שבעידן הרשת הנדירות חוזרת להגדרתה האמיתית – דבר נדיר הוא דבר נסתר, מוכר רק ליודעי דבר, כמעט ובלתי ניתן להשגה. […]

האלבומים הגדולים באמת

האלבומים הגדולים באמת

יש משהו רומנטי בעטיפות אלבומים. הראשוניות, ההתהוות, האותנטיות, החד-פעמיות, הצבעוניות, החופש. הדבר שלא יחזור כנראה לעולם להיות הוא במשמעותו המקורית. משהו שכמעט ואבד, או בעצם, אבד לגמרי. פיטר סאוויל, אחד מהמעצבים החשובים ביותר בתרבות הפופ ומי שאחראי על יצירות מופת כעטיפות אלבומיהם של ג'וי דוויז'ן, רוקסי מיוזיק, פיטר גבריאל ופאלפ – הגדיר לאחרונה את המדיה […]

מפגרים אבל אופטימיים

מפגרים אבל אופטימיים

הומנואידים הם יצורים קריפיים. זאת עובדה. למה קריפי? כנראה כי הומנואידים הם בני-אנוש לא מושלמים. גם כשהם נראים חיצונית כמו אנשים הם עדיין מטרידים, בין אם הם נראים מתוכנתים מדי, אוטומטיים מדי, או פשוט חסרי רגשות. אין להם את הניואנסים האנושיים האלה שיתנו להם את ה"צ'ארם" הדרוש. או אולי פשוט אפשר לראות את זה כך: […]