לכיתתו של ניר בן ה-11 מצטרף נער ערבי-פלשתינאי בשם סאלים. ניר אינו מוכן להשלים עם כך. בכעסו הוא סוחף אחריו את רוב ילדי הכיתה. אולם דווקא רז, חברו הטוב ביותר, ונטלי, הבת שהוא אוהב – מתנגדים לדרכו. הכיתה נחלקת למחנות, האווירה מתלהטת ונדמה שאין מוצא מסיר הלחץ הזה. מהו המקור לשנאה המתלהטת בין שני הנערים? […]
בשביל עיר עם היסטוריה של אלפי שנים, 70 שנה הם כצל עובר. לפני המון שנים, כשסוריה עוד היתה מחוץ לציר הרשע, כשהמנהיגים שלה היו פחות מיליטנטים והקולוניאליזם לא עטה על עתודות הנפט הערביות – היתה סוריה אחרת. למעשה, אפילו סוריה לא קראו לה, אלא "בילאד אל-שאם", ארץ הצפון, ארץ דמשק. נסו לשים בצד את כל […]
עומר סולימאן, ואל תתבלבלו עם ראש המודיעין הכללי המצרי, הוא אגדת פופ. נכון שבמונחים של אגדות מוסיקליות הוא פעיל מעט מדי זמן, אבל אל תתנו לעובדה הזאת להטעות אתכם. שלמה ארצי לשם השוואה, לא הספיק להוציא חמישים אלבומים בקריירה של ארבעים שנה, שהחלה לפני שסולימן הספיק להוולד. אלא שבמקרה שלנו מדובר ב-500 אלבומים שיצאו מאז […]
עומר סולימאן הוא מוזיקאי מאוד חשוב בסוריה (לא להתבלבל עם שר המודיעין המצרי, שהוא האיש שהכי דומה בעולם ליוסף שילוח). בוויקיפדיה טוענים שהוא הקליט כמה מאות אלבומים בעשרים וחמש השנים האחרונות. חוץ מזה, כמו שתראו מיד, יש לו לוק משגע ביותר. והוא עושה גטו מיוזיק שלא להאמין. פסיכדלייי. קרדיט
לדעתי זכות השיבה היתה מבחינת הישראלים דבר נחמד אם לא היו חוששים מנקם או מהרג. וזו הבעיה העיקרית באתוס הציוני: החשד המיידי בזולת הגוי.