ברחבי התלמוד פזורים מעשיות על תלמידי חכמים שהיה להם תחביב, ללכת ולהתקיל תינוקות של בין רבן ולראות מה הם למדו באותו יום בבית המדרש, או אם הם יודעים להשלים התחלות של פסוקים. אצלנו בבית הכנסת היו קוראים לזה ״מחלק הסוכריות״. אצלם הם בדרך כלל עשו את זה כדי לפתור לעצמם התלבטויות וללכת לפי המזל, אם […]
בבתי המדרש נוטים להתייחס אל החלק האגדתי של התלמוד בזלזול, אולי מפני שהוא מביך ולא מציאותי, אולי מפני שאין מקום לעיין בו והוא סתם סיפור, אולי מפני שהוא לא הלכה פרופר ולכן הוא סתם "בזבוז זמן". דפי האגדה הם בדרך כלל "ערומים", בלי כיסויים של תוספות ורש"י, "מריצים" אותם בסוף מסכתות, לומדים אותם לשם ה"בקיאות", […]