סיפורו של האינסוף מרתק לפחות כמו המספר עצמו, וככלל ההיסטוריה מרתקת בערך כמו הדבר שהיא מתעדת. כך גם במתמטיקה, אלא שכאן יש בעיה. סיפורים על ההיסטוריה של המתמטיקה אחרי הכל אינם מתמטיקה, מלבד זה שהם נפלאים הם לא מעבירים את היופי של המתמטיקה כפי שהוא עובר דרך המספרים. כך טוען לפחות חיים שפירא, בספרו "אינסוף […]
כאשר שופנהאואר אומר שאנשים "יופתעו להיווכח בסוף ימיהם כי הדבר שהניחו לו לחמוק מבין ידיהם, בלא הנאה, היה חייהם וכך מי שהלך שולל אחר התקווה, מחולל ישר אל זרועות המוות", הוא מתכוון לכך שהחיים הם לא הדבר האמיתי משום שהם נתפסים, הדבר האמיתי הוא דווקא הבלתי-נתפס שהוא התכלית למעשה. האדם משתוקק אל האינסוף, הוא תמיד […]
והיום: חריטות במסגרת הקורס בתולדות הפילוסופיה / אפיסטמולוגיה. תהיה שעלתה לי ואשמח לפתרון ולדיון פתוח כולל התשובה "לא הבנת". הנדון: בעיית הסיבתיות של יוּם. המכשול: אני נכנס למקום שיום רצה לצאת ממנו, המטאפיזיקה. הבעיה: קשה לי להבין מה גרם לו להיות פסקני כל כך בסוגיה ולהוציא את המטאפיזיקה ואת הדיבור על "אלוהים" מהמשוואה. ניסיתי לזרום […]
בימים אלה אני מסיים סמינר בתחום "מושג האינסוף". החלטתי לעשות עבודה בנושא "יסודות ניאופלטוניים ולייבניציאניים בתפיסת האינסוף של הטרנסהומניזם", שבה אתרכז בחוט המשולש שסובב את תפיסת האינסוף של הטרנסהומניזם, ומקשר אותה עם המיסטיקה הניאופלטונית והמונאדולוגיה של לייבניץ, ואת שתיהן אחת עם השניה. דרך קווי המתאר המשותפים, תצטייר תמונת העולם הכמעט-מיסטית של הזרם הפילוסופי האזוטרי שמתקדם […]
בהרבה מובנים, האתוס של התרבות הפופולרית מתחקה אחר האתוס האמריקאי. אחת מהסיבות העיקריות היא ששני האתוסים הללו קיבלו השראה מהמיתוס התנכ"י של יציאת מצרים והדרך אל הארץ המובטחת. מצרים סימלה את המקום הנחות יותר מבחינה רוחנית והארץ המובטחת כמוה כפסגת ההר, כאלוהים עצמו, כגן העדן. לשם בסופו של דבר שואף האתוס להגיע, מי שמונע בעדו […]