המאגיה כסוגסטיה

שישים שניות על אינוס רעיונות מאוחרים על הפילוסופיה העתיקה. אני משוכנע באמת ובתמים שחכמינו הקדמונים ידעו אותם באופן אינטואטיבי אך לא ידעו לנסח אותם בצורה פורמלית, כפי שחכמינו המאוחרים עשו.

המאגיה אותה אנו מכירים כיום, אצל מקובלים ובאבות, היא פיתוח של "החכמה ההרמטית", שהיא בעצמה היתוך של הפילוסופיה הניאופלטונית עם המסורת המאגית המצרית. אבל להציג את "המזיקין" כרוחות רעות או כמלאכי חבלה זה פשטני מדי, ומציג את כל המאגיה בצורה פגאנית ונלעגת.

הרעיון במאגיה ההרמטית, הוא שמה שעומד מאחורי העולם שלנו הוא אידאות בעלות אינטראקציה אחת עם השניה, וכל המעשים שלנו הם סמליים, ופועלים במה שהיינו קוראים לו היום אופן תת-סיפי. אם תעשה מעשה מסוים, כאילו תשנה את מה שנקרא במיסטיקה המזרחית "הקארמה". כלומר, אם למחלה מסויימת יש קשר סמלי לאובייקט מסוים, ואתה עושה פעולה סמלית על אותו האובייקט, אתה מבצע בעצם "תרגול נפשי", "סוגסטיה", בצורה כזו שאפילו בלי שתבחין בכך תגרום לך להמנע ממה שהיה גורם לך ללקות במחלה הזאת.שהרי כל המחלות בסופו של דבר הן פסיכוסומטיות, ואם אתה חסין נפשית, אתה גם חסין גופנית.

זה אמנם שכלתני מדי, אבל אם לרגע חשבתם שהמיסטיקנים, הוגי אותן השיטות, הם אנשים טפשים, פתאים, שרלטנים, כמו שמוכרים אותם, אז לא. בטח לא בעיני עצמם. מה שגורם להם להיראות כשרלטנים, היא העובדה שההמונים לא יורדים לסוף דעתם ומתנהגים בטפשות, פתאות והערצת שרלטנות. כפי שילדים אוהבים את הקוסמים צ'יקו ודיקו. הצורה שבה הם עושים קסמים, הקסם עצמו, מרתק אותם. הצורה שבה המיסטיקנים מבצעים את הפרקטיקות הסימבוליות, הסימבוליקה עצמה והרעיון שהיא קיימת למרות שאנחנו לא באמת מבינים איך, מרתק את המאמינים.

סיכוי סביר שגם החרטומים, המכשפים ה"מקוריים" ממצרים, חשבו כך. למרות שאישית אני מאמין שהחרטומים באמת היו פטישיסטים, וחשבו שבאמת לחפצים, למחלות וכו', יש ייצוג מטאפיזי שהפעולות מתבצעות בפועל עליהן. בשונה מהמיסטיקנים הניאופלטוניים, שראו בכל הדברים האלה בעצם את אותו הרעיון, ואת הטרנספורמציה שהם מבצעים כטרנספורמציה אימננטית שמתבצעת בתוך העולם, בתוך הנפש, כי העולם האמיתי משתקף בתוך הנפש בצורה פנומנולוגית. אנו חוויים את החוויות, הפנומנות, כי אנו מפרשים את הסמלים שבתוכן החוויות בצורה מסויימת, והפעולה המאגית עצמה מפסלת אותם בהתאם לרצונותינו – לא משנה את מהותם, אלא רק את מצבם. כאילו שלכל סמל יש כמה "מצבים קוונטים", וכל מה שאנו יכולים לשנות בעולם הוא רק אותם.

כמובן שלצורת המחשבה המאגית הזאת יש קשר הדוק עם הפילוסופיה האלאטית. הכל אחד, והפעולה המאגית שאנו עושים לא באמת משנה את האחד, אלא רק באופן מדומה. מה שהיה עשוי לקרות, ומה שקורה בפועל משמעותו זהה, מה שנראה לנו כשונה הוא רק כי אנו תופסים את הדינמיקה בתוך העולם בצורה מעוותת. והמאגיה יכולה לסייע לנו לחוות את הדינמיקה הזאת בצורה אחרת, נעימה יותר בעבורנו. ה"נעימות" היא שבסופו של דבר מה שמסייע לנו "לצאת מהמטריקס" ולהתאחד עם הרעיון האחד עצמו. ברגע שהכל יהיה נעים, ברגע שכולם יחוו את אותו הנעים הזה, כולם יהיו מבחינה מנטלית במקום אחר, שלו, בטוח יותר ועילאי יותר. מין מדיטציה קולקטיבית שכזו. הרעיון הזה התגלגל בסופו של דבר למה שנקרא "משיח", שלום עולמי. ה"שלום" הוא אותה האטרקסיה, והשלום העולמי הוא אותה אטרקסיה קולקטיבית, הצורה בה כל האנשים נמצאים בטריפ משובב ונעים.

  • המאגיה כסוגסטיה
  • המאגיה כסוגסטיה
  • המאגיה כסוגסטיה
  • המאגיה כסוגסטיה

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.