אקסטזה

בראשית היה האחד שבגלל סיבה לא ידועה שאולי היא תאונה לא רצויה או שמא נסיון להוכיח לעצמו שהוא מסוגל להתגבר על הבעיה הזאת ולהאציל מעצמו את הטוב, התפצל. הסיבה המשנית הפכה לאינטלקט, שחסר את השלם שהיה האחד אך עדיין היה אינסופי, שכל שחושב את עצמו ומלוכד לשכבה נואטית שהואצלה מן האחד. נשמת העולם נבעה מהשכל, אלא שחסרה את האחדות שלו. השכלים הנפרדים הללו מתקיימים כל אחד באופן עצמאי, מקביל לאחרים. הריבוי הזה מאפיין לא רק את העולם הפיזי, הטבעי והמגוון. הריבוי הזה נמצא בכל אחד ואחד מאיתנו, בעלי הנשמות, שכולן חלק אלוה ממעל, אך נפרד – אחדות תביא אותו מעלה-מעלה, ולכך שאיפתו. כל נשמה משתוקקת להיות חלק מקולקטיב הזהה לה, כל אדם מייחל להיותו נורמלי. הנורמליות הזאת היא אותו הרצון לחיות בעולם שבו כולם דומים לו, ואין דבר המפריד ביניהם מלבד היותם גופים שונים, לו יכלו להיות גוף אחד הם היו מוותרים על כך. גבר ואישה שאוהבים עושים זאת, על ידי הפועל המאחד שהיא האהבה. האהבה היא אותה התעלות של הנפש אל מקורה, אם כולם היו אוהבים את כולם, האחדות היתה מנת חלקנו. אחדות במובן הגשמי היא קומונה פוליגמית (האנרכו-פרימיטיבסטים מצדדים בה, מן הסתם, ובזעיר אנפין גם הסוציאליזם האוטופי. אולי זו גם החברה המתוקנת של אפלטון, שבה כולם משפחה אחת), אבל במובן הרוחני היא שיתוף ידע. רשת חברתית חסרת חציצות, שבה כולם חברים של כולם, כל אחד חשוף לסטטוס של האחר ולתמונותיו, ובאופן תאורטי או מעשי יודע על מה שקורה – כל אחד יודע את הכל על כולם, וכולם ביחד יודעים את הכל על כל אחד. הנשמות שהיו נפרדות, הופכות לשכל שחושב את עצמו, והסייברספייס מתהווה לאותה הנואוספירה המדוברת שתשאף אל סיבתה המושלמת ממנה, ותתהווה לבסוף אל האחד בעצמו. חזון המידע הפתוח טומן בחובו מחשבה ניאופלטונית, שנועדה לשבור את הנורמות החברתיות שמטיפות למחסומים בין-אישיים. אותן הנורמות שמחנכות להיבדלות ושמירה על החסוי בשם הפרטיות, אותן הנורמות שמגדירות את השאיפה המולדת הזו אל האחדות הנואטית באופן מגונה. מי שפועל על פי טבעו הוא מכור ולא-נורמלי, או כפי שהגיעו פסיכולוגים ומחנכים להבנה: "להצלחה של פייסבוק מתלווה תופעה של התמכרות, בני נוער מסתבכים בניסיון לחיות את התיאור של עצמם". דיכוי התשוקה פועל שעות נוספות, משום שבסטנדרטים הממסדיים שאליהם מטיפים הסוכנים הללו אפילו ללא ידיעתם, נוכחות ברשת החברתית האוטופית הזו היא לדידם "בזבוז זמן וחוסר יכולת ממשית להביא לידי סיפוק" ; "עלולה, כשהיא מופרזת, להשפיע על הציונים של התלמידים" ; "כמו הפרעת אכילה. זה כמו כל התמכרות אחרת, יש לגמול אותם". עד כדי כך?!

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.