מחליט כי הוא עם

(איחור של שנה אבל אף אחד לא יכעס) אני לא יכול שלא לעקם את האף אחרי קריאה בספרו של פרופ' שלמה זנד, "מתי ואיך הומצא העם היהודי". לעקם את האף לא מפני שמה שהוא אומר לא מיישב את הדעת, וגם לא בגלל שהוא מקדים וחושף את פרצופו האיך שהיו קוראים לזה פוסט-ציוני, כבר במבוא הספר. זה פשוט מפני שמהטקסט עולה ניחוח כבד ביותר של שנאה, הייטינג. לא סלף הייטינג בהכרח, אלא פשוט מין תחושה של נקמת-דם. כאילו שמישהו אנס אותו וכעת כל מה שחשוב לו זה למצות את הדין עם הפושע. מסתבר שפרופ' זנד מרגיש, אם כך, כקורבן. ליתר דיוק, כתוקפן שלא מרצונו, ומתוך כך כקורבן בתוקפנותו, איתה הוא לא שלם, וממנה הוא רוצה להתנתק. שזה מצוין, אבל להאשים מישהו אחד בהכל כאילו שהוא הרשע בהתגלמותו זה כמו אצל ילדים קטנים. גם כמה שאלות חמורות עולות תוך כדי קריאה, אבל נשאיר אותן לאחר כך ; ככלל, מה שמבקש הספר לקבוע הוא: הציונות אשמה בכל, הציונים שקרנים, הם המציאו את כל הסיפור הזה שהיה תמיד מפוקפק והפכו את זה לתעשיית שקרים. אין לנו זכות היסטורית על ארץ ישראל מפני שאנחנו כלל לא עם ישראל, מי שהוא עם ישראל זה מישהו אחר. אולי הנוצרים הראשונים, או הפלסטינים שחיו בארץ לכל אורך השנים, יכול להיות שעם ישראל נשמד בינתיים כמו השומרונים, או וואטאבר. אנחנו חבורת מתגיירים מעממים שונים שהמצאנו לעצמנו לאום שנבע מדת משותפת. הווה אומר, היהדות היא דת ואינה לאום, הציונים רכבו על גל ההגדרה העצמית של התקופה וביקשו לתת לנדכאים ולנודדים מזור. הם לקחו כמה מיתוסים, חיברו אותם באופן רופף, והרי להם זכרון תפור לאומי. זאת תוך סילוף מודע של עובדות היסטוריות, והסתרת האחרות. כבוד גדול. ואני שואל: האם אין זכות מוסרית לתת לעם שכזה, בלי קשר לשואה שהתרחשה אחרי הקונגרס הציוני, מדינה? כן, אז למה דווקא בפלסטינה ישאל החכם? והתשובה: מה שמגדיר לאום הוא בראש ובראשונה קבוצת ערכים משותפת – והערך החשוב ביותר לבן הדת היהודית, הוא הזיקה לארץ ישראל, כלומר לקבוצה מסויימת היתה תביעה טריטוריאלית בשם האידאולוגיה שלה על חלקת אדמה במשך הדורות, אז מה המצאה בזה? אה, יטען החכם, אבל גם למתנגדים יש תביעה היסטורית ואידאולוגית על אותה חלקת האדמה. יופי, אז הגענו לשורה התחתונה: מדובר במלחמה בין אידאולוגיות, או יותר נכון בין דתות. מצד שני לא ברור לי בדיוק מה השגנו בזה שהגענו למסקנה שכל אחד מאיתנו ידע. ביבי נתניהו כתב על זה ספרים שלמים ("מקום תחת השמש", לדוגמה), התשובה נענתה לפני שהשאלה נשאלה.

בכל אופן, אני לא מוצא הגיון בספר בן 350 עמודים ("מתי ואיך הומצא העם היהודי") שמנסה להפקיע מתוקף את טענתם של בני דת מסויימת שהשכילו גם להפעיל את הכח הפוליטי והכספי שלהם – על פי כללי המשחק. לא נראה לי שצריך להכחיש את מה שפרופ' זנד טוען, כל מה שהוא אומר יכול להיות נכון לחלוטין (ועוד מעט אפרט), אבל דבר אחד אי אפשר לשנות: שלושת הדתות מתבססות על תיאולוגיה מונותיאיסטית די זהה, שמתארת את ארץ ישראל ובמרכזה ירושלים כפסגת העולם הרוחני, ועל כן מי שמחזיק בה, מחזיק במפתחות לגן עדן, כלומר ביסודות האמת. אם היהודים מחזיקים בריבונות על ארץ ישראל, הרי שהם טוענים שדתם אמת ואז נסיון של פרופ' להיסטוריה למחות נגד כך, ולהצדיק את טענת מתנגדיהם, הוא לא יותר ממחאה אנטי-דתית. יופי, יאמר החכם, אבל הדת היא משהו ששייך לאתמול, וארץ ישראל כחלקת אדמה אינה קדושה, כך שכל המלחמה הזאת מיותרת. מצוין, אענה, תגיד את זה לנוצרים ולמוסלמים. והאמת שגם לעצמך, מפני שאם לא מדובר במלחמת דת, כפי ראות עיני מבחינה מוסרית* – לפני השואה ואחריה – העם היהודי זקוק למדינה ריבונית שתגן על זכויותיו. ואם הוא מבקש לחיות בארץ שאליה הוא נושא את עיניו, יש שתי ברירות: או שיתאפשר לו, או שלא. מאחר שהתאפשר בעקבות (כפי שציינו) צעדים דיפלומטיים, הסכמה בינלאומית ובעיקר רכישת קרקעות חוקית, אז זו עובדה.

יהודים ריאליים לא יסרבו לפנות את ארץ ישראל אם יתברר להם שזה מסוכן בשבילם או שמשיקולים של רווח והפסד כדאי להם ללכת למקום אחר למען עצמאותם (מי שמסרב הוא לא ריאלי, לטעמי). אבל כמובן שהם תמיד יעדיפו לחיות בארץ ישראל משום אותה אידאולוגיה, מפני שאם הם יוותרו עליה, הם יתנתקו מערש תרבותם. ההגדרה של התבוללות היא איבוד הזהות, ואם יהודי יאבד את הזדהותו עם ארץ ישראל הוא יאבד את זהותו ולכן (במידה והוא ויתר) בעצם אין עם יהודי ויש אנשים חסרי דת שאין הבדל בינם לבין אנשים מלאומים אחרים שהם חסרי דת. הסיבה: ההגדרה העצמית של היהודים כבעלי זהות יהודית טובעת בתוכה באופן מובנה גם הזדהות עם הארץ, כחלק מהתיאולוגיה הדתית של היהודי. אין יהודי שיגדיר עצמו יהודי ולא מחזיק בתיאולוגיה המסויימת הזו, ואם יש יהודי כזה הוא לא יכול לקרוא לעצמו יהודי מפני שכפי שאמרנו, יהדות היא דת ולא לאום. תשאל השאלה: ומה עם הרפורמים, שהוציאו מהסידור שלהם כל אזכור לגאולה ולארץ? והתשובה: הרפורמים מלכתחילה לא תבעו מדינה בארץ ישראל, מי שתבע הם הציונים. משהו במבנה העל של האידאולוגיה שלהם שואף לארץ ישראל ואם נרצה לצרף אליהם גם את הציונות הדתית, אז בכלל.

וכאן נחזור לנקודת המוצא, ולשאלתו של פרופ' זנד: הי, אבל האידאולוגיה הציונית היא משהו שלא היה קיים לפני המאה ה-19, איך הציונים שהתנערו מהתיאולוגיה הדתית שלהם (כלומר: מצוות) התעקשו עדיין על אותה ארץ ישראל? כלומר, כל האידאולוגיה הציונית היא המצאה! ואני טוען: לא נכון. הטענה הזאת רק מכניסה אותה לדיון חדש, אחר, ארוך ומרתק יותר: מה בין ציונות לשבתאות. כל הפולמוס החרדי-ציוני נובע מזה, הציונים הואשמו בשבתאות מפני שיש דמיון עבה מאוד בין האידאולוגיות של שניהם שטוענת – מרגע שעם ישראל חזר לארצו, התורה של הגלות בטלה ולא צריך לקיים מצוות. עם זאת, הגאולה תגיע רק כאשר ארץ ישראל תהיה של עם ישראל, על פי תורת ישראל שהיא התורה החדשה, תורת הגאולה נטולת המצוות.

:: . ::

אסכם: התיאוריה של פרופ' זנד היא קבילה והגיונית מאוד, אבל המסקנות שהוא קופץ אליהן מופרכות בעיני. התיאוריה: יהדות צפון אפריקה ולמעשה גם יהדות ספרד ההיסטורית היא תערבות של עממים שהתגיירו ובעיקרם הברברים. יהדות הלבנט היא עממי הסביבה שהתגיירו במאות הראשונות לספירה, אלא שהיו אלה גיורים חלקיים ולכן הדרך להתנצרות העממים האלה היתה קצרה – הדת היהודית בתחילתה היתה מיסיונרית כמו הנצרות. יהדות תימן (ולמעשה גם יהדות אתיופיה) היא ממלכת חמיר שהתיהדה. יהדות מזרח אירופה ברובה היא ממלכת כוזר, ובחלקה פליטים ממערב אירופה, שהגיעו לשם מפרובנס ואיטליה. לשם הגיעו משום שמדובר היה במושבות יהודאיות לחוף הים התיכון, או מפני שכמו בלבנט, מדובר היה בפשוטי-עם שהתגיירו. היהודים האתניים היחידים הם אלה שחיו בארץ ישראל, עד הכיבוש המוסלמי, אז התאסלמו בכפיה, וכן היהודים בבבל שסבלו מאותו הגורל. מעטים היהודים העכשוויים שהם באמת מזרע אברהם. לכל אורך האלף הראשון לפחות, מרכז היהדות היה בבבל ובא"י משום שרק שם היהודים היו בחזקת יהודים מלאים ולא יהודים-למחצה בגיור לקולא. לכן גם בתלמוד היהודים שמהאגן המערבי והדרומי של הים התיכון נחשבים פחותים ולא מהימנים (הגמרא מציינת: לוב). מאחר שרוב עם ישראל לא יהודי אתני, המיתוס על העם היהודי האתני שיצא לגלות ונפוץ על פני כל היבשות הוא המצאה, ואולי אפילו מיתוס שנולד בנצרות והשתלב ביהדות, על העם שקולל ונענש בגלות משום שמרד באל. ושוב תשאל השאלה: לא מדובר בהמצאה נוצרית, מדובר בתיאולוגיה שיסודותיה בתלמוד, שהתגבש במקביל לנצרות, ועל פיה כל עוד בית המקדש לא קיים השכינה נמצאת בגלות ומי שגלה היא השכינה ולאו דווקא עם ישראל. ברגע שעם ישראל יהיה במדרגה רוחנית גבוהה כשל ירושלים בזמן שבית המקדש קיים, השכינה תשוב לשרות ותפסק הגלות. בכל מקרה מדובר בשאיפה לשוב אל ארץ ישראל – הגשמית או הרוחנית.

:: . ::

* האם זה מוסרי להתיישב בחבל ארץ שבו ישב עם אחר קודם? כאן אפשר לענות את התשובות הידועות: א. כן, למה לא? מישהו אמר להם ללכת? ; ב. מי אמר שאתם לא אורחים? (התשובה המסורתית של רש"י בפרשת בראשית: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו") ; ג. כן, זה מוסרי מפני שיש לעם זיקה היסטורית למקום הזה, והוא זקוק למולדת.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

4 thoughts on “מחליט כי הוא עם

  1. איתן הגיב:

    כל הפוסט ציונות הזאת היא מטומטמת מיסודה משתי בחינות: מה זה חשוב מיהו עם ישראל מבחינת טוהר האתניות היהודית התנכית?, ואיך זה צריך להשפיע על רשותו להיות בארץ כעם?. כלומר הפוסט ציונות לא מכירה באפשרות הקיימת שאין כל צורך בביסוס תיאוריה על אודות הקשר בין עם ישראל העכשווי והתגבשותו לבין הרשות על עם ישראל. לכן אני לא מבין על מה הפוסט ציונות מדברת מבחינת המשמעות הפרוגרמית הפוליטית שלה.
    כדי לחדד את העניין מה זכותו של העם הבריטי על בריטניה, או של העם הרוסי על רוסיה?, במילים אחרות הרשות שלנו להיות בארץ ישראל נובעת מהיותינו עם ככל העמים. כמובן שזה נובע מעידן הדה קולוניזציה והגדרתנו את עצמנו כעם, כאשר הערכים של העם שלנו הם לא חשובים לרשותנו על הארץ. כאמור זה כבר עניין, מבחינת הערכים כמובן ששייך לאיזו מדינה נהיה.

  2. אבי לבקוביץ הגיב:

    אני רואה הגיון בפוסט ציונות מכמה היבטים אחרים: א. הציונות מבוססת על רעיון הלאומיות, ובעידן הגלובלי אין מקום ללאומיות. מצד שני גם הפלסטינים צריכים להבין את זה ולחדול מהדרישה להגדרה עצמית ; ב. הציונות היא סוציאליסטית, ובעידן הגלובלי אנחנו נמצאים בכלכלה קפיטליסטית. למעשה מאז המהפך ב-1977 הציונות עברה למקום אחר לגמרי מהריכוזי שבו היא היתה בעידן מפא"י ולפני כן. הציונות צריכה להתגמש, ולכן מבחינה זו אנחנו פוסט-ציונים ; ג. אין מניעה שישראל תהיה מדינת כל אזרחיה, הרעיון המקורי של המדינה הוא מקלט בטוח לעם היהודי, ולא זכויות יתר ליהודים. יש אמנם בעייתיות עם הרעיון של מדינת כל אזרחיה מבחינת חוק השבות, אבל חוק השבות הוא לא פריווילגיה לטובת היהודים אלא אפליה מתקנת משום המחויבות המוסרית. כנראה שצריך לבטל את החוק הזה, אם נגיע למסקנה שהעם בטוח.

  3. איתן הגיב:

    משהו לא מסתדר לי במה שאתה אומר. אם מתייחסים לציונות במובן הרעיוני הרי זה ברור שעניין הלאומיות לא היה המטרה. להזכירך ספרו של פינסקר נקרא אוטואמנסיפציה. גם אחד העם עמד על הבעיה באופן שונה מהרצל כלומר צרת היהודים ולא צרת היהדות, בסופו של דבר גם הרצל בהציעו את אוגנדה חשב על משהו אחר שהוא לא כרוך ברעיון הלאומיות. אתה אפילו כתבת על כך בעצמך בתגובה שלך שהרעיון הזה (המקלט המדיני לעם היהודי) הוא המקורי. כל שאר התוויות שמודבקות לציונות הן לא מתאימות לעידננו, כאשר החלום הציוני הוגשם ויש לנו מדינה. לכן אין צורך בפוסט ציונות בכלל כי ההגדרה העצמית שלנו אז והיום לא יכולה להיות נתפסת כהגדרה של עם יהודי בלבד, אלא הכרה של עם ישראלי עם צביון יהודי. כלומר מדינת היהודים רק שזה הצביון והלאום הוא ישראלי.

  4. דודי הגיב:

    תת רמה של ספר. אני לא מדבר על המסקנות, אלא על העובדות והתזה עצמה. זנד כתב על דברים שאינו מבין בהם (הוא היסטוריון של המאה ה-20) באופן מגמתי, מעוות ושטחי ביותר, במטרה אחת: להוכיח את התזה שלו, ולא במטרה לחפש את האמת.

    אם ניקח את הכוזרים למשל, אין שום עדות להתגיירות רחבת היקף שלהם, ואין שום עדות ממשית שקושרת אותם ליהודי אשכנז. מהלך שבו עם שלם מקבל עליו דת ותרבות חדשה באופן כל-כך טוטאלי, בלי להשאיר שום עקבות (או כמעט שום עקבות) של תרבותו, לשונו ודתו הקודמות – הוא מאד בלתי סביר.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.