השטן כהטרודוקס

דמות דמונית בעלת רצון עצמאי ששואפת למרוד באלוהים, אם לא לחסל אותו? מתחרה, או שמא כפוף? מיהו השטן הנורא שהפך עם הזמן ללוציפר, וישעיהו משווה להלל בן שחר, שהתגאה ושאף לעלות השמימה אך סופו שהוא מוטל, מושפל ומבוזה, למעמקי שאול?

המשמעות המקורית של הדמות הזאת, "שטן", היא דמות שמסיטה מהדרך. כשאתונו של בלעם ראתה את המלאך שהיה לשטן ויורטה מהדרך, היא עשתה את זה רק כי הדרך היתה התוואי הראוי, והמקום אליו הלכה היה המקום הלא ראוי. אבל מאוחר יותר אנו רואים ששטן לא רק מסיט מדרך שבה הולכים, אלא גם מאמונה שבה נוקטים, או מחוק אותו שומרים.

שמעי בן גרא היה שטן לדוד, לשלמה היו כמה וכמה שטנים. משמעות הדבר היא, שהסטיה היא לרוב מהדרך הנחשבת לנכונה על פי דרכו של הריבון, וכפי שאנחנו רואים גם הוא לא בהכרח הטוב בסיפור. בספר מלכים לא מפורט רע שעשו השטנים, מפרט רק הרע שעשה שלמה. ילקוט שמעוני טוען שכל השטנים שכתובים בספרי שמואל ומלכים באו כעונש לדוד, על כך שדרש הוא לבנות את בית המקדש בשמואל ב' ז' בניגוד לרצון ה'. ה' כעס עליו, "האתה תבנה לי בית לשבתי"? וקילל אותו באמצעות נתן הנביא "והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם". מכאן והלאה, כל קורות דוד, שעיקרן מגפות ומלחמות פוליטיות, הן הגמול – מלחמת ה"שטן" ב"משיח", כאילו כדי לומר: ה' הוא זה ששולח את השטן, ותפקידו להסיט מהדרך, שלא נאמר שום דבר על אם היא טובה או רעה. אם כבר, אז רעה. אחרי הכל, שלמה וגם דוד חטאו. השטנים שפעלו כנגדם, עשו את רצון ה', והם חלק מהתכנית המשיחית.

בהערת אגב, השטן הגדול מכולם, שמעי בן גרא, מתואר במדרשים כצדיק, ואם לא הוא כמורו של שלמה וכמי ששמר עליו מלסטות מדרך ה', אז מדרכי היהודי שמזרעו, מדרכי שדמותו היא כשל משיח טיפולוגי.

נסכם: הסטה מהדרך אינה בהכרח הסטה מדרך הישר, הסרה יכולה להיות גם מדרך הרע אל דרך הטוב, כך למעשה כל מי שעומד בראש תנועת נגד נחשב ל"שטן". לצורך העניין גם ישו נחשב כשטן. ולצורך העניין גם לטענת הגנוסטיקנים, אלוהי היהודים, שמצווה במצוות שמנוגדות ל"צו הטבעי", נחשב לשטן כי שטן הוא לא תפקיד שמימי, אלא תיאור למי שמנהיג את אלה שנוקטים בדרך האלטרנטיבית.

המקבילה במיתולוגיה של אותו ה"שטן" הוא התעלולן, שמתערב לרוב לטובת בני האדם כנגד רצון האלים. פרומתאוס אצל היוונים, לוקי אצל הנורדים. התעלולן בדרך כלל נענש ומתייסר. זה לא הופך אותו לדמות פחות משיחית. אולי אף יותר. שטן אינו demon אלא יותר trickster. לא האדס אל השאול אלא דווקא אורפאוס שהערים על אל השאול, ונענש על כך.

רוב התעלולנים נקשרו עם שכרון, התכסיסנות הצליחה להם בדרך כלל בדרך הזו. בין אם מדובר בשתיה של שיכר, בכושר הפנוט וכו'. משהו בסגנון החלב שיעל נתנה לסיסרא והיתה מסוגלת לעשות לו משהו רק כשהוא "מנוטרל". הדבר נחשב מגונה בדרך כלל בתנ"ך, כפי שהשטן באופן כללי מגונה. מי שהולך שולל אחרי השטן, כלומר "מתהפנט" ומשנה את דרכיו, נקרא בתנ"ך "לץ". וזו הסיבה שהתעלולן בדרך כלל נחשב כליצן. גם בקומדיה דל ארטה ארלקינו לבוש כליצן. הפחד מליצנים שטבוע בתודעה המערבית, הוא פחד מלבישת צורה, משינוי בתוואי הדרך. לבישת הצורה, הטרנספורמציה, השכרון בכלל – נקשרו גם הם לפולחן דיוניסוס. בדתות הייחוד הם נחשבים לרצויים רק כשהם במסגרת הפולחן הדתי. בתוך מה שכיניתי "המתחם המקודש". כשזה פיראטי, כלומר לשימוש בידורי, זה מגונה בתכלית הגינוי

הסיבה היחידה לגנות את השטן במקרה הזה היא משום שהשטן מפתה אותך למרוד בריכוז הפולחני, השטן מעודד אותך לחדש את הדת, לפרוץ את החומות, וכעת זו לגמרי ברירה שלך אם להאמין בו או לצדד באורתודוקסיה. השטן, התעלולן, הוא הנציג האבטיפוסי של ההטרודוקס.

  • השטן כהטרודוקס
  • השטן כהטרודוקס
  • השטן כהטרודוקס
  • השטן כהטרודוקס

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.