חגי ישראל כריטואל של פדיון שבויים

ביום הכיפורים יש משחק מילים על כופר נפש ועל סמיכה, לשים שתי ידיים ולמרוח משהו ("וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר"). העניין עם הכופר קשור למיתוס על זה שה' לקח את עם ישראל בשבי ודרש בעבורו כופר, וכל מה שעם ישראל עסוק בו מאז הוא לצבור את סכום הפדיון ולשחרר את עצמו.

אנו ששמים לב שהחל מפרשת "תרומה" אלוהים מדבר על תרומה שבני ישראל צריכים לתת למקדש שיהיה כופר נפש עבור "פקודי ישראל". "לפקוד" אינו רק למנות, כפי שהפרשנות המקובלת טוענת. אלא גם "לגאול", לשחרר מסבל. ישעיהו כ"ד כותב "והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה, ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו". כלומר מי שפוקדים אותו הוא אסיר, זה שנמצא בשבי. כשה' מדבר על מוסד העבדות הוא מדגיש, "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". אני זה שמחזיק את העבד העברי בשבי, ולא מישהו אחר, ולכן "ואם לא יגאל באלה", אם לא ייגאל באמצעות תשלום כופר על ידי אחיו או שאר בשרו, או על ידי המשכורת שהיה אמור לקבל בעבור עבודתו בזמן שעבודו, "ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו". פקדון הוא משהו ששמים אצל הלווה עד שהמלווה מחזיר את כל ההלוואה, או שמא את כל הכופר. ועם ההחזרה, הוא נגאל. הוא נפקד.

וכמו ביום כיפור, כך בסוכות. כפי ששמו של יום הכיפורים נגזר מלשון "כופר", סמיכה של הידיים על ראש השעיר, כפי שנח כפר את התיבה שלו בכופר "מבית ומחוץ". כך גם שמו של חג הסוכות נגזר מלשון "הסכה", מריחה של בית הארעי מבית ומחוץ בבוץ. ההסכה, הכפירה, מוסבות כמובן על ה"משחה", שמן המשחה על ראשו של המשיח (הכהן, המלך וכו'). הבית והחוץ מוסבים על המשכן, ועל הגדר שלו שהיתה "מחושקת" כסף כלומר מצופה בכסף.

ה"כיפור" קשור לחידוש הברית, או לתזכורת על קיומה מתוך ציפיה לפדיה העתידית. דהיינו, הלקסיקון כולו מורכב ממילים עם משמעות כפולה, כשהמשמעות האזוטרית קשורה למשיחיות ולגאולה.

בכניסת יעקב לארץ נאמר: "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות". בספר יהושע נאמר שליהודה היו שש ערים במדבר "במדבר בית הערבה מדין וסככה". סוכה היא מהשורש י.ס.כ, והוראתה לצפות דבר כלשהוא בשכבה מחומר צמיגי. כלומר, סוכה היא בית בוץ. לשימוש בהמות, להבדיל מבית לבנים, שהוא לשימוש בני אדם (במקרה של יעקב).

בניה בבוץ היתה נפוצה באיזורים צחיחים שבהם גשם לא יכול להמיס את הבתים (מדבר יהודה, ובפרט בנווי המדבר כגון יריחו). היא נודעה בקומפקטיות ובמהירות שניתן לבנות בה בתים. ולכן היו משתמשים בטכניקה הזאת להקים מהרגע להרגע מחנות. הטכניקה הזאת היתה בשימוש של נוסעים ושל חקלאים שלנו בשטח.

כשישעיהו מקלל את עם ישראל "ונותרה בת ציון כסכה בכרם", הוא מתכוון שלא תהיה להם נחלה, ושילונו בשטח. הציווי ללון בשטח בהקשר של חג הסוכות אינו ציווי אלא ברכה, שהשדות שלכם יפרחו ובתקופת האסיף לא יהיה לכם פנאי לשוב הביתה. כמו שמאחלים למיילדות "שתהיה לכן הרבה עבודה". מאוחר יותר חג הסוכות התקשר למסורת הצליינות, העליה לרגל. שתשנו מחוץ לבית כי תעלו לרגל.

  • חגי ישראל כריטואל של פדיון שבויים
  • חגי ישראל כריטואל של פדיון שבויים
  • חגי ישראל כריטואל של פדיון שבויים
  • חגי ישראל כריטואל של פדיון שבויים

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.