עשר מעשר

עשר מעשר אייל גולן חתם אתמול שנה טובה ומתוקה, שהניבה לו מלבד בת חדשה ואתר חדש, את אלבום פלטינה גם לאלבומו העשירי, "בשבילך נוצרתי", כמו לכל אלבום שהוציא עד כה. זהו הישג חסר תקדים במוסיקה הישראלית ובמיוחד בעידן ההורדות הנוכחי, של אמן שמצליח להגיע להישג הזה ולפעמים אף יותר ממנו. אבל מה שהופך מבחינתו את ההישג ליותר נחשב היא העובדה שמדובר באלבום העצמאי הראשון שלו ללא אמרגנו הותיק ישי בן צור.

"הסיפוק פה הוא כפול", אומר גולן, "לא רק העובדה שהגעתי לעצם המעמד, אלא גם זה שעשיתי את הכל לבד. אם האלבום היה נכשל, אני הייתי הראשון שהיו באים אליו בטענות, וכל האחריות היתה עלי. זה היה אמנם הרבה יותר קשה מאשר העבודה על האלבומים הקודמים, כי הייתי מעורב בכל שלבי ההפקה, מבחירת השירים ועד לענייני הדפוס, אבל ככל שזה היה יותר מפרך, כך הסיפוק הוא גדול יותר".

האם מבחינתך ההישג גדול יותר כמי שלא מקבל פרגון יתר לאחרונה מהתקשורת הישראלית?
"התקשורת בארץ היא משהו לא מוסבר. היא אוהבת להמליך מלכים, לטפח אותם ולהעלות אותם לגדולה, ואחרי ש'השתמשו' בהם לתת להם חבטה, אבל מחצי מהחבטות אני לא מתרגש, אני לא לוקח את הדברים האלה ללב וממשיך לעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות, וזה להמשיך ולשמח אנשים. עושה לי טוב לראות שהם מעריכים את מה שאני עושה. מספק במיוחד לראות ערבים כמו של אתמול, את כל האנשים שבאים לפרגן ולשמוח בשמחתי, זה כבוד גדול".

ובאמת כולם באו לפרגן, החל מעולם הכדורגל, דרך עולם התקשורת וכלה כמובן בעולם המוסיקה. בין השאר יכולתם לפגוש שם כתף אל כתף את סאבלימינל ואיציק שמלי, את שמעון בוסקילה ורגב הוד, שרית חדד ואמרגנה אבי גואטה, לירן שטראובר ולופא קדוש וכמובן (או לא כמובן?) אורית פוקס ודידי הררי, שהגיש את אלבום הפלטינה והבטיח הפתעה גדולה מאייל גולן עד לסוף השנה, שהוא אמנם מנוע מלספר עליה אך מדובר "במשהו שעוד לא עשה עד כה".

אפשר להעריך שמדובר בהפקת ענק מאחוריה תעמוד חברת ההפקות שלו, "ליאם הפקות". "בשלב זה אתמקד, מלבד במוסיקה שלי, גם בהפקות שונות", הוא אומר, "כבר הרמנו שני מופעי ענק באילת, אחד מהם ששילב גם את עידן רייכל ונאור ציון, ואנחנו ממשיכים להביט קדימה ופתוחים להצעות". אי אפשר, אגב, להעריך שמדובר בדואט עם אשתו, אילנית, שעברה לאחרונה אל הפרונט, "אנחנו לא מלי לוי ושמעון גרשון. כל אחד יתמקד בקריירה שלו, לא נבצע ביחד לא עכשיו ולא בעתיד".

  • עשר מעשר
  • עשר מעשר
  • עשר מעשר
  • עשר מעשר

הקיץ של אבי

הקיץ של אבי עוד אי אפשר לקרוא לזה ממש שוך הסערה, מפני שהיא עדיין בשיאה, ואתם בטח שמים לב לכך. אבל עוד לפני שהיא נגמרה, יש מישהו שעשה מבחינתו את שלו ויכול כבר להרשות לעצמו להתרווח על הערסל, לשכב רגל על רגל ולומר "הנה, אתם רואים. אנשים מגלים במוקדם או במאוחר שיש דברים טובים".

"שני השירים מאוד מוצאים חן בעיני, זה דבר יפה ומיוחד. 'עוד נגיע' נשמע חדשני ועדכני למרות שהשירה היא בעצם אותה שירה. אני לא יכול לומר שמבחינתי 'Love Boy' הוא חילול הקודש, הוא תמיד היה בנוי על מידותיו של להיט דאנס, עוד כשהקלטנו את השיר המקורי ראינו בעיני רוחנו את השיר הזה מקבל ביצוע בועט, אז זה עוד היה רוק. פנים אחרות לשיר, כש'מוחות מעוותים' ממנו מה שהוא לא, זה תמיד מגניב"

דו-קרב מתנהל בימים האלה בין שני שירים, מאחורי הקלעים במירוץ לפסגת רשימת ההשמעות הארצית, ולפניהם מעל גלי האתר. המשותף לשני המתמודדים הוא אחד: אבי טולדנו, מי שהיה המבצע המקורי של "ידידי טין-טן" שהפך בקיץ 2007 באדיבותה של דנה אינטרנשינל ל-"Love Boy", ומי שכתב את "עוד נגיע" של ירדנה ארזי, שחזר השבוע בגרסה משודרגת ומהווה כעת את האיום הממשי היחיד על מי ששולט ביד חזקה, חזקה מאוד אפילו, ברדיו המקומי.

"זה מעניין", נדרש טולדנו לסוגיית הסורט-אוף-קאמבק הלא-קרוי שלו. "לפעמים אתה עושה דברים חשובים במשך 30 שנה ודבר עקיף יכול להחזיר אותך לאור הזרקורים. זה יכול להגיע דרך כל דבר אחר, אין פה חוקים, זה מה שיפה במקצוע הזה".

הנקודה כאן היא לא רק שליטתו המוחלטת ברדיו. טולדנו יכול להרשות לעצמו להתענג על התואר הנכסף כמלך הגייז. מספיק להזכיר את העובדה שנה אינטרנשיונל מכסה אותו, אבל גם "עוד נגיע" זכה להיות המנון מצעד הגאווה בשנה שעברה. טולדנו מעדיף להגיב בנונשלנטיות לכבוד הזה, "זה נחמד מאוד לגלות ששיריו מדברים לכלל עם ישראל, על מרכיביו, תכונותיו ונטיותיו".

איך הוא הפך לכזה לא ממש קשה להבין. כבר תקופה ארוכה שהוא מלווה את הופעותיו עם מחרוזת שירי קדם-אירוויזיון בהם נטל חלק ככותב וכמבצע ("עוד נגיע" כמובן, "חי", "הורה","דיינו" וכו') , ונראה כאילו מאז ומתמיד היה מזוהה עם האירוע הטראשי הזה שאומץ בחום על ידי הגייז, "מדי פעם הם גם מזמינים אותי להופיע במסיבות שלהם, פריצות כאלה באמצע הלילה. הם מתים על הדברים האלה"

האם הוא מתכוון לנצל את המומנטום? לא ברור אם אפשר לקרוא לזה ככה, ובכל זאת, הוא מקדם בימים אלה אלבום חדש שייצא בתקופת החגים, מלווה במופע חדש שיכלול רטרוספקטיבה לשיריו ובו יארח שישה זמרים, בוגרי "רימון" ו"בית צבי". 12 שירים יופיעו בו, אחד מהם הוא "אני, את והוא", שיר שנכתב על בתו, הנשואה הטריה ועל "הזר שבא לגנוב אותה".

  • הקיץ של אבי
  • הקיץ של אבי
  • הקיץ של אבי
  • הקיץ של אבי

היא מגיעה

היא מגיעה "רק לא המילה הזאת, אלוהים", מתחננת ירדנה ארזי למשמע המילה קאמבק. אז בואו לא נקרא לזה קאמבק, נקראה לזה הוקרה, שבחברת התקליטים פונוקול עושים למי שהם מגדירים כדיווה הגדולה ביותר של האייטיז. דור דקל, חצי הצמד חובבי ציון ומפיק עולה בפני עצמו, הוא מי שעומד כעת מאחורי רמיקס 2007 לאחד משיריה הגדולים של ארזי, "עוד נגיע". אולי הוא יהיה מה שיחזיר אותה אל התודעה הצעירה, לאחר שנשכחה מעט ממנה, קצת יותר מ-20 שנה אחרי שהוכתרה ארבע פעמים רצופות לתואר זמרת השנה בגל"צ.

"המעניין הוא שבדיוק חשבנו, בעלי ואני, על השיר הזה", מספרת ארזי. "זה היה בתקופת מצעד הגאווה, אותו המצעד הירושלמי בו 'סגרו' את הגייז בסופו של דבר באצטדיון לאחר המחאות. צפינו בחדשות ופתאום ראיתי את כל האצטדיון רוקד למשמע השיר בגרסה המקורית שלו מ-1985. זה היה מלבב, באותו רגע הבנתי שהשיר הזה רלוונטי להיום אף על פי שעברו 21 שנים". במין מקריות הגיעה בדיוק אז פניה מחברת פונוקול, שביקשה לעשות לזמרת כבוד כאייקון אייטיז באחד משיריה, "וכך יצא שכולנו היינו שלמים עם הרעיון, ועם זהות השיר המחודש".

למה דווקא עכשיו? סיבות רבות יש כנראה לדבר, ורובם עוסקות בדבר אחד: מומנטום, וניצולו המירבי. השיר נבחר כאמור בשנה שעברה לשמש כהמנון הגייז במצעד הגאווה, ולא רק בגלל האלמנטים הקאמפיים שיש בו, אלא בעיקר בשל מילות השיר, "מי שלא ראה גאווה בחייו". אבל סיבה קטנה אחרת ולא זניחה היא רכיבה על גל העיבודים המחודשים לאובייקטים של קאלט מהעבר. " Thunder in My Heart" הוא הדוגמא המובהקת לשיר כזה, שלקח קלאסיקה נשכחת של הזמר הבריטי ליאו סאייר, נתן לו טאץ' עדכני ומעיז, והפך אותו ללהיט מקום ראשון.

דור דקל, שכבר ניצל מומנטום אחד בקריירת ההפקה הקצרה שלו, עיבוד בשפה זרה ללהיט השבדי הנונסנסי "Boten Anna", לא פוסל אפשרות של רכיבה על גל נוסף, אבל הקטע כאן הוא לא הרכיבה על הגל אלא ההוקרה לאייקון שירדנה ארזי היא. "היא ענקית, רק כשנפגשתי איתה נפל לי האסימון והבנתי פתאום מה זו דיווה", הוא אומר, "יש לה נוכחות, אתה קולט אותה ישר. והיה לי כבוד גדול לעבוד איתה, עם מישהי שקודם הכרתי רק דרך עטיפות התקליטים", הוא אומר. הרעיון, הוא אומר, היה לעדכן את הקטע, "אמנם עם טאץ' של פעם, אבל שיישמע עדיין פרֶש", וזה נדבק עליה בדיוק. "חלק ממה שהופך אותה לגדולה כל כך, זו רב-הפרצופיות שלה, גם מבחינה מוסיקלית וגם מבחינת מראה", הוא אומר.

ארזי עצמה, מסתדרת על הכסא יפה-יפה כשהיא נוכחת בעובדה שהיא, הזמרת הכל-ישראלית האולטימטיבית, הופכת לאובייקט קאלט. "אני לא יכולה להתווכח עם מה שהפכתי אליו, לא יכולה להתווכח עם אגדות", היא אומרת. "אם מה שזוכרים ממני זו שמלה מתנפנפת ונצנצים אז זה מה יש. אני לוקחת אחריות על התוצאה. אני לא מנסה אפילו להתכחש לזה, אני זורמת".

ארזי גם לא מתרגשת כל כך עם הזיהוי העכשווי שלה כאייקון גייז, מבחינתה הוא התחיל הרבה יותר מוקדם. "תמיד הייתי שם", היא נזכרת, "עוד בשנות השמונים היו עושים עלי דראג. זה לא משהו שאני פתאום מגלה או נופלת מתדהמה, האימוץ שלהם לשיר הזה היה טבעי". האם זה אישיו? ממש לא, "זה סוג של כבוד אפילו, זה זורם, זה טבעי וזה לא מאולץ", היא אומרת, "גייז לא היו אף פעם זה אף פעם עניין מבחינתי, אני באה מבית ליברלי. גם המקום שהם תפסו בפופ הישראלי די מסבר את עיני, כשדנה אינטרנשיונל נבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון מאוד התלהבתי, זה היה מדהים מבחינתי, אפילו גאוני".

ארזי היתה זמרת השנה למשך ארבע שנים בימי השיא שלה, כולל בתקופת השיר הזה. התחנה היתה גל"צ, מה שדי מפתיע ואפילו מאכזב, שלא לומר עושה עוול איתה, שדווקא בממשיכת דרכה וקובעת הטון הנוכחי, גלגל"צ, נוכחותה של ארזי נעדרת. השיר הזה הוא אולי ההזדמנות שלה להשתלט על המיינסטרים הישראלי מחדש, אבל את ארזי עצמה זה לא כל כך מעניין, אם להודות על האמת. "הגעתי עד הלום גם בלי הפרגון הזה, אני נושמת וחיה גם בלעדיו", היא אומרת. "להגיד שזה לא מזיז לי? בטח שהייתי רוצה להיות נאהבת על ידי כולם. אבל אני לא נלחמת בהם בכדי להיות שם, אני פשוט פסיבית. אין לי עילה להגיד שאני מקופחת". ארזי ממשיכה להופיע ברצף כבר מ-2003, את המופע המשותף שלה עם משפחת אלייב היא מריצה מאז, בהפקה של צדי צרפתי. במסגרת המופע הזה היא הוציאה את שירה "הביתה" מחדש, עם בית נוסף שכתב אהוד מנור. הקריירה המוסיקלית שלה ממשיכה להתנהל על מי מנוחות, היא מדווחת, וגם כמה פרוייקטים נוספים על הדרך. אם הרמיקס יתפוס היא גם לא פוסלת להמשיך את הקו שננקט כעת, "אם ארוויח מזה יהיה נפלא", היא אומרת, "אני בוחנת את כל הכיוונים, ומי יודע, עם האוכל בא התאבון".

ניתן לציין שבמקביל להשקת הסינגל מתכנן דור דקל את המשך דרכו כחבר ההרכב חובבי ציון. בשבוע הבא יוציא עם שותפו נוי אלוש את הסינגל השני של ההרכב, "קואורדינציה", שצפוי להשמע כמשהו "בין סאמר ג'ם לבוב סינקלר לפאקיטו", אבל הפרוייקט הבא יהיה מובדל לחלוטין מהרמיקס המדובר אותו תוכלו לשמוע ממש להלן:

  • היא מגיעה
  • היא מגיעה
  • היא מגיעה
  • היא מגיעה

ארנבית

ארנבית לקראת אלבום בכורה ואחרי סיבוב הופעות בצרפת שכלל חימום של לילי אלן, תופיע אונילי ביום שישי הקרוב בלבונטין 7. אתם בטח שואלים את עצמכם מי, ואיך היא הגיעה למעמד כזה, ולמה זה אמור בכלל לשנות לכם. ובכן, ניצרו את הרגע הזה, אתם הולכים כעת להכיר את הדבר הבא: אונילי היא ישראלית לשעבר שחיה בצרפת מאז גיל 6. לאחר 21 שנה היא חזרה לאחרונה ארצה, הפעם בתור עולה. היא גדלה על הצרפתית, אבל שרה דווקא באנגלית ובכלל, העברית שגורה בפיה ללא שמץ של מבטא. הסיבה לכך טמונה בעיקר בעובדה שהיא הסתובבה במשך אותה התקופה בחברה ישראלית, היא גם למדה בבית ספר ישראלי שבו לימדו בעברית, אותו בית הספר שבו למדה בין השאר קרן-אן, וגם יונתן לוי מאיזבו.

יונתן לוי הוא גם הלינק הראשון שלה בארץ, שהוביל בסופו של דבר לשיתופי פעולה מגוונים עם מיטב השמות: פולאר פייר, ויולט ויז'ן, המSיח, סגול 59 וסוליקו. היא עשתה רמיקס פופולרי לשיתוף הפעולה במפגשיר בין שוטי הנבואה ואותה איזבו, להקה שהופיעה איתה גם לאחרונה בפריז, ומאוחר יותר באותו פסטיבל שהופיעה לבדה ברֶן. את המשותף לכל השמות האלה אתם בטח מזהים: גרוב, והרבה.

זה מעניין כי אונילי התחילה דווקא כסולנית של להקת רוק מלודי, "Story About A Clown". "רק ב-2002, כשקניתי מחשב בעצמי והתחלתי לעבוד על מוסיקה לבדי גיליתי את ההיפ-הופ ואת זה שאני כל כך אוהבת בס", היא אומרת. ב-2001 היא שרה קולות רקע בלהיט ההאוס "Starlight" של הסופרמן לאברס, שמכר מסביב לעולם יותר משלושה מיליון עותקים. "לא שומעים אותי שם ממש, כך שהחלק שלי שם זניח, אבל בדיעבד זה מה שהתחיל לי בעצם את הקריירה", היא מספרת. "קיבלתי בתמורה סאמפלר שעליו עשיתי את השירים הראשון כאונילי. שלוש שנים אחרי גם קיבלתי פתאום תמלוגים, משום מקום, הגיע אלי טלפון מאנגליה שבישר לי שמגיע לי סכום רציני. זה שינה לי את החיים, בדיוק אז הרגשתי שנמאס לי קצת מפריז, התגעגעתי לשמש ולמשפחה, רציתי לשנות אווירה, נמאס לי מחיי העיר. החלטתי שאני עוזבת את הלהקה, נסעתי לספרד ללמוד פלמנקו וספרדית, וקצת להתאוורר. שקלתי לעבור באיזה שהוא שלב לספרד אבל לפני זה חזרתי לרגע לישראל. אבל במשך הביקור התאהבתי בארץ מחדש ודי שכחתי מהתוכניות האלה"

בימים אלה היא משלימה אלבום בכורה שהפיק יונתן לוי. רן שם טוב, מנהיג להקת של לוי, איזבו, שר איתה דואט. האלבום צפוי לצאת בדצמבר וסינגל ראשון ממנו "Games" באוקטובר. על הסינגל, על האלבום ועל כל פלייר יופיע הלוגו החמוד שלה, מין ארנבון סמיילי ורדרד "רציתי שיהיה סמיילי בלוגו שלי, משהו שמח ומקפיץ שגם מסמל את החיוך התמידי ושיני שפן שלי. הארנב בו זמנית קצת שובב, קצת דביל, קצת פיראט, קצת סקסי, יש לו מלא קונוטציות וכולו חיוך אחד גדול".

אונילי תופיע כאמור מחר, יום שישי בלבונטין 7. ביום חמישי הבא היא תופיע בפסטיבל ווליום סלקום ובחודש הבא בפסטיבל Bam בברצלונה, פסטיבל רחוב בו יופיעו שמות כמו טראוויס, קאסיוס, אסיאן דאב פאונדיישן, הארד-פיי וגם DAM הערבים-ישראלים.

  • ארנבית
  • ארנבית
  • ארנבית
  • ארנבית

מביטים מלמעלה

מביטים מלמעלה 51% לא רוצים לכנות את עצמם כוו טאנג-קלאן הישראליים ולא רק מפני שהם לא מתוייגים כילדים רעים. ההרכב הוא אמנם סופרגרופ, אבל לא נוצר מתוך כוונה להיות כזה, אלא רק בדיעבד, חברים שמצאו את עצמם עובדים ביחד. גם האלבום שהוציאו לפני כמה חודשים לא נוצר מלכתחילה כתהליך מחושב, הוא נבנה משיר ועוד שיר, עד שהתגבש בסופו של דבר לאלבום.

51% שהם 50% תשוקה ו-1% שפיות, כוללים את ארבעה ראפרים, כשמו של הסינגל הראשון שיצא מאלבומם. טאבו+ הוא אחד מהם, מי שהוציא כבר אלבום ב-NMC בשם "החיים עושים אנשים קשים, רוצה להפגש?". צ'ה, חבר נוסף, הוציא סינגל לפני שנתיים, "לא תקנו אותי בכסף". שני החברים הנותרים נקראים שניהם אבי, הגדול והקטן, וביחד "הארכיון". הם שיתפו פעולה בעבר עם סאבלימינל באלבומו "האור והצל" והופיעו גם באלבומו של אבי מסיקה, אלבומם הראשון ייצא בקרוב. את הארבעה מפיק ג'וזף, מי שעבד עם שי 360, איזי ומשיח. שי פישמן, מי ששר את פזמון הסינגל הנוכחי שלהם "מביט למעלה" ואף הפיק אותו, הוא נספח של ההרכב ונטל גם חלק משמעותי באלבום. כעת נמצא בארה"ב ועובד על פסקולים לסרטים לאחר שבארץ עבד בהפקות תאטרליות-מוסיקליות שונות.

"'מביט למעלה' מדבר על הדרך והשאיפות, לא לעשות את מה שכולם עושים, שזה פחות או יותר מה שאנחנו עושים באלבום", אומרים חברי ההרכב, "הוא מתאר את המאבק של היוצר, כל יוצר ובמיוחד יוצר מוסיקה". האנימציה, מין תמה ביצירה של 51%, מתחילה בארטוורק של האלבום, עוברת באתר ונמצאת גם בקליפ. בקליפ עצמו מופיעות בו שתי דמויות, ילד וילדה, שמטיילים בעולמות שלהם ובסופו של דבר מגיעים ליקום בו הם מסתברים כיחידים, גם כשהם עומדים להפגש הם לא עושים את זה. "כוכבות הקליפ הן המילים", הם מסבירים, "הדמויות הן רק סבלים שתפקידם להביא את המילים להפגש ביחד".

את אלבומם של 51% ניתן לרכוש בהופעות ההרכב, עליהן בונים בעיקר החברים מתוך כוונה ליצור קשר ישיר עם הקהל. מי שלא יכול להתאפק יכול להאזין לו במלואו באתר שלהם. ההופעה הקרובה שלהם תתקיים ב-29.8 בברבי בת"א, במקביל אליה ולאחריה ממשיכים כל אחד מחברי ההרכב לעבוד בנפרד למרות שהם מצפים להמשיך את שיתוף הפעולה גם הלאה. אלבומם הראשון של הארכיון צפוי כאמור גם הוא בהמשך.

  • מביטים מלמעלה
  • מביטים מלמעלה
  • מביטים מלמעלה
  • מביטים מלמעלה