עתיד ללא מין

אני קורא כעת את הספר "עתיד ללא גברים" שיצא לאחרונה בהוצאת כתר, ונמצא בפרק שעוסק בהכרחיות המין. בריאן סייקס, שכתב את הספר, מצטט מחקרים של ויליאם דונלד המילטון בנוגע לרביה ולאלטרואיזם. המסקנה שהגיע אליה המילטון, הוא מספר, היא שרביה זיווגית (הלא היא, רביה בדרך המין) עדיפה על פני רביה אי-זיווגית (הלא היא: שיבוט) מפני שהיא יוצרת מספר מוטציות גדול יותר של גנים, שהופך את הזן בכללותו, כולל הצאצאים שנוצרים בעקבות הרביה, לעמיד יותר בפני מחלות. החסרון של רביה זיווגית הוא שמספר הצאצאים לטווח ארוך נמוך לאין ערוך מזה שנוצר בעקבות רביה אל זיווגית – לינארי לעומת מעריכי. רוב הזנים לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על חיי מין, משום שויתור כזה טומן בחובו סיכון משמעותי מפני כליה.

מחוללי המחלות, שנקראים בעגה הביולוגית פתוגנים, הם כמו קראקרים במחשבים (כלומר, לא סתם שאלו את הביטוי הביולוגי "וירוס" אל המחשבים. וירוס הוא קראקר אוטומטי) – הם צריכים לפצח סיסמא מסויימת על מנת להשתלט על היעד שלהם, לכן אם רוצים להעמיד אבטחה יעילה מספיק חייבים לגוון בחומות האש, כדי שאם קראקר מסוים יפצח סיסמא הוא ימצא רק פרצה אחת למערכת ולא את כולן. כלומר, גיוון סיסמאות הוא ה-א"ב באבטחת רשת. ובהקבלה הגנטית מדובר על DNA שהפתוגנים צריכים לפצח על מנת להשמיד את הפונדקאים שלהם. אם לא יהיה גיוון גנטי, כמו שקורה בזנים משובטים, ברגע שמחלה פגעה בפרט אחד היא פוגעת למעשה בכולם ומדובר על השמדה המונית. המין, אם כך, מונע השמדה המונית והכרחי למען קיומו של הזן.

זנים שמוותרים על המין עושים את זה רק מפני שהם יכולים להרשות לעצמם, כשהם מרגישים בטוחים שפגיעות כזו לא תחסל אותם מפני שקצב הרביה הטבעי שלהם מסוגל להתגבר על קצב החיסול במקרה של מגיפה. העובדה שהם לא יכולים להבטיח לעצמם תנאים אופטימליים להשרדות, קרי: העדר מחלות (למרות שלא רק הן, אלא כל מה שקשור בבטחון. ובכלל זה היצע מזון, תנאי שטח וסביבה ידידותית), הופכת את המין לשיטת הרביה ההכרחית.

מוסר ההשכל המיידי שאני מסיק מכאן הוא שהמוטיבציה האנושית להתגבר על המחלות ולהגיע לאיזה שהוא עולם אידאלי (אני לא אוהב להשתמש במילה: טרנס-הומניסטי), לא באה מתוך רצון לזכות בחיי אלמוות, משום שחיי אלמוות הם לא דבר מציאותי. כל רעיון הרביה הוא לשמור על קיומו של הזן, משום שתוחלת החיים של כל פרט היא מוגבלת. המוטיבציה להתגבר על המחלות היא בסך הכל תשוקה סמויה של המין האנושי להתגבר על הצורך במין כדי להתרבות – אם לא יהיו מחלות, האדם יוכל להתרבות באמצעות שיבוטים. ואז: גם הוא ישתחרר מהצורך בהנאות גשמיות, שזוהי הגאולה הרוחנית שלו. וגם: הוא יוכל לפקח על ההתרבות שלו, משום שהיא לא תיעשה בחדרי המיטות אלא במעבדות. למעשה, לא בטוח שבמסגרת עיצוב הפנים של הבית יצטרכו בכלל חדרי מיטות, מפני שהמיטות ישמשו רק לצרכי שינה ולא לצרכים אחרים (שם קוד לאינטימיות מינית).

אנשים שירצו לישון לא יצטרכו לעשות את זה בשכיבה במקום שקט ופרטי, הם יוכלו לעשות את זה בכניסה ל"תאי הרפיה" מיוחדים. התאים האלה מבחינתם של אנשים יכולים להמצא לא בבתים פרטיים, אלא במקומות ציבוריים. הקניין הפרטי לא יהיה הכרחי, מפני שאף אדם לא יחשוב שאינטימיות היא מצרך נדרש. לא צריך את קירות הבית כדי לקיים יחסי מין בסתר, ובאופן פרטי. למעשה, יחסי המין הם הסיבה היחידה שמצריכה קניין פרטי, או יותר נכון אידאל הפרטיות קיבל תוקף רק על מנת לאפשר לאנשים לקיים את הרביה שלהם באופן אינטימי. מרגע שאנשים לא יצטרכו להתרבות על ידי המין, הם לא יזדקקו לפרטיות, הם לא יזדקקו גם לקניין פרטי, ולכן בני האדם יחיו במקומות שאינם בתים פרטיים. הם יחיו ברחוב, נוודים שחיים כמו אבן מתגלגלת.

העובדה שקיים קשר בין הנאות חומריות לבין פרטיות, מסמנת גם על הקשר הנגדי בין שיתוף לבין הנאות רוחניות. מכאן אני מסיק שתרבות האינטרנט שמעודדת שיתוף עושה את זה לא רק על מנת לרומם את האדם מהעולם הפיזי שבו הוא נמצא אלא כדי לתת לו אופציות אחרות להנאה שלא תלויה בחומר. סייברסקס מחליף את הצורך במין חומרי, משום שהוא לא נועד לרביה. בני האדם לא צריכים עוד לקיים יחסי מין על מנת לשמור על קיומם, בני האדם מקיימים אותם למטרות הנאה בלבד, מה שלמעשה מעקר את העוקץ מהמין. הוא כבר לא קשור למין, ולכן סייברסקס לא קשור כלל למין. הוא קשור יותר לחווית השיתוף, מאשר לחווית הזיווג וההתרבות.

המסקנה היא שאידאל השיתוף האלטרואיסטי לא מקודם על מנת לסתור את ה"טבע האנושי" (המושג הערטילאי הזה). להפך, הוא מקודם כדי לשרת אידאל אחר – התשוקה להשתחרר מהתלות בהתרבות זיווגית, יחסי מין. אנשים משתפים הם אנשים שבפועלם מייחלים ליום שבו יהיה עולם ללא מחלות, שלא יחייב את הגזע האנושי להשתמש בשיטת הריבוי הלא-יעילה של הזיווג המיני. בעולם שבו אנשים לא יקיימו יחסי מין יהיה שוויון מושלם מכמה סיבות: א. הנשים לא ייאלצו להשקיע 9 חודשים מחייהן עבור כל צאצא שהן מבקשות להעמיד ; ב. לא יהיה הבדל משמעותי בין גבר לאישה, מפני שהפונקציה הזיווגית תאבד ממשמעותה. אנשים יתרבו על ידי שיבוטים ; ג. ההנאה החומרית שהיתה אמצעי לאפליה בין-מינית, תוחלף בהנאה רוחנית שתתן הזדמנות שווה לכל אדם. כלומר, לא חייבים להיות גבר או אישה על מנת להגיע לאורגזמה מסוג מובחר. אין משמעות לדרך הפיזית שבה אדם מגיע לאורגזמה, משום שאורגזמה היא הנאה רוחנית נטו.

:: . ::

ומילה קטנה בקשר לספר: לא זה מה שמבקש כמובן סייקס לומר בספרו. מה שהוא עומד עליו הוא הנחיתות של כרומוזום Y לעומת כרומוזום X, בהיותו החלק "הפגום" ב-DNA הגברי. כלומר, הגבר היה בתחילה אישה והיה אמור להיות בעל שני כרומוזומים מסוג X, אלא שתקלה קיצרה את אחד מהכרומוזומים ומשום אותה קללה קדמונית העולם כולל שני מינים ולא אחד. סייקס מתחקה אחר אותה קללה קדמונית, ומגיע למסקנות מרחיקות לכת באשר להבדלים בין שני המינים כולל הבדלים פסיכולוגיים (מה שנקרא: פסיכולוגיה אבולוציונית) שגורמים לגבר להיות רכושני ותוקפן. הגבר שואף לקבל מעמד, על מנת לזכות בביצית של האישה, משום שהוא יודע שאם לא יטרח להלחם עליו הוא ייכלה. לא מפני שנשים מסוגלות להתרבות לבד, אלא מפני שגבר ללא אישה הוא עקר, האישה היא זו שבסופו של דבר מסוגלת להעמיד צאצאים. לכן הגברים שטופי תאוות התרבות ומנצלים את הנשים לצרכיהם. כאן המסקנה מתרכבת עם זו שלי, תאוות ההתרבות הזו היא הסיבה לאפליית הנשים ולכוחנות הגברים, אילולא הצורך בהתרבות זיווגית המינים היו שווים ולמעשה גם לא היו מינים מפני שלא היה נוצר המין הפגום שנקרא גבר. כולם היו נשים, והן היו משובטות כנושאות גנים שאינם פגומים. מה שיפה בספר הזה הוא לא רק המסקנה השוויונית והפמיניסטית שלו, אלא הדרך הסיפורית שלו. הוא משובץ באנקדוטות היסטוריות ומדעיות שהופכות אותו לחווית קריאה ומפשטות את החלק העיוני שבו לסיפורת של ממש.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

3 thoughts on “עתיד ללא מין

  1. תומר הגיב:

    דרכי מחשבתך מעלות על פני חיוך תמיד. רק דבר אחד (אולי) פוגם בתיאוריה שלך (שחוץ מזה ברור שחקוקה בסלע): היום פחות ופחות מתביישים אנשים לקיים יחסי מין בפומבי. ראה את כל הפאבים בהם מתמזמזים מול כולם. ראה את כל אתרי הפורנו-חובבים. אולי דווקא לא צריך רכוש פרטי רק בשביל להסתיר יחסי-מין?

  2. אבי לבקוביץ הגיב:

    יחסי המין שמתקיימים בפומבי נועדים להנאה ולא לרביה. הקיום שלהם בפרהסיה הופך את חווית המין לשיתופית, כולם מוזמנים לראות איך אנחנו נהנים ולהצטרף אם הם רוצים. כביכול כדי לומר שאם כולם יקיימו יחסי מין בפרהסיה, שוב לא תהיה להם הצדקה להחזיק בקניין פרטי. כי מה ההבדל בין מין בפומבי לבין מין באינטימיות?

    אני חושב שהנורמה של השיתוף תשפיע על אנשים לזנוח את דרך המין ולהגיע אל סיפוקם באמצעים אחרים. כלומר, כדי להנות לא תצטרך להתמזמז עם מישהי, אלא פשוט "תתחבר אל התקע" של ההנאה. הטרנסהומניזם הרי מדבר גם על ההורמון שמחולל אורגזמה, ועל היכולת לגרות אותו בדרכים מלאכותיות. אבל שוב אני אומר, המוטיבציות של הטרנסהומניזם לא פרומותאיות בהכרח, אלא שוויוניות. במסגרת שוויונית אין הצדקה לקניין פרטי – או שהכל של כולם, או ששום דבר לא של אף אחד. או יותר נכון, מין מידת חסידות כזו של "שלי שלך, ושלך שלך".

  3. אבי לבקוביץ הגיב:

    הדבר הזה גורם לי לחשוב שהטאבו סביב העיסוק במין, הוא בגלל ההתכחשות לצורך אליו. כלומר, מצד אחד האנושות מעוניינת להתרבות אבל מצד שני היא חשה בושה שהדרך היחידה שהיא יכולה לעשות את זה היא באמצעותו. מרגע שהאנושות מגלה שיש דרכים אחרות להתרבות, ולו באופן תאורטי (מה שמוערר אצלה את הרצון לפתח את האפשרות האלטרנטיבית), הטאבו סביב המין הולך ומתפוגג. או יותר נכון, הבושה מהעיסוק בו נחלשת, והצורך לעסוק בו בפרטיות גם הוא נחלש. כלומר, יש קשר ישיר בין הבושה, הפרטיות וההזדווגות. המין הוא התסביך הגדול ביותר של האנושות.

להגיב על אבי לבקוביץ לבטל

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.