שוד אור יום

שוד אור יום אני מרגיש שחבל, כי גנבו לנו את המילה מיסטיקה. במקום להתייחס אל המיסטיקה במשמעות המילולית והמקורית שלה כתורת הסוד, כאל פרקטיקה שמאפשרת לאדם להתעלות ולגלות את האמת, את הסוד שכביכול הסתירו ממנו, וליתר דיוק את מה שהוא לא ממש ידע ופתאום הוא יודע וזה קרה באופן פלאי כל כך שאין לו הסבר אלא לתאר את זה כנס, שאולי הוא עשה בעצמו וזה קרה באופן טבעי אבל וואלה, מדובר בחסד אלוהי ואיזה יופי שזה קרה כי כיף אחרי שזה קרה – במקום זה, הפכו את המיסטיקה לדברים שמריחים מאוד מכשפים ודברים על-טבעיים. המחשבה הרציונלית לא יכולה לסבול דברים כאלה, אבל לא מדובר רק ברציונליזם. הדברים האלה מריחים מדת, ומיסטיקה לטענתי היא לא דבר דתי בהכרח. או אולי כן דתי אבל לא דתי אורתודוכסי או מסורתי או איך שנקרא לדת הממוסדת. אני טוען שמיסטיקה היא הדבר הכי טבעי, מיסטיקה נטורליסטית. ואסביר.

שפינוזה טען בנספחים ל"אתיקה": ההסברים על תופעות על-טבעיות הם פתרונות של ילדים קטנים לשאלות שלא מצאו להם תשובה, ולא יכלו למצוא להם תשובה וזה הפשע של הממסד הדתי, שמכר פתרונות קלים להמונים מבלי לעודד אותם לחקור או הפוך, לעודד אותם לא לחקור כי ככה זה. ומה שהוא לא אמר ומרקס כן: לא מדובר בנסיון לעשות להם חיים קלים ולתת להם פתרונות קסם על זה שבאמת יש קסמים ודברים על טבעיים, מדובר במשהו אחר לגמרי. הממסד יודע את האמת ומעודד אנשים לא לחשוב כי אם הם יגלו את מה שבאמת קורה, אם הם יגלו את הסודות, יקרה משהו שהממסד לא רוצה שיקרה ולכן הוא מעודד לא לעשות את הדברים האלה. מה שיקרה הוא כמובן שהממסד יאבד את כוחו, שתתקיים מהפכה, ולכן אם הוא ישכנע אנשים לא לחשוב הוא ימצב את יחסי הכוחות בצורה כזו שיתרונו ושלטונו ישתמר.

הפילוסופיה והמדע מצאו הסברים נטורליסטים להרבה מהתופעות המיסטיות, לפחות ברמה הפנומנלית והפסיכולוגית. לעיתים מדובר אמנם בפסאודו-מדע כמו המימטיקה אבל בעזרת ההסבר על "המם הממסדי" ו"המם האנטי-ממסדי", ניתן להסביר איך אפשר לקשור בין רעיונות מהפכניים לאורך כל ההיסטוריה. כלומר, לדעתי יש דמיון בין הרעיונות של מרקוס גארווי, פלה קוטי, התנועה הראסטאפרנית, הפנתרים השחורים מצד אחד, בין אלה של אומת האיסלם, הקומוניסטים, הנאצים והפשיסטים מצד שני, או להבדיל הציונים ואם אתם לא רוצים פוליטיקה אז פּאנק ובעצם גם פאנק כמוסיקת מחאה, ואם אתם לא רוצים דברים שקשורים לתרבות אז אתם יכולים להתייחס לדפוסים של מהפכות מדעיות (תומאס קון, לדוגמה), רפואיות, אקדמיות וכו' – בכל מקום שיש מהפכה, מדובר במודל מרקסיסטי שבעצמו מושפע מהגנוסיס, על שחרור מדפוסי מחשבה כובלים שמשמשים כמיינד קונטרול ואימוץ דפוסי מחשבה חדשים "תקינים" ו-"טבעיים". הכל זה גנוסיס, הכל זה מיסטיקה, גם כשמדובר באידאולוגיות חילוניות.

מסתבר שהיה כבר מי שטען את מה שציינתי כאן, מי שהשווה בין הלך המחשבה המהפכני ובעיקר את זה של המשטרים הטוטליטריים במאה העשרים לבין הגנוסיס: אריק פוגלין האוסטרי-אמריקאי בספרו "המדע החדש של הפוליטיקה". הוא אפיין בכל האידאולוגיות של המשטרים האלה תורה אוטופית, ששואפת לשינוי סדרי עולם וכהגדרתו נסיון נואש וכמעט בלתי אפשרי להוריד את גן עדן אל האדמות, "Immanentize the Eschaton". הדבר הזה, טען, הוא לא מציאותי וגובל בכפייה, משום תופעה שתיארתי במקום אחר כטרגדיה של הממסד (ומאז נודע לי שישעיהו ברלין הגדיר את הטרגדיה הזאת לפני, אז כבוד!). הטרגדיה של הממסד למעשה משלימה את המעגל המחזורי בתורה המרקסיסטית שטוענת שההתקוממות היא בלתי נמנעת ולאחר שהיא מתרחשת והאנטי-ממסד הופך לממסד, הוא מאבד את עוקצו ולכן בכל מקרה מישהו יתקומם מולו בעתיד. הסיבה: ברגע שהנורמות הנגדיות לפני המהפכה הופכות לנורמות מקובלות אחריה, וברגע שיש מחויבות לציית אל הנורמות האלה וכל נורמות אחרות נחשבות לסוטות ופושעות, הרי ששוב אין חופש אמיתי, ולכן החופש שהמהפכה הבטיחה הופך להיות כזה רק עבור אלה שמצייתים לאידאולוגיה המהפכנית ועבור מתנגדיה מדובר בשעבוד. וכשמישהו מנסה לשדל ל"אמת" שלו ובעיקר באמצעי כפיה, מדובר למעשה על טוטליטריזם.

השאלה הנשאלת: אם כולם מושפעים מהגנוסיס למרות שהם מעולם לא שמעו עליו, אם המשוררים והכותבים שעומדים מאחורי הטקסטים שמצאתי אותם כמיסטיים עשו את זה בלי ידיעתם, אם הקלאברים ולצורך העניין נאצים, קומוניסטים, ציוניים וכו' שמחזיקים מעצמם הכי אנטי דתיים, משתמשים בדיאלקטיקה משיחית ודתית בדיוק כמו היריבים שלהם. מי גילה להם את כל אלה? אני טוען: מדובר במם שהסתובב אי שם ולכד אותם, כלומר, אילו נדמה את המם למלאך ש"התגלה" לאנשים האלה, או לאלוהים עצמו ששתל במחשבה של האנשים האלה את הטענות האלה, נגיע לדימויים על טבעיים. או אילו נדמה למדיטציה (לא סתם קרא דקארט לספרו "המדיטציות", בשם "הגיונות") את המצב שמגיעים אליו לאחר תובנה בעקבות מחשבה, אילו נדמה אותו להתגלות מיסטית ולנבואה, את החכם שעיניו בראשו ולכן בהגיעו למדרגה אינטלקטואלית גבוהה כל כך, הוא מתנבא כי הוא יודע לצפות את העתיד ולנתח באופן מדויק את המציאות.

נדמה לי שאני מדבר מפיו של הרמב"ם או מפיו של כל פילוסוף רציונליסט אחר, נטורליסט ששלל את העל טבעי ופירש את התופעות הדתיות באורח אלגורי. מעניין אגב שהממסד הדתי לא אהב לגמרי את הפילוסופיה של הרמב"ם (הפולמוס על ספריו) בטענה שהיא הסיטה אנשים מאמונתם התמימה. מסתבר שהממסד הדתי עודד אמונה תמימה של אנשים בלוקשים שהוא מכר להם, אם מאמצים שוב את המודל המרקסיסטי.

אסכם: על פי טענתי כל מה שקיים בעולם הם רק שני רעיונות, שני ממים, המם הממסדי והמם האנטי-ממסדי, המם הקונפורמיסטי והמם הלא-קונפורמיסטי, המם המיינסטרימי והמם האלטרנטיבי. כל התקוממות היא תחיה של המם הגנוסטי, שלמעשה תמיד חי איפה שהוא ומוצפן במסרים שונים שמסתובבים באוויר העולם, בדיוק כמו שמסתובבים וירוסים מימטיים מנוגדים שהם הממים הממסדיים. למעשה כל מה שקיים בעולם הן רק מחשבות שמתקיימת ביניהן מלחמת איתנים. אם נעשה למימטיקה מיסטיפיקציה, אז ממים, רעיונות, הם למעשה כוחות עליונים-מיסטיים. רעיון בונה הוא מלאך, רעיון הורס הוא משחית, הונאה רעיונית היא שד. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית עוסקת במעקב אחר דפוסי המחשבה ולמעשה על תהליך הכפיה של שד, הדיבוק. או לחלופין, תהליך ההתגלות, הגאולה של המחשבה. ריצ'רד דוקינס היה מתפלץ אם הייתי אומר לו את הדברים האלה, אם הייתי טוען בפניו שאין כזה דבר אתאיזם ושהוא מתעקש שאין אלוהים רק בגלל שהוא לא מוכן להשלים על הליכים על טבעיים אבל בדיוק כרגע עשיתי דה-מיתולוגיה של המיסטיקה.

  • שוד אור יום
  • שוד אור יום
  • שוד אור יום
  • שוד אור יום

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.