חלום צלול

במסורת המיסטית והדתית יש למחזות בחלום ובעיקר לחלומות צלולים בהם אתה יודע שאתה חולם, מעמד נשגב משום שהם עונים להגדרה של הכרה, אבל ברמת תודעה נעלה יותר. כמובן שחיזיון שבו אתה חולם בזמן עירות נחשב אפילו משהו נעלה נשגב יותר, אבל לא כולם מסוגלים להגיע אל זה. חיזיון שבו אתה מגיע לאאורקה נחשב לנבואה. גם בחלום וגם בחזיון יש גם את הצד השלילי, סיוט או הזיית בלהות. בעולם הקדום ראו את התודעה האחרת כתקשור עם אלים ושדים. בקבלה ראו את זה כתקשורת עם כוחות אלוהיים, חיובים או שליליים (סטרא אחרא). אנו רואים מיסטיקנים רבים בהם סיפורים על חלומות, או עיסוק כללי בחלומות, הם מרכזיים.

חמשה ״אחד מששים״, אלו הן? אש, דבש, ושבת ושינה וחלום. אש אחד מששים לגיהנם, דבש אחד מששים למן, שבת אחד מששים לעולם הבא, שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה״

ברכות נ״ז עמ׳ א׳

במסכת ברכות יש חלק נרחב שעוסק בחלומות ובפתרונם. בדוגמה זו אנו שמים לב שיש הקבלה בין עולם הבא, מיתה ונבואה. המשמעות היא שלכולם יש קשר לתודעה גבוהה. על פי הפילוסופיה הסוקרטית, החוויה הכי נשגבת שאליה האדם אמור לשאוף נמצאת במצב תודעתי שבו הנפש נפרדת מהגוף, וחלקם קראו למצב הזה את ״מוות״. אלא שבגלל שהמוות נחשב כסוף וכאי קיום, המעלה הגבוהה ביותר של התודעה נחשבה מוות תוך כדי חיים, וליתר דיוק חווית סף המוות. במילים אחרות זו אקסטזה או חוויה חוץ גופית, כשאתה חולם אתה סוג של חי תוך כדי מוות, כי הרי שינה הוא מצב שבו הגוף נמצא במצב כבוי.

המקרא מחזיק בתפיסה שעל פיה ״לא יראני האדם וחי״. בלתי ניתן להיות במצב תודעה של מוות בזמן שאתה בחיים, אלה תרתי דסתרי. תחיית המתים, או חיים משולבים במוות, הם חוויה בלתי אפשרית וכדי להגיע אליה אדם חייב לצאת מהמימד ה״סחי״. אם הוא טוען שהוא נמצא בחוויה הזו תוך כדי היותו נוכח במימד ה״סחי״, או שהוא משקר, או שהוא נתפס כאדם שלא מחובר לקרקע – כמשוגע, כהוזה, כלא שפוי. אילו אדם מזוהה ככזה, החברה מטילה עליו סנקציות, חיוביות או שליליות. אם הוא אמין דיו הסנקציות הן חיוביות, הוא נביא. אך לרוב הן שליליות.

בחגיגה ה׳ עמ׳ ב׳ נאמר: ״אמר רבא: אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהסתרתי פני מהם, בחלום אדבר בו״. טוענת הגמרא, בתקופה שבה אין נבואה, הלא הדרך היחידה להתנבא היא בחלום. סיכומו של דבר, המקום היחיד שבו זה נורמלי להיות במצב תודעה גבוהה, אף אחד לא יעיר לך שאתה לא ״סחי״, היא רק בחלום.

%

בגדול, בתורה נאמר שאסור לסמוך על חלומות. ״חלומות שווא ידברו״. הסיבה היא מפני שבדרך כלל בעבודת אלילים נהגו לנחש על פי חלומות. ניחוש הוא בעייתי, אך מסתבר שהוא לא בעייתי בגלל עצם הניחוש – גורל הרי היה מקובל גם בקרב יהודים [1][2]. הוא בעייתי מפני שהוא מתקשר בדרך כלל עם פולחן שאינו ראוי. כנראה פולחן הקשור בקורבן אדם, אך עצם האזכור של הניחוש ביחד עם מצבי תודעה אחרים כגון מוות, ״דורש אל המתים״, מעלה כי התורה חשדנית באשר ל״מעבר בין מימדים״. מי שראוי לעשות את המעבר החופשי הזה הוא רק נביא ״מורשה״, נביא אמת של ה׳. כל גישה אחרת למימד שאינו ״סחי״ מהווה השגת גבול או גישה פיראטית אל מימד המוות.

בתנ״ך יש דוגמאות לאנשים שמובן שעשו שאלת חלום (כמו לדוגמה שאול המלך), בגמרא יש סיפורים על רבנים שעשו שאלת חלום (מסכת בבא מציעא ק״ז א׳, ברכות י״ח א'). בפירוש הסיפורים הללו, חלק מהמפרשים מתייחסים לזה לא כאל שאלת חלום אלא כאל חלימה צלולה.

חידושי הלכות למהרש״א ברכות י״ח עמ׳ א׳: ״מעשה בחסיד אחד כו'. כבר נתקשה מזה בע"י דאמרו (ב"ק קג: תמורה טו:) דכל חסיד אחד הוא ר"י בר אלעאי או רבי יהודה בן בבא ואיך יעלה על הדעת שחסידים כאלו ילכו בלילה בר"ה ביחידות לבית הקברות ללון שם במקום טומאה והאריך והנני אקצר בודאי הנכון כדברי הריטב"א שדבר זה היה בחלום״. שיטה מקובצת בבא מציעא ק״ז א׳ ״עבד מאי דעבד, רבינו חננאל פירש וזה לשונו: עשה שאלת חלום ואמרו לו בחלומו תשעים ותשעה מתים בעין ואחד בדרך ארץ״

היה בעל תוספות שכתב ספר שו״ת שלם על פסקי הלכה שנתגלו לו בשאלת חלום, שנקרא בהתאם ״שו"ת מן השמים״. לשאלת חלום יש יחס אמביוולנטי מהסיבה שציינו, ואנו רואים בעקבות שאלת החלום הזו שהניבה תובנות הלכתיות היה דיון שלם אם בכלל מותר לפסוק הלכה על פי גילויים ותובנות מחלומות, שהרי ״לא בשמים היא״. כמו כן יש אמרה תלמודית שאומרת ״דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין״.

לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים

דברים י״ט, י׳-י״א

היחיד שמסוגל לתת לך גישה, הוא אלוהים. ובשינה, הגישה למימד החלום ניתנת לך ברשות ובאופן מוגבל. מי שנותן לך שינה הוא אלוהים, מי שלוקח ממך את השינה הוא ה׳. וככזה הוא ראוי לברכה, ״המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי״. מי שנמצא במרחב השינה נמצא במקום גבולי, מסוכן. אם נכנסת לשם, אתה חייב לטהר את עצמך שמא ״הרוח הרעה״ ששורה עליך בשינה תחדור את גבול השינה, ותכנס לעולם המציאותי, רמת התודעה ה״סחית״. במילים אחרות, על מנת להתעורר לחלוטין ולא ללכת סהרורי, אתה נוטל את ידיך. בין אם מדובר בגירוש שדים זוטא, ובין אם מדובר בפרקטיקה היוריסטית להתעוררות – לשטוף פנים כדי להתרענן, או לשטוף ידיים כי הידיים רגישות לקור. לא תצליח להרדם אחרי שתעשה את זה. בבוקר, הדבר שאתה צריך הוא לרוץ לעבודת בוראך ולהיות עז כנמר, להכנע לחולשה של השינה ולרצות להמשיך לישון זה לסתור את כוונת האל.

אכן, מדובר בהסבר רציונלי לציווי על נטילת ידיים. אך הצורך הזה להבדיל בין מימד הערות למימד השינה הוא אף גדול יותר. היחס לחלומות ביהדות הוא אמביוולנטי, לא רק מפני שגישה למימד החלום חייבת להיעשות ברשות וחוששים מעירוב רשויות ומגישה פיראטית. חלומות מעצם היותם ברמת תודעה אחרת, דורשים מהאדם גם סט הליכות שונה. בדיוק כפי שאדם שנמצא במעלה רוחנית גבוהה פטור מחלק מהמצוות, או במילים אחרות המצוות נועדו להוות חיי מעשה, הדרכה לחיים ראויים ברמת תודעה ״סחי״, אך בני עליה מהפכים הרע ומעלים אותו לקדושה. כשאנשים ברמה רוחנית גבוהה מבצעים עבירה אנו מסוגלים לדון אותם לזכות, מפני שהם מבצעים עבירה לשמה, ומפני שהם מקיימים את התורה באמצעות ביטולה. אנו לומדים זאת מ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״ ומ״בכל דרכך דעהו, אפילו לדבר עבירה״ – מי שמבצע עבירה ברמת תודעה גבוהה הוא פטור, ואנו רואים בתלמוד פירושים אבסורדיים לחלומות שבהם קורים דברים מסויימים, וברוב המקרים הפרשנות הפוכה. אם אתה מאבד כסף – תרוויח כסף, אם אתה מבצע גילוי עריות – תזכה לבנים וכו׳.

השאלה היא למה. והתשובה היא שברוב המקרים אתה לא שולט על מה שאתה עושה בחלום, אתה בכלל לא מודע לכך שאתה חולם ולכן אתה מתנהג על פי סט הערכים שהיית מתנהג בזמן שאתה ער. ואילו אתה ער, לא היית מבצע את העבירה, מימד החלום הוא מין מימד מקביל שבו מספרים לך סיפורים בגוף ראשון. עבירה שלא ביקשת לעשות, אינה נחשבת עבירה לא מפני שאין בה ממש, אלא מפני שהסיפור עצמו ביקש להעביר לך מסר, והמסר בדרך כלל הינו מידה כנגד מידה – בגלל שלא היית עושה את זה במציאות, ודווקא בגלל שאתה נמנע מכך, האל יגמול לך בכך שיברך אותך באותו הנושא. אם איבדת כסף ברגע של אי תשומת לב ורשלנות, בגלל שבמימד המודע והערני היית נותן יתר תשומת לב, תתוגמל על זה. אם ביצעת חטא של גילוי עריות, בגלל שבמימד הערני אתה נמנע מזה, תתוגמל.

אבל מה קורה בזמן שאתה בחלום צלול ומודע למעשיך? זו הסיבה לכך שהיחס לחלומות הוא בעייתי. היהדות חוששת מחלום צלול, דווקא מפני שהוא מהווה פירצה לעשיה מותרת כביכול של עבירות. עם מקרים כאלה מתמודדת היהדות, דרך מדרש הפסוק ״לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״. בחלום צלול אתה באופן מודע יכול לבצע מעשים אסורים, שאם היית מבצע אותם בערנות צלולה היית לוקה בהם. חלום צלול הוא מקרה בעייתי כי המעשים שנעשים בו אינם מעשים ממש, אלא רק במחשבה. ביהדות דברים שנעשים במחשבה לא נחשבים חטאים. ביהדות אתה לוקה רק על מה שאתה עושה בפועל (מאוחר יותר בהשפעה נוצרית כנראה מחשבות שלא הגיעו לכדי פעולה נחשבו דווקא כן חטאים, ״הרהורי חטא״).

האמביוולנטיות הזאת נפתרת אם לוקחים בחשבון שיש טכניקות להגיע לחלום צלול ויש חלום צלול שמגיע מעצמו. מאחר שיש ביהדות עקרון של ״תמים תהיה עם ה' אלוהיך״, המשמעות של זה היא שחלומות צלולים שהגעת אליהם בצורה יזומה ואז עשית מעשים אסורים הם חלומות פסולים, וחלומות שהגעת אליהם במקרה, גם אם גיליתי שהם אבסורד ולכן הסקת שהם חלום, ועדיין ביצעת מעשים אסורים – הם לא חלומות פסולים. רק חלומות כאלה יכולים להיות מפורשים לחיוב, אם אכן קרה בהם משהו שאסור.

%

"׳אם יהיה נביאכם ה׳, במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו׳ – הנה כבר הגיד לנו יתברך אמיתת הנבואה ומהותה והודיענו שהיא שלמות יבוא ב'חלום' או ב'מראה', ו'מראה' – נגזר מן 'ראה' – והוא שיגיע לכח המדמה משלמות הפועל עד שיראה הדבר כאילו הוא מחוץ ויהיה הענין אשר יראהו כאילו בא לו על דרך ההרגשה היוצאת. ואלו שני החלקים בהם: מדרגות הנבואה כולם כמו שיתבאר, רצוני לומר ב'מראה' או ב'חלום'. וכבר נודע שהענין אשר יהיה האדם בעת יקיצתו והשתמש חושיו מתעסק בו מאד שוקד עליו נכסף לו – הוא אשר יעשה הכח המדמה בו בעת השנה בהשפיע השכל עליו כפי הכנתו״

מורה נבוכים ב׳ ל״ו תרגום אבן תיבון

״׳אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו׳ . הרי שהודיע לנו יתעלה את אמיתת הנבואה ומהותה ומסר לנו שהיא שלמות הבאה בחלום או במראה . מראה גזור מ׳ראה׳ , והוא שתהיה לכוח המדמה שלמות הפעולה עד כדי שהוא יראה את הדבר כאילו הוא בחוץ , והדבר שהתחלתו היתה בו יהיה כאילו בא לו מדרך התחושה החיצונית . בשני חלקים אלה , במראה או בחלום , נכללו דרגות הנבואה כולן , כפי שיוסברו . ידוע שדבר שאדם עסוק בו מאוד , שוקד עליו ומשתוקק לו בשעה שהוא ער וחושיו פועלים, הוא אשר יעסוק בו הכוח המדמה בשעת השינה שעה שהשכל שופע עליו בהתאם להכנתו״

מורה נבוכים ב׳ ל״ו תרגום מיכאל שוורץ

הרמב״ם מתאר סוג של חלום צלול. בתיאורו, ישנו חלום שבו מתגשמת לאדם פנטזיה שהוא משתוקק אליה בכל רגע שהוא ער, והכל נעשה בצורה חיה ומציאותית מאוד. הרמב״ם מתאר את זה כחלום מושלם. מושלם עד כדי כך שאתה לא מסוגל להבחין בין חלום למציאות. כשהמציאות שלך נחווית כחלום, הרי זה חלום צלול.

מה שמשלים את הפרשנות הזו שלי הוא הכתוב בברכות נ״ה: ״אמר רבי יוחנן שלשה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלום ויש אומרים אף חלום שנשנה״. לדעתי מה שרבי יוחנן מתאר הם 4 הסברים לחלום בתוך חלום, שאנשים נוטים לחלום שהם מתעוררים אבל אז הם מגלים שהם לא ערים באמת אלא עדיין ישנים. כלומר, ״חלום שחלם לו חבירו״ משמעו חלום שחולם חלום אחר, וכך גם ״חלום שנפתר בתוך חלום״ ו״חלום שנשנה״. בכל המקרים האלה אתה מגלה תוך כדי חלום שאתה עדיין ישן, אתה מבין שאתה בחלום, ושבעצם אין לך יכולת להבדיל בין חלום לבין מציאות.

אחת מהטכניקות לגלות אם אתה בחלום צלול או לא, היא לעשות ״בדיקת מציאות״ ברגע שאתה מתעורר. אם היתה לך התעוררות כזב, מתוך חלום בתוך חלום, אתה יכול להבין שאתה עדיין ישן ונמצא בתוך חלום. אני מפרש כך את דברי רבי יוחנן. בחלום צלול אתה בעצם מודע לכך שאתה ישן והחוויה שלך היא שאתה גם ער וגם ישן ביחד. מרגיש ער, בזמן שאתה יודע שאתה ישן. כך מתוך מודעות אתה יכול לשלוט במה שאתה עושה בחלום ואתה בעצם מנווט את העלילה בחלום. התיאור ה״חי״ של הרמב״ם לחלום המושלם, עוצמתי הרבה יותר אם אתה מודע בחלום. גם אם אתה יודע שזה חלום, זה מציאותי כל כך, שאין מבחינתך הבדל בין חלום למציאות. ההבדל היחיד הוא שבחלום זה ״וואו״, ובמציאות אתה יודע שיש דברים שהם טובים מכדי להיות אמיתיים.

%

על טכניקות כאלה מדבר לדעתי גם רב האי גאון. בשו״ת שלו הוא מתאר שאלת חלום כפרקטיקה תודעתית שלמה שמאפשרת לך לשלוט במרחב החלום. ״היו כמה זקנים וחסידים אצלינו יודעים אותם ומתענים כמה ימים, לא אוכלים בשר ולא שותים יין ושוכבים במקום טהרה, ומתפללים וקוראים פסוקים ידועים ואותיות במספר, ולנים ורואים חלומות נפלאים כמו נבואה״.

מה שמתואר כאן הוא בעצם מין טכניקה שבמסגרתה אתה מגיע לחלום צלול. אם נרצה לדבר במונחים בודהיסטים, זו מדיטציה או ״תרגול״. עושים כל מיני דברים כדי להכין את נפשנו להגיע למצב כזה, ההכנה היא השתדלות שבסופ אם תרגלנו נכון, נצליח. אין הבדל בין זה לבין הכנה רגילה של טקס מאגי, או טקס תקשור.

טכניקה נוספת לחלום צלול היא לעשות ״יומן חלומות״. בספר הזוהר (א׳ קצ״ט) נאמר בתרגום חופשי "צריך האדם לזכור ואז יתקיים. אבל אם החלום נשכח מלב האדם, כך הוא נשכח למעלה". אם יש לך זכרון חלום יש לך אפשרות לזהות את מרחב החלום לפי המוטיבים שחוזרים בו. אם אתה מתעד את החלומות שלך, הרי שאתה זוכר את מה שיש בהם והם מתממשים. לא הכוונה שהם יתגשמו, הכוונה היא רק שבעזרת הטכניקה הזו תוכל להגיע לרמת ממשות של חלום צלול. כפי שאמר הרמב״ם, ממשות שכזו היא מה שהוא קורא לו ״חלום נבואי״.

%

תיאורי הנבואה בתנ״ך מתוארים לעיתים כמקבילים לטריפ של דטורה (הרעלת אטרופין). זכריה לדוגמה מתאר את עצמו מתעורר משינה, כלומר נרדם מהמציאות ומתעורר לתוך הזיה. עצם זה שהוא מודע לכך שזו הזיה, הופך את זה לסוג של חלום צלול.

מובן כי אני מקיש בין מטאפורות על מצבי תודעה אחרים, כך שמבחינתי תיאורים של חלום, הזיה וחזיון הם היינו הך במקרא. הסיבה לכך היא שמקובלני, שבעת העתיקה הם לא ידעו להסביר במילים מה ההבדל בין מצב תודעה אחד למשנהו. כמו ילדים קטנים היו אצלם רק שני סוגים: חיים ומוות. כך טענתי לעיל. כל גווני האפור ביניהם נחשבו כ״אחד מששים״. שינה? סוג של מוות. הזיה? עוד יותר סוג של מוות. חזיון? הכי סוג של מוות. חוויה חוץ גופית = מוות תוך כדי חיים. מי שחוזר מחוויה שכזו, משל מת וקם לתחיה.

צורת המחשבה הזו אפיינה את הפילוסופיה היוונית הכי מוקדמת, זו שמבחינתה ההיסטוריה כולה היא מסע בין ראשית לאחרית, בין לידה למוות, כשהמצב הסופי הוא מוות. והמצב התודעתי הסופי הוא ״תודעת מוות״ – כל נשמה שואפת להגיע אל תודעת מוות, ולהשתחרר מכבלי הגוף. מאוחר יותר סוקרטס ובעקבותיו אפלטון פיתחו את זה למשהו פסיכי אפילו יותר, ומשם זה הגיע לשאר הדתות [3].

החזרה לתחיה הגיעה ממקור הודו-אירופי, ואנו רואים שהרבה תורות ממקורות כאלה הן ״שמאניות״ ועוסקות בתחומים האלה של שינוי תודעתי. גם התרבות היוונית היתה כזו מן הסתם, לפחות התראקית (דיוניסוס וכו׳)

אני לא בטוח שאנשים לפני 2000 שנה ראו הבדל מהותי בין חלומות, חזיונות והזיות. זה וגם זה היו בשבילם מציאות במרחב מקביל, "לא אמיתי" מבחינה פיזי. כיום היו קוראים לזה וירטואלי, והדחף שלהם לרצות לנכוח במרחב הוירטואלי הוא אותו הדחף שמייקל היים מתאר כ"ארוס", כמשיכה אירוטית ל"סייברספייס".

לסיכום: היכולת לעבור בין עולם לעולם, בין מרחב למרחב ולהתגלם כאוואטאר, דומה בעיניהם לאינקרנציה משיחית. מי שחולם חלום צלול עושה אינקרנציה מושלמת, לכך החולמים (והמתנבאים) ניסו להדמות. לאותו בר-אנש שחי במציאות מקבילה אך הוא עדיין אותו האדם כמו במציאות הנוכחית מבחינה תודעתית. אנו רואים גם במקורות הקבלה בין אנשים שהיתה להם התגלות, כאנשים שהופכים לאלים. לרבים מהם יש גם קטע של טשטוש גבולות בין מוות לחיים, בין אם זה אליהו שהקים לתחיה ילד ועלה השמיימה בחייו, ישו שגם הוא הקים לתחיה, עלה השמיימה וקם בעצמו לתחיה, וחנוך שרק עלה השמיימה.

  • חלום צלול
  • חלום צלול
  • חלום צלול
  • חלום צלול

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.