Kickin' It Old Skool

Kickin' It Old Skool רגע לפני ש-2008 נגמרת, או רגע לפני שהקיץ נגמר (למען האמת הוא כבר נגמר), לא כדאי לפספס את הרכבת. איזו מילה יפה זו רכבת. מילה בעלת קונוטציות רבות. אחת מהן היא לתרבות הרייב, שחוגגת בימים אלה 20 שנה לפריצתה. בואו נחייך בשבילה, ולמען החזון שלה – שלום, אהבה, אחדות, כבוד הדדי.

הרייב חוגג 20, ואם רוצים לדייק אז הוא חוגג, לא תרבות המועדונים וגם לא האסיד. תרבות המועדונים המודרנית החלה בסביבות 1977 עם פתיחתם של סטודיו 54, הוורהאוס והפרדייז גראז' – ניו יורק ושיקגו. האסיד נולד בערך ב-1985 כשכמה חברים נגנבו מהצליל, התקליטן ניסה את זה על הקהל, שעשה לחצי שניה פרצוף של וואט דה פאק ואז נדבק.

אז על מה החגיגה? קיץ האהבה השני, קיץ 1988, סימן בעבור רבים את תחילתו של דור חדש, "דור האהבה". זהו דור ה-X, אם באמת אתם מאייתים את המילה הזאת כך: Xtasy. רבים יגדירו את הדור הזה כדור ה-e, והכוונה היא כמובן ל- Eternity. באיזה שהוא מקום עם חצייתו של האסיד את האוקיינוס, הוא קיבל בפעם הראשונה משמעות פוליטית של ממש. פוליטיקה היא כח, אבל הכח הזה הוא מסוג אחר לגמרי, זהו כח האהבה, כח החיים, כח הרצון הטוב, כח המוסיקה.

:: . ::

Midnight Express
"Enjoy this Trip", הכריז הכרוז של אס-אקספרס. אתם שואלים איזו רכבת מהירה בדיוק היא זו? ובכן, מסתבר שזוהי אותה רכבת מאקספרס 2, ואותה אחת ש-KLF דיברו עליה ב- “Last Train to Trancentral". שאט אפ אנד דאנס קראו לה דווקא מטוס, והחוויה היתה טיסה במחלקה ראשונה, חוויה ששקולה לזריחה, לתמימות נערית, לאובדן חושים, "אבל האם אני באמת מרגיש את מה שאני מרגיש"?

:: . ::

No Limits
פרודיג'י תיארו את זה כחוויה חוץ ארצית, שיידס אוף רת'ם הגדירו את זה כסנסציה מתוקה, GTO הגדירו את זה כטוהר, לאב דקייד הגדירו את זה כאמת, גורו ג'וש הגדיר את זה כנצח, ג'ק סמות' הגדיר את זה כטריפ אל הידע, C'hantal הגדירה את זה כמסע אל הכח, כפיתוי האולטימטיבי, כתכלית, כמצב בפני עצמו, ככח שמעורר את הסקרנות, כמטרה שכל אחד שואף אליה, כמרחב השליט.

:: . ::

Control, I'm Here
ג'וליאן ג'אמפין פרז השווה את המעמד הזה לסאדו-מאזו, גם סטיב סילק הארלי נתן לו מימד של שליטה גופנית, מיסטר פינגרס השווה אותו לאלוהים ולבריאה. בשיקגו קראו לזה ג'ק, הפכו את כל החוויה למשחק שליטה בין הקהל לתקליטן. שליטה הדדית. שליטה שבה השולט הוא הנשלט, כמו באהבה.

:: . ::

Free at Last
בלייז שרו על חברות ללא תנאי, גם רוברט אואנס שר על חברות ללא זמן וללא סוף. שון כריסטופר שרה על אנשים מכל האומות שרוקדים ביחד, רוקי ג'ונס דיבר על בחירה של דור חדש. אדווה שרה על חופש מוסיקלי ועל חיים ללא סבל וקושי, ג'ו סמות' שר על אחווה, רעות ושלום, סה סה רוג'רס שר על עולם מושלם והרמוניה מתוקה וסטרלינג וויד דיבר על דורות שיבואו וילכו, ועל דבר אחד שיישאר לבטח ולנצח, הלא היא המוסיקה.

:: . ::

Peace & Harmony
הרייב היה שלושה דברים – אהבה, חופש ושליטה. או אובדן שליטה, תלוי איך אתם מסתכלים על זה. במונחים פוליטיים הרייב היה גם כן שלושה דברים – אנרכיזם, ניהיליזם וליברליזם. חירות היא מילת הקסם. חירות מינית, חירות מגדרית, חירות מחשבתית. אנשים לקחו סמים כדי להגיע לתודעה אחרת, להשתחרר מהתודעה הכוזבת של השלטון, תודעה שמרנית ומקובעת, תודעה כובלת ומגבילה. תודעה שדוגלת כביכול בחופש אך אינה מאפשרת אותו. זה היה מרד, מלחמת שחרור. שחרור מדפוסים חברתיים מקובלים, שחרור מקריטריונים מעמדיים, שחרור משיפוט משוחד ודעה קדומה, אוטופיה ולו לרגע. אוטופיה חסרת שלטון, השליט היחיד הוא הקצב, לא בכדי נקרא הלייבל המוביל בדאנס של סוף שנות השמונים Rhythm King.

:: . ::

Where Is The Love?
האם משהו קרה? נהוג לחשוב שתרבות המועדונים פשטה את הרגל איפה שהוא ב-1994, כשהרייב התמסחר, כשמסיבה מאורגנת נערכה אפילו באצטדיון וומבלי (כולל פשיטה מאורגנת נגדית של המשטרה), כשמועדונים כמו הרנסנס והמיניסטרי אוף סאונד הפכו למפלצות, כשהמיקסמאג הכתיר את סאשה כבנו של האלוהים, כשהאידאולוגיה האנרכו-קפיטליסטית הפכה לאידאולוגיה ניאו-קפיטליסטית ובעלי המועדונים מכרו את נפשם לשטן ולבעלי ההון. נהוג לחשוב, אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת.

הסמים היו מאז ומתמיד מחוץ לחוק, דברים שמחוץ לחוק ממגנטים אליהם את העולם התחתון. המשטרה לא חברה של העולם התחתון, בעיקר כשהוא משתלט על עסקים חוקיים כמו מועדוני לילה. המשטרה מסמנת את תרבות הרייב כעבריינית, המשטרה מחייבת את בעלי המועדונים לסנן גורמים עבריינים בכניסה, והסלקציה הופכת לחלק בלתי נפרד מהנוף הבלייני.

הסלקציה אמורה להדיר את הסמים מהמועדונים, בטענה שסמים הם הרוע. השלטון השמרן רואה בחופש המחשבה, בו דוגלים משתמשי הסמים, כחתירה מתחתיו. "אתם לא תשתחררו מהתודעה שאנחנו מעצבים", הוא טוען בתוקף. מלחמת הקלאבינג נותרת מלחמה על החופש, הרייברים החדשים מצדדים בחירות שלהם – בין אם היא נרקוטית ובין אם היא לא. הרייב עדיין חי וקיים, האסכולה החדשה יונקת מן הישנה. המהפכה קמה לתחיה.

:: . ::

האזנה הכרחית

:: . ::

  • להורדה: Class Of 88, ספרו של וויין אנתוני על חווית האסיד
  • Kickin' It Old Skool
  • Kickin' It Old Skool
  • Kickin' It Old Skool
  • Kickin' It Old Skool

4 thoughts on “Kickin' It Old Skool

  1. סקירה יפה ומרעננת.
    מבין השירים הכי אהבתי את Nomad – (I Wanna Give You) Devotion
    תודה רבה ושנה טובה.

  2. יבגני הגיב:

    מעולה! *מוחה כפיים*

  3. soulcat הגיב:

    !miau

  4. מרמיט הגיב:

    איזה יופי. תודה על הסקירה המרגשת, ועל שלל הלינקים.

    אני הגעתי ללונדון דקה אחרי השיא, ב1995, בדיוק בזמן כדי לרכב על גל הback to basics שעלה כתגובת נגד להתמסחרות.
    פסטיבלים פתוחים של טראנס בפינסבורי פארק, רייבים בסקווטים ומסיבות במועדונים קטנים ואפלים, והמון המון סמים.
    היה מסעיר. והיו רגעים שבהם אפשר היה להרגיש שהמהפיכה של התודעה מעבר לפינה…
    נראה לי שמשהו מזה נשאר אצל כל מי שלקח חלק בחוויה, ולא משנה לאן הוא המשיך עם החיים שלו.
    divine moments of truth (and love/happiness/joy)

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.