Just Do It!

כשאלוהים סיים לברוא את העולם, כתוב "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"

אנו רואים שלוש פעמים שהפועל ע.ש.ה כתוב בהקשר של הבריאה ובהקשר של השבת. במלאכת בניית המקדש כתוב 39 פעם "ויעש", 39 פעמים שנעשתה "מלאכת מחשבת". בשל כך קיימים גם ל"ט אבות מלאכה, שהן מלאכות שהוקצו בשבת. ההקצאה הזאת, ההבדלה בין קודש לחול היא משהו שאלוהים ובעקבותיו הממסד הדתי ציווה להפריד ולהפלות.

למה? אני טוען שמדובר בהתגוננות. בתסביך פרנקנשטיין של אלוהים, או יותר נכון של הממסד ש"המציא את אלוהים", שמפחד מקימת הגולם על יוצרו, מרגע שניתנה גם לו, האדם, האפשרות "לעשות" ולברוא עולם משל עצמו. או בקיצור, להשתמש בטכנולוגיה. על עניין הסמכותנות כן או לא דיברנו כאן הרבה, וגם על תסביך פרנקנשטיין. נעבור הלאה.

הפועל הזה של "לעשות", "to do the do", או פשוט "Doo". מסתבר חוזר פעמים רבות מספור בתרבות הפופולרית. למעשה, מייקל ג'קסון כינה את עצמו "דוד דודו" Uncle Doo Doo. אפשר גם לומר שהמילה דוד בעצמה היא רפרנס ל"דודו", או לדוד המלך. שיר השירים עוסק בדוד. דוד הוא למעשה אהוב, גם דוד נקרא כך משום שמשמעות שמו היא "אהוב". שלמה נקרא ידידיה מפני שהיה אהוב ה', או הידיד שלו. הידידות היא קיום הרעות. חושי הארכי, שבגד באבשלום וגרם למפלתו מכונה בתנ"ך "רע דוד". דוד הוא כמובן המשיח. בפועל Do, בפועל "לעשות" יש את האלמנט הזה של הגאולה.

גם דודו טופז נקרא דוד, ולא סתם דוד אלא דודו. הטופז היא על שם אבן הלשם שייצגה את דן, המייצג את חרבו של המשיח (ונכתב כמו ״דו״ כשה-ו׳ משוכה והופכת ל-ן׳ סופית ארוכה כמו חרב), שנאמר "יהי דן נחש על דרך שפיפן עלי אורח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור". מי שבנו את כלי המשכן היו בצלאל בן אורי משבט יהודה, ואהליאב בן אחיסמך משבט דן. הם השלימו אחד את השני ושניהם נקראים חכמי לב, "וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צוה ה'". שניהם "עשו".

דן ויהודה שניהם נמשלו גם לגור אריה. בטרמינולוגיה המשיחית יהודה מסומל כצד ימין, ומנוגד לדן שמסומל כצד שמאל. גם יוסף מסומל כצד ימין, ומנוגד לדן שמסומל כצד שמאל. בשתי הברכות שלהם נאמרה המילה "עלי", פעמיים. "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה על שור".

ספר בראשית כ"ט-ל' מציג סיפור עסקה, בין יעקב ללבן ובין רחל ללאה. יעקב אהב את רחל. לבן עשה איתו עסקה שלא עמד בה. הוא השיא לו את לאה, ואז יעקב עבד ברחל שבע שנים נוספות. בסך הכל 14, בגימטריה דוד. ועדיין, אחרי שנשא את לאה, "ויאהב גם את רחל מלאה". ראה ה' ששנואה לאה, ופתח את רחמה. הוא נתן לה 4 בנים, ואז מסופר הסיפור הבא: ראובן מצא דודאים, רחל קנאה באחותה, גם כי היו לה בנים וגם כי היו לה דודאים. היא ביקשה את הדודאים ואז לאה אומרת לה: "את לא מתביישת? גם לקחת את יעקב ועכשיו את רוצה גם את הדודאים?". רחל מציעה דיל: תני לי את הדודאים, אני אתן לך את יעקב.

לאה מקבלת את יעקב ויולדת עוד 3 ילדים. אבל לפני זה היא עושה דבר שדורש תשומת לב: היא נותנת את בלהה ליעקב ונולדים לו 2 בנים. הבכור מביניהם הוא דן, שנחשב מהבחינה הזאת כבכור רחל, האשה האהובה. לאה רואה, ועושה קונטרה. נותנת את זלפה ונולדים לה גם שני בנים, הבכור הוא גד.

רק אחרי כן נולד יוסף, בכור רחל האמיתי. וכך בעצם הבכורה ניטלת מדן וניתנת ליוסף. בינתיים אנו רואים שראובן מודח מהבכורה כי הוא הולך לנכס לעצמו את דן, כשהוא שוכב עם בלהה. ובלי קשר, הבכורה שלו שסומלה בדודאים ניתנה לרחל, כמו שהבכורה של עשו שסומלה בנזיד העדשים ניתנה ליעקב.

מיד אחרי שראובן שוכב עם בלהה, אנו רואים שגם שמעון ולוי מודחים בזה אחר זה מהבכורה, בגלל שרצחו את באי שכם למען דינה אחותם (שהיתה כאמור הנספח הכי אחרון לחמולה של לאה). הבכורה עכשיו עוברת ליהודה. שכרונולוגית נולד לפני דן ולפני יוסף, אך רק בשל שיבוש פתיל ההיסטוריה של לבן יצא לאוויר העולם לפניהם. יהודה הוא גם מי שיבקש למכור את יוסף, ראובן יבקש להציל אותו ולהשיב אותו אל אביו.

בנכסו של ראובן את בלהה אליו הוא למעשה ניכס אליו את שני בניה, וניסה על פניו להפוך ל"בכור האמיתי". כשראובן פרש חסותו על יוסף, הוא ניסה גם כן להראות מי הבכור האמיתי. אבל הוא נושל. במעשה זה הוא בעצם הופך לאנדרדוג. הוא מחליט לחצות את הכביש, ולשתף פעולה עם בני רחל. כשיוסף רוצה שבנימין יירד למצרים, ראובן מציע ליעקב להעמיד את "שני בניו" כערובה לבטחון בנימין. יעקב חושש. ראובן הופך מראש לשועלים, בני לאה שלא אמורים לרשת את כס הבכורה, לזנב לאריות. האריה האמיתי הוא הרי דן, לא יהודה.

במדבר אנו רואים שבני גד ובני ראובן רוצים להתיישב בעמק הירדן. ראובן פורש חסותו לא רק על בכור השפחה של רחל אלא גם על בכור שפחת לאה. ביחד איתם אנו רואים את מנשה, בכורו של יוסף. אלא שמנשה, כמו ראובן, גם הוא הודח מבכורתו. יעקב עצמו סיכל את ידיו על מנת שאפרים ייחשב כבכורו של יוסף, כאילו כדי לסכל את התוכנית המשיחית. בתקופת יאשיהו יהודה סיפח את אפרים, חצי המנשה ובנימין ומכנה אותם "שארית ישראל" – כאילו כדי אשרר את חתימתו על כך שהוא הבכור האמיתי, ויורש את יוסף. בדברי הימים א' ה' מתואר ראובן "כי הוא הבכור, ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכרה. כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכרה ליוסף".

ספר שופטים משלים את הפאזל. בני ישראל שואלים מי יעלה אל הכנעני להלחם בו, וה' אומר "יהודה יעלה. הנה נתתי את הארץ בידו". יהודה מצליח להוריש את הכנעני. ה' נותן לו את העבודה הקלה, להוריש את ההר "כי לא להוריש את ישבי העמק כי רכב ברזל להם". למי הוא נותן להוריש את העמק? למי שלא מצליח. מנשה ואפרים מתוארים כמי שלא הצליחו (את מישור החוף והשפלה), אלא רק לשים את יושביו למס, "ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו". גם דן התקשה בעמק איילון, ולא רק התקשה אלא נדחק להר. היחידים שהצליחו לעשות משהו בעניין האמורי הם בני יוסף שגם כן לא הורישו אותו לגמרי, אלא רק שמו אותו למס.

דן עצמו יגנוב בספר שופטים את התרפים (המגונים) מאפרים, וייקח אותם אל קצה הארץ. יהודה לעומתו יגנוב את ארון ה' (המבורך) מאפרים (שילה) וייקח אותו לירושלים. גבול בנימין. אלא שגם את בנימין הוא ידיח, מאוחר יותר הוא יעלה שוב בגורל כשייבחר להלחם בבניו בפרשת פילגש בגבעה.

ספר שופטים מנסה להראות איך שיוסף הדיח את דן מכס המשיחיות ויהודה הדיח את יוסף. לעומת זאת ירמיהו מתנבא בפרק כ"ד על שני דודאי תאנים. "הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע". אנו רואים שהדודאים אינם אלא ריבוי של המילה "דוד". כמו שביג לבובסקי קרא לעצמו, "Dude".

ירמיהו מנסה לומר שהדוד הטוב ישוב לארצו, והדוד הרע יינתן לזעווה. הדוד הרע הם אלה שנשארו בירושלים ("מלך יהודה ושריו"), הדוד הטוב הם אלה שגלו לבבל ("גלות יהודה") ועליו הוא אומר "כי ישובו אלי בכל לבם". בפרק ל"א ירמיהו לעומת זאת מתנבא "ושבו בנים לגבולם". הבנים המדוברים הם דווקא הבנים של רחל. לא של לאה. כלומר, מלכות יהודה היא הדוד הרע, וגלות יהודה היא הדוד הטוב, כלומר הטוב הוא המצב שיהודה יורד מגדולתו, שמסמל את גאולתם של בני רחל.

גם מרדכי "היהודי", זה שמציין את תשועת היהודים בגולה ובעזרא כתוב שעלה לארץ בשיבת ציון, מכונה בתנ"ך דוד, דוד אסתר. ירמיהו מנסה להראות שהגאולה האמיתית תגיע כש"הדודאים" שלאה נתנה לרחל בעבור יעקב, יוחזרו לרחל. שהגאולה האמיתית תבוא כשהבכורה תשוב לראובן, אשר ממנה הודח כשהלך לשכב באוהלה של אמו של דן. דהיינו, בשני המקרים, כשהבכורה לא תהיה ליהודה, אלא דווקא לבכורים האמיתיים: ראובן קודם כל, יוסף אחר כך, ודן הכי בסוף.

דוד, Uncle, קרא לעצמו גם "Uncle Luke" הלא הוא לוק קמפבל, SkyyWalker, מנהיג להקת 2 Live Crew. בסינגל מאלבום הבכורה שלו "I Wanna Rock" הוא שאל את המושג "Doo Doo Brown".

באלבום הבכורה של להקתו הוא עשה גרסת כיסוי לשיר "Doo Wah Diddy" שבראשית שנות השישים בביצוע של מנפרד מאן הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי.

בדודו השתמש מי שבאמת השפיע על דאפט פאנק ועל אפטאון פאנק סיי הללויה. כבר ב- 1982.

שימו לב שגם באפטאון פאנק הבס-אקפלה הוא "דו דו דו דו". זה לא בא יש מאין.


  • Just Do It!
  • Just Do It!
  • Just Do It!
  • Just Do It!

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.