הבטלן

הבטלן "רסלינגופוביה" הוא מונח שאני נוהג להשתמש בו ביני לביני, והוא נועד להגדיר את החשש מפני ספרים שכוללים בתוכם רעיונות רדיקליים מתחום מדעי הרוח והחברה, או סתם הרבה מילים גדולות וכבדות (כמו רסלינגופוביה עצמה, אם חושבים על זה), חשש שגורם לזה המעלה על דעתו את אפשרות הקריאה בהם לתרץ את הקושי או אי הנעימות בכך שלאותם ספרים וקונטרסים אין למעשה נגיעה לחייו הוא. הם תובעניים מדי ולא מצדיקים את המאמץ, שלא לומר – תובעניים מדי בעצם כך שהם משאירים אותך בחלל ריק אחרי שהכניסו לעולמך מיני מושגים שאיינו את כל מה שידעת ואתה מאמין בו. בין כה וכה, אתה אומר לעצמך, הפילוסופים האלו שייכים ל"עולם הישן" של טרום מלחמות העולם ולניטשה הייתה עגבת (את זה הצלחת לגלות לבד, דרך ויקיפדיה), אז איזו חשיבות יש לאותו מידע-לכאורה? ; מעניין לראות כי אחד הספרים הרדיקאליים והחד משמעיים ביותר שקראתי לא יצא ברסלינג או מסדה, אלא דווקא במטר, ומשמו ועטיפתו אפשר היה לחשוב בקלות שמדובר בעוד ספר עזרה עצמית שקורא לכם לשחרר את הילד מתוככם. בעצם, כחושבים על זה, הוא אכן סוג של ספר עזרה עצמית, ואחד ממסריו הבולטים ביותר הוא "פחות עבודה, יותר כיף!", רק שאת למסקנות אלו מגיע הסופר, טום הודג'קינסון, מעיון בכתבי ניטשה הנ"ל, מקס ובר, רוברט ברטון והנסיך קרופוטקין ; הודג'קינסון כבר מראשית ספרו מכריז על עצמו כאנרכיסט וכן על תיעובו את הקפיטליזם, הפוריטניות והממשל באשר הוא ממשל. אמרות כאלו יגרמו לכם לצפות לכתב האשמה פוליטי חריף, אשר מסתיים בקריאה לצאת ולטמון פצצות במוסדות שונים. אולי זוהי פנטזיה של הסופר, כזו שהוא עצמו מודע לאי התועלת הגלומה בה ולחוסר הריאליות שבה, ולכן הוא מציע פתרון אחר, פשוט הרבה יותר – להתרחק מהפיקוח הממשלתי, מן העבודות חסרות התוחלת ומהתיווך שבאמצעי התקשורת ולהחליפם בחיים של הנאה, שיתופיות והרמוניה עם הסביבה; לא להתמכר לעבודה ולרצונות שזויפו עוברנו, אלא לחיות את הנאות החיים הקטנות – השתכרות, קריאת ספרות מהפכנית ויצירת קומופוסט, דבר שהוא מכנה באופן די אירוני "בטלה". הדבר המרתק הוא, שלדידו, לא מדובר כלל ביצירת עולם חברתי חדש, אלא בנסיגה.

באופן בסיסי, הפתרון העיקרי של הודג'קינסון לקשיי הקיום הוא בהחסרה, בהתפכחות ובאופן כללי במה שהאדם ה"יצרני" לכאורה היה מתאר כפאסיביות, או בטלנות לכל דבר. אך כמו סטנדאפיסט מיומן, הודג'קינסון מצליח להצביע שוב ושוב על האבסורד שנמצא בחברה שלנו ככלל, ולא במצבים ספציפיים כפי שהיינו רוצים לחשוב, כאשר האבסורד הגדול ביותר הינו הרצון שלנו בחיים טובים ובצורך הכפוי שלנו בעבודה סיזיפית שתממש אותם, ובמי שאנחנו שמים את מבטחנו בכך שיממש אותם. בתקיפת הקפיטליזם ועידוד ליצירת הקומפוסט אין כל חדש – תקראו על כך בספרייה של סלון מזל, וכן גם בצורך להיות חופשי ומאושר – בצידה האחר של חנות הספרים, במרחק בטוח מספרי רסלינג, תמצאו את ספרי המתנה שיקראו לכם לצאת לדרכים חדשות וקסומות. אך הנסיגה שלו היא לא רק מהממסד ומאנשים שבאופן כללי מחליאים אותך, אלא גם מן ההווה המוכר לנו, אל תקופה שבאופן מפתיע מאוד הוא מתאר אותה כ"נפלאה" – תקופת ימי הביניים.

בגיבוי מקורות רבים ממאות שונות הטענה של הודג'קינסון היא כי דווקא בתקופה שמוכרת לנו כאפלה, השמחה הייתה רבה מתמיד, האדם לא נאלץ לעבוד קשה מדי והשאפתנות גונתה לטובת שמחת חיים וייחודיות. המכניזציה, התיעוש, אי היכולת להתבודד באמת, אלו הם שהביאו לעידן של קידוש הצלחה ושיפור עצמי אובססיבי. במקרה של הסופר, הוא מדבר על אנגליה הישנה והעליזה כמקום אידיאלי, דבר שישראלי לא יכול ממש להזדהות איתו, אך אולי נוכל לחשוב על מה שסיפרו לנו על הימים לפני קום המדינה ככאלו המגשימים חלקית את התיאורים הללו – עבודת כפיים, קהילתיות, שמחת חיים; כל זה קדם, כמובן, למיליטריזם ולאדישות דור האספרסו – שני קטבים שקוראים לא רק את החברה, אלא גם את האדם מבפנים. בניגוד לאותו סטנדאפיסט או פילוסוף כבד ראש, הפתרונות שהוא מציע מבוססים על ספונטאניות, על יכולת לומר "לא" לסוחרי רעל, על הנאה ממעשה ידייך, מבלי להשוותו לסטנדרטים שמוצגים תדיר בתקשורת (או במילים אחרות – "הלאה מרתה סטיוארט"), ובדרך הוא מעלה על נס את הפאנק כמו גם את הרוח ההיפית הבסיסית, יוצא במפתיע להגנת הקתוליות הקהילתית החבוטה, מציע לעזוב את הילדים לנפשם במקום במקום לרדוף אחריהם באובססיביות, ואף מוצא לנכון לשבח את הלך הרוח המלנכולי, שפינה את מקומו לטובת הדיכאון הקליני בימינו. המרד של הודג'קינסון הוא חברתי, אך גם רגשי, ולפחות לדעתי, הוא מורד גם בגישה לפיה ספר ביקורת חברתית חייב להיות מרדים ועגום. הנה לכם שינוי חברתי של ממש – ספר שמעיז לבקר ולהיות אופטימי ומלא ברגשות עזים, מזור לרסלינגופוביה. אולי הוא נראה כמלא סתירות, אך רק על ידי התמודדות איתן ניתן ללמוד, ולותר על כל מה שאינו נחוץ לנו. מומלץ, בעיקר מכיוון שזהו ספר שמשקלו הסגולי עולה על סילבוסים שלמים.

  • הבטלן
  • הבטלן
  • הבטלן
  • הבטלן

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.