כן לגורו

כן לגורו שנות התשעים היו "זמן הגורו", אבל שנות התשעים עברו ועימם כנראה שגם האידאולוגיה הצרופה של תרבות המועדונים. הקלאברים התפכחו מהאופטימיזם הבלתי נלאה שאפף אותם בתפר של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים, והבינו שהקמפיין שלהם בצורתו המקורית לא יניב פירות. אנשים לא יאמצו את המוסיקה האלקטרונית ויזנחו את החרב והרובה, כי זהו טבעם – מלחמות ורעב, עולם שמבוסס על ערכים של כבוד, תאווה וקנאה. קנאה דתית, שמרנות. עולם ללא תקנה ; אז הם העבירו את מרכז הכובד שלהם לעולם שחף ממאפיינים אלה, עולם חדש ורוחני, עולם וירטואלי שבו החזק יותר הוא הצודק, והצדק הוא אבסולוטי. זהו צדק שמבוסס על אותם ערכים שבהם האמינו – ליברליזם, פלורליזם, שוויון, כבוד הדדי. חיה ותן לחיות. האינטרנט, הדור הבא של התקשורת, המדיה החדשה. שנות האלפיים, פוסט-מילניום, פוסט-אנושות, עידן הגורו האמיתי. ובעידן כזה, איך אפשר בלי ההמנון של הגורו? ההמנון האינסופי, הנצחי, האופטימי. אופטימיזם טכנולוגי מבית היוצר של גורו ג'וש, שחוזר אחרי ח"י שנים בגרסה חדשה של להיטו הגדול – "Infinity". והעולם מאשר! מקום שלישי בהולנד, מקום חמישי בגרמניה (ושני בדאנס), מקום שביעי באוסטריה, מקום שמיני בשבדיה, פלייליסט ברדיו 1 הבריטי לקראת כניסה ודאית למצעד. בדרך הפופ וההמוניות הבשורה תופץ – האידאולוגיה יוצאת מהקבר, האידאולוגיה נמצאת כאן ועכשיו, מעבר למתג הרדיו, מעבר לקליק, מעבר לרצון החופשי – להקשיב ולהפנים.

:: . ::

ובל נשכח: גם מעבר לכל הנתפס והנחווה, מעבר לאמת. זהו הידע הנצחי והנשגב ביותר. ידע טרנסצנדנטי ומרוחק מאדם, האדם רק יכול לשאוף אליו, לשאוף אל הטוב הזה. זהו עצם ייעודו. להפוך את העולם למקום המושלם שהיה אמור להיות, לנתק מעצמנו כל רוע, לדחות אותו. לשנות את דרכינו ולהזדכך. להתקרב אל האינסופי, רק כך נוכל להגיע אל החוויה השלמה, אחרית הימים, החזון האופטימי שכל כך רצינו וייחלנו אליו. כך נקרא השיר, "Infinity", וכזו כוונתו. מיסטיקה מצד אחד, האינסוף האלוהי. ומהצד השני – האופטימיזם הטכנולוגי, שבו האמינה ואותו קידמה תרבות המועדונים. אבל לא רק היא, גם התרבות הדיגיטלית, גם תרבות ההמונים. כי כולן הן למעשה תרבות אחת וחדשה, שבאמצעות התקשורת הולכת וכובשת את העולם, לפחות את לבבות העולם. את האנשים שמבינים שבלעדיה הם לא יוכלו להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. זוהי מציאות שאי אפשר להבין מה היה לפניה, איך החיים נראו ללא הטכנולוגיה. כל טכנולוגיה באשר היא, החל מהפשוטה והבסיסית ביותר – קרוא וכתוב, וכלה במתקדמת והחדשנית.

:: . ::

כשאהיה גדול אולי אהיה מוסיקולוג ואוכל לנתח את השיר הזה עד לרמת המשקל והמבנה הבסיסיים ביותר. אבל את זה שמדובר בסימפוניה אני יכול לפסוק. לא רק במובן הפואטי של המילה, אני לא מתפייט כשאני אומר שמדובר באחת מהקלאסיקות הגדולות ביותר של המוסיקה האלקטרונית. אני מתכוון לכל מילה, לא נראה לי שיש שיר אחר שמתאר בצורה מדוייקת את האידאולוגיה של תרבות המועדונים יותר מאשר זה, בטח לא שיר שזכה להצלחה מסחרית ולהערכה מיינסטרימית. אבל הקטע הזה הוא סימפוניה, על פי המבנה של הסימפוניה והכוונות הליריות והנראטיביות שלה. סימפוניה בעלת מבנה מרובע, בעלת התפתחות פנימית וחיבור, בעלת סיום מלא בפאתוס. הרבה יותר מכך, זהו אפוס היסטורי, לא פחות. שש דקות שמספרות סיפור שלם של עולם – על כל יתרונותיו וחסרונותיו, עולם שההיסטוריה שלו נכתבה מראש, והברירה היתה באיזו דרך לבחור. שתי הדרכים, הקלה והקשה, הטובה והרעה, מובילות לאותו יעד. והיעד הזה הוא התיקון, עולם מתוקן שמיטיב עם יושביו. תיקון שהוא כמובן טכנולוגי, המתווה הטבעי של ההיסטוריה פועל בכיוון זה. תפיסה זאת נקראת "דטרמיניזם טכנולוגי", ומהווה את יסודות התרבויות הללו – תרבות פופולרית, תרבות דיגיטלית, תרבות אינטרנט וכמובן תרבות המועדונים.

:: . ::

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, ולא משנה בדיוק איך הוא עשה את זה ולמה, העיקר שבסוף הוא הסתכל על כל אשר עשה, וראה כי טוב מאוד. העולם נברא מושלם, קרה מה שקרה וזה נפגם. ושוב – לא משנה למה. אלוהים הבטיח ואלוהים יקיים, העולם גם יהיה באחרית הימים מושלם. האמונה הזאת היא מה שמקיים את כל הדתות, וגם את זו: "דת הטכנולוגיה", שאלוהיה הוא אלוהי המדע, והאופטימיזם הוא הדלק והכח המניע שלה, מתוך אמונה כי גם הרע הוא למעשה טוב, אלא שאנחנו לא תופסים אותו כמות שהוא. וגם אם נראה לנו שרע, הרי שזהו רצון האל ששואף בסופו של דבר תמיד להיטיב ולכן תכליתו של הרע הוא טוב. סוף טוב, הכל טוב.

:: . ::

וכך נברא העולם. יש מאין, שכבה על גב שכבה. בתחילה ברא אלוהים את האור, אור בראשית, האור השמיימי. משמיים ברא את הים, מהים את היבשה, מהיבשה את הצמחים והחיות, וכמובן את האדם, נזר הבריאה. שחי בהרמוניה עם הטבע עד אשר שיחת. וכמובן, שיחת ונענש, לחיי ארציות קשים ובוגדניים, חיי מלחמה ואסונות טבע – מבול ומגדל בבל, האירועים המכוננים של ההיסטוריה האנושית, שמהם נגזרת כל המהות האנושית, עד שנתקן אותה. הגדולה של הסיפור הזה היא שלא משנה אם הוא אכן מיתוס או אמת, ההגיון והמדע מסכימים עם העקרון הזה – העולם הוא מושלם והרמוני, המאבק הוא הכרחי. העולם אכן התפתח שכבה על גב שכבה, עד לראשית עידן האנושות, עידן הטכנולוגיה שממשיך ויביא אותנו אל הטוב המיוחל. אל אותו עידן טרנסהומניסטי, שבו נתגבר על קללת האל, על חיי היזע, הסבל והמוות.

:: . ::

החלק הראשון של "Infinity" אכן מתפתח יש מאין, במנגינת הבריאה. זהו הסקסופון, מלודיית החיים, האוטופיה. והיא מתפתחת וממשיכה, ואליה נוספות עוד שכבות, אקורדים ומצילות, ואז הקצב. קצב אחיד ומדויק, ארבעה רבעים, או שתי שמיניות: האוקטגרמה, העל-טבעי, האינסוף הנטוי, הדרך המתומנת האצילה, שושנת הרוחות, ששת דרגות החופש, חצאי המימד, הנקודה והאנטי-נקודה. המנגינה של הסקסופון היא האוטופיה, המנגינה שאיתה נברא העולם, וזו שתחזור לשלוט בו באחרית הימים, עת העולם יחזור לאוטופיה של ימי קדם וכל האנשים יחיו בהרמוניה ובשלווה (כמובן, ירקדו ויאזינו למוסיקה אלקטרונית).

:: . ::

החלק השני והעיקרי של השיר (1:30, בערך), הוא האסיד. התקופה הזאת מסמלת את ההיסטוריה הכתובה, או שמא את ימי הביניים, תקופה ברברית, מנוונת וחשוכה. הבלבול שולט, אבל גם בתוכו ניכרת האמת. אחרי ככלות הכל, גם מתוך הרע והחושך נובע בסופו של דבר הטוב. כי כזו ההיסטוריה, גם האירועים הנוראיים ביותר בתולדות האנושות, גלגלו את המציאות שלאחריהם לזו הטובה שתהיה. זה רצון האל, כך הוא גלגל את ההיסטוריה והוא יודע מה טוב בשבילו ובשביל היצירים שלו. המוטיב הדטרמיניסטי הזה מתבטא בבייסליין ושכבות הסינתי שנמצאות בכל אותה עת מאחורי ה-303 הצורם. גם בחלקים האפלים ביותר קיימת מאחורה עדיין המלודיה, שהיא כאמור ההרמוניה הקוסמית. היא נובעת מתוכם, היא מקיימת את החיבור. אותו החיבור לחלק השלישי והלא פחות חשוב.

:: . ::

החלק השלישי שמתחיל בערך ב-3:30 מתאפיין בפסנתר ומסמל למעשה את הרנסנס, עידן האורות. האנושות מתעוררת ומתחילה לגלות את האמת. יודעי הדבר, נושאי הבשורה, עושים את עבודת ההפצה נאמנה, והעולם בעקבותם, הולך אל האור. המנגינה מתחילה להופיע ברור וברור יותר ולקראת סופה מתעצמת. בשיא הדרה היא מתגלה בעידן החדש, שבו אנחנו נמצאים עכשיו. הסקסופון מההתחלה מופיע, מפני שהאוטופיה של ימי קדם חזרה. מתוך החושך הופיע האור. הסקסופון שמגיע בחצי הדקה האחרונה של השיר הוא החלק הרביעי, האפי, הדרמטי ולמעשה החשוב ביותר. זה העולם המתוקן, שחוזר אל המציאות בה נברא – מציאות שבה הטוב הוא בהתגלמותו, השלום והאחווה קיימים, איש תחת גפנו ותאנתו, וכולם נהנים מן האור הצפון שנגלה סוף-סוף.

:: . ::

חשוב לציין שגרסת הקליפ היא ערוכה, ואחת מהעריכות שקצת משבשת את הסיפור (שמופיע דווקא בגרסת ה-12" המצורפת), הוא הסקסופון הזה שמופיע בסוף הקטע המסמל את ימי הביניים (1:15) ולפני "עידן האורות". בגרסה המקורית כאמור זה לא מופיע. בגרסה הנוספת שמצורפת, גרסת הבס, הפרק האחרון הוארך עד לדעיכה. מהי אותה דעיכה? כנראה שזו אותה התחממות גלובלית שתחריב את העולם, בשל המחזוריות הקוסמית, בעקבות תיקון העולם. האם זהו ה-21.12.2012?

Guru Josh – Infinity (12" mix)

Guru Josh – Infinity (Bass remix)

להורדת סינגל הרמיקסים המקורי של "Infinity" מ-1990, כולל האקסטנדד – כאן.
אגב, מסתבר שהשיר הזה הוא ברובו 9/8, ולא 4/4. לא נורא, הרעיון הובן. וגם בחלק מהזמן זה כן.

  • כן לגורו
  • כן לגורו
  • כן לגורו
  • כן לגורו

One thought on “כן לגורו

  1. dis[c]over הגיב:

    יפה! ניתוח מרשים!

להגיב על dis[c]over לבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.