החיבור האנטי-כנסייתי ששינה את פני אירופה, והשפיע גם על הנאצים

"הספר בן מאה הפרקים" היה ספר אפוקליפטי בשפה הגרמנית שהופיע בראשית המאה ה-16. הוא לא היה יוצא דופן משאר הספרות האפוקליפטית של התקופה, מלבד דבר אחד: הוא דיבר על עליונות גזעית של הגזע הגרמני ועל הגורל ההיסטורי שלהם לשלוט על העולם כולו. "לפנים החזיקו הגרמנים בידיהם את העולם כולו והם עתידים לשוב ולעשות כן במשנה כח".

התרבות הגרמנית, טען, היתה מאז ומתמיד המקור לכל הטוב בעולם אך התערערה בגלל קנוניה של בעלי הון והדת הממוסדת שהושפעו מתורתם של עמים לא גרמניים נחותים. כעת יש לשקם אותה באמצעות אריסטוקרטיה חדשה ובהנהגת מושיע שלוח אלוהים שהוא בה בעת מנהיג פוליטי ומשיח חדש לו יש לציית בהערצה ובפחד, משום שהוא מגלם את הרוח הגרמנית.

מוכר לכם מאיפה שהוא? ובכן, מסתבר שהספר הזה, למרות שמעולם לא הודפס בצורה רשמית (לפחות עד המהדורה המדעית ב-1967), השפיע על מהלך ההיסטוריה לא רק כעבור 400 שנה אלא כבר באופן מיידי. הוא למעשה התחיל את מלחמות הדת באירופה, למרות שבאיזה שהוא שלב הוא איבד את העוקץ הגרמני, מן הסתם בגלל שמרטין לותר לא היה לאומן והמהפכה הדתית שלו היתה "שמרנית" יותר. אבל הרעיון שהנצרות כפי שהיא כעת היא נצרות מסולפת ומושחתת, והנצרות זקוקה לשינוי מטלטל, שיטהר אותה וינתק אותה מההשפעות של ההנהגה ברומא – היה שם באוויר כל הזמן.

הספר נכתב ב-1510 בריין העליון, ואת האפוקליפסה חזה ב-1515. ב-1513 פרץ באותו האיזור מרד בונדשו, מאוחר יותר בהשפעת הרפורמציה של לותר התרחבו המרידות במה שהפך ל"מלחמת האיכרים" שבה נספו מאות אלפים בגרמניה (בשנות העשרים של המאה ה-16) – דבר שהקדים ולו במעט את מלחמות הדת בצרפת (כ-30 שנה) ואת מלחמת שלושים השנים (80 שנים)

ספרים אפוקליפטיים לא היו נדירים בנצרות של ימי הביניים ורובם ככולם דיברו על מלך נשגב ששב מן המתים ויגלם את גלגולו של קרל הגדול. וכפי שקרל הגדול הושיע את הנוצרים כשעצר את המוסלמים והשליט את הנצרות ברחבי אירופה, כך גם הוא יעשה את זה לעתיד לבוא ויכין את הקרקע לביאה השניה.

קרל הגדול חילק את ממלכתו בין שלושת בניו, וכך נוצרו 3 ישויות פוליטיות: צרפת, גרמניה והשטח שביניהם שברבות הימים הפך לשטח מחלוקת בין שתי הממלכות הקיצוניות שנגסו בממלכה האמצעית המתמוססת (כך נולדו ישויות כלאיים כגון שוויץ, בלגיה, אלזס וכו') שהתפתחו לאיבה גלויה בין הצדדים שתפסו עצמם כל אחד כמובילי הרוח בעולם הנוצרי. האיבה בין הרומים (הגרמנים כינו עצמם "האימפריה הרומית הקדושה") לצרפתים התבטאה גם במלחמות פנימיות באפיפיורות אבל בעיקר בשאלה מי יוביל את מסעי הצלב – שם כולל לגאולת ירושלים מחד, חיסול הפגניות מאידך וכמובן המרת דתם של היהודים.

למעשה גם בעידן הרפורמציה החלוקה הזאת בין צרפת לגרמניה נמשכה – הלותרנים הגרמנים מצד אחד והקלוויניסטים הצרפתים מצד שני. אך כאמור, השיא היה בימי מסעי הצלב. הצרפתים האמינו שהמלך לואי השביעי הוא אותו המלך האגדי, הגרמנים האמינו שהמלך פרידריך השני הוא אותו המלך – למעשה, החיפוש של אותו הקיסר שיהיה התגלמותו של קרל הגדול ולאחריו המלך האגדי שהוביל במסעי הצלב, הוא שטיפח את הגאווה והמורל הלאומיים של שני הצדדים. הן בצרפת והן בגרמניה התפתחו מיתולוגיות שלמות סביב העליונות הרוחנית של האומה ומלכיה, ו"הספר בן מאה הפרקים" משקף את הצד הגרמני.

בין המלכים שהוכתרו כיורשים היו הקיסרים זיגיסמונד, מקסימיליאן, פרידריך השלישי, קרל החמישי וכו'. הספר הכתיר את המלך כדמות לא מזוהה, שכנראה הוא כותב הספר עצמו המכונה "המהפכן מן הריין העליון". שבשל המצב המוסרי הירוד של גרמניה כפי שראה בימיו, גמר אומר לזהות בין הלטינים בכלל כמתחזים לבני יפת, בן נח. הגרמנים עצמם הם הגזע שבורך על ידי נח "יפת אלוהים ליפת" והם אלה שאמורים להוביל את הקואליציה של ישו כנגד האנטיכריסט במלחמת גוג ומגוג. הלטינים – ובכללם האפיפיורים ברומא, הצרפתים (היריבים של גרמניה) והספרדים (קרל החמישי עצמו) – זוהו כאותם עמים נחותים לא גרמניים שהשחיתו את אירופה, מקורם בכלל באסיה הקטנה. ובשל העובדה שיש להלחם בהם ולהדיח אותם, גם מרכז הנצרות יעבור מרומא לטרייר והנצרות האמיתית תשלוט בעולם החדש, ותהיה למעשה שונה לחלוטין מהנצרות המוכרת באותם ימים – כולל קדושים אחרים, יום מנוחה אחר ואפילו פולחן אחר, ששואב את השארתו מאירופה הקדם-לטינית, קדם-נוצרית – ותקרא "חוקת טרייר". מרכזה של הנצרות יהיה מיינץ ולא רומא.

אציין בקטנה שהרעיון שאומה אירופית היא מנהיגת בני יפת, ועל כן תעמוד בראש הקואליציה של אחרית הימים ותכבוש את העולם, עמדה ביסוד האימפריאליזם האירופי. בספרד של אותה התקופה, שכבשה את העולם החדש, התחילו להפיץ את הטענה שחצי האי האיברי נקרא על שם בני העם האיברי שבגיאורגיה, שבנדידת העמים עברו לדרום אירופה והקימו בספרד ופורטוגל ערים כמו טולדו וסטובל. האיברים בעת העתיקה נחשבו כבני משך, תובל ותוגרמה של התנ"ך. ובשל היותם מנהיגי צבא אחרית הימים, הם עושים את המיסיון הקדוש של ישו וממירים את דתם של הפגאנים האחרונים שנותרו בעולם. זו הסיבה שהכנסיה הקימה בשלב כלשהוא את "הפרופגנדה", שריכזה את פעילות המיסיון בעולם החדש ופעילותה רוכזה על ידי הספרדים באמריקה והפורטוגזים באפריקה ובאסיה.

הערה: הצרפתים לא נקראו גרמאנים אלא "פרנקים". כל העממים הגרמאנים קראו לעצמם על שם כלי המלחמה מהברזל שלהם – הפרנקים כמובן, הלומברדים, הסקסונים וכו'. אני מניח שהטענה היתה יותר שאירופה היא של הגרמאנים ושהפרנקים הצרפתים אינם גרמאנים אמיתיים אלא סלט עממים שנטמעו בפרנקים המקוריים, ולכן אינם גרמאנים טהורים. ושהאיטלקים והספרדים אפילו פחות טהורים (נטמעו בערבים, ביוונים וכמובן ברומאים)

  • החיבור האנטי-כנסייתי ששינה את פני אירופה, והשפיע גם על הנאצים
  • החיבור האנטי-כנסייתי ששינה את פני אירופה, והשפיע גם על הנאצים
  • החיבור האנטי-כנסייתי ששינה את פני אירופה, והשפיע גם על הנאצים
  • החיבור האנטי-כנסייתי ששינה את פני אירופה, והשפיע גם על הנאצים

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.