Frankly

לפרנק סינטרה קראו "פרנק", לאלבום הבכורה של איימי וויינהאוס קראו פרנק, לאחד מאבות האומה האמריקאית קראו בנג'מין פרנקלין, אפילו לאפיפיור קוראים פרנסיס (פרנציסקוס). מה האובססיה הזאת של התרבות הפופולרית לשם פרנק?

אנו שמים לב לבלבול וחזרתיות בין שמות נשיאי ישראל: אליצפן בן עוזיאל נשיא בני קהת (במדבר ג', ל') ואליצפן בן פרנך נשיא זבולון (שם ל"ד כ"ה). שמואל בן עמיהוד נשיא שמעון, פדהאל בן עמיהוד נשיא נפתלי (שם כ"ח). ואלישמע בן עמיהוד נשיא אפרים (שם ז' מ"ח). ובני פלוא אליאב משבט ראובן (שם כ"ו ט') ואליאב בן חילון נשיא זבולון (שם ז' כ"ד).

נשים לב שהשמות שחוזרים כאן הם: אליצפן, עמיהוד, אליאב. השבטים המעורבים: ראובן שמעון ולוי – אפרים, נפתלי וזבולון.

א. שלושת השבטים בני לאה הם השבטים שהודרו מן הבכורה
ב. השבטים האחרים הם שבטים שהשתתפו במלחמת דבורה וברק
ג. שלושת שמות הנשיאים הם תאופוריים. אליאב הוא תאופורי כפול. בהשמטת שמות האל (כולל השם "אב" – שהרי אחאב, אחימלך, אחיהוד, אחיה) נותרו רק שניים: "צפן" ו"עם"

יונתן בן עוזיאל על פרשיית מינוי הזקנים בבמדבר י"א: "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד – בניו של אלצפן בן פרנך שילדה לו יוכבד בת לוי בזמן שגרשה עמרם בעלה, וְנִשֵּׂאת לו עד שלא ילדה את משה – וַתָּנַח עֲלֵיהֶם רוח נבואה…"

בהולדת משה שמות ג' נאמר: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים: וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא"

האינטרטקסטואליות כאן מרמזת על כך שהקשר בין אלדד ומידד לבין משה, חוץ מקשר דם הוא גם קשר של שתי מילים "צפן" ו"פרנך". בראשית חטא המתאוננים נאמר "ויהי העם כמתאוננים", ואחרי שאלדד ומידד מתנבאים ויהושע מבקש להרגם, משה אומר "ומי יתן כל עם ה' נביאים". כלומר אל צמד המילים הזה "צפן" ו"פרנך" מצטרפת גם המילה "עם".

כעת לאטימולוגיית המילה פרנק:
האנציקלופדיה המקראית בערך "פרנך" כותבת: "לא הוצע פירוש עברי לשם זה, אבל הוא דומה לשם האיראני, המצוי בצורה פרנך בחותמות ארמיות (חתם פרנך בר ארשם) מפרספוליס ובצורת Parnakka בתעודות עילמיות משם . השם , Par-nak והמלה par-na-ak-ka (מלכותי) באים בשתי תעודות כלכליות ניאו בבליות מימי כנבוזי . מקור השם הוא במלה פרסית ( אחמנית ) famah: זיו, מלכותי, זוהר, מוניטין, הצלחה. המושכ הוא אחד ממושגי היסוד של המחשבה הפרסית בתקופה האחמנית, בצירוף הסיומת השכיחה .-ka אפשר לשער כי בתקופה האחמנית השם העברי הותאם משום מה לשם איראני ידוע, ויהיה פירושו של השם (בצורתו הנוכחית) מי שיש לו זיו, יופי.

לעומת זאת, מסתבר שהפרנקים קראו לעצמם לא בגלל שהם יפים אלא בגלל שהם לוחמים. מקור השם "פרנקים" נובע מהמילה "frankon", שמשמעותה חנית או כידון. בדומה לכך שבטים גרמאנים אחרים גם הם נקראו על שם כלי נשק, כמו הסקסונים ששמם בא מהמילה "סאקס" (סכין), או הלומברדים שכנראה נקראו על שם ה"האלברד" (גרזן-קרב). הגרזן הנזרק של הפרנקים נקרא "פרנסיסקה".

על לידת משה כאמור נאמר "ותרא אותו כי טוב הוא, ותצפנהו". ירמיהו כותב בפרק א': "ויהי דבר ה' אלי שנית לאמר מה אתה ראה, ואמר סיר נפוח אני ראה ופניו מפני צפונה. ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ, כי הנני קרא לכל משפחות ממלכות צפונה נאם ה' ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם ועל כל חומתיה סביב ועל כל ערי יהודה". הצפון האמור הזה הוא בבל שמחריבה את ירושלים, אלא שבפרק נ' ירמיהו כותב על חורבן בבל: "הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ. קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה". דהיינו מי שיחריב את בבל שהחריבה את ירושלים הוא "עם בא מצפון", "קשת וכידון יחזיקו".

פרנקים או פרנג'ים, הוא כינוי לאירופאים הנפוץ בשפות רבות. הערבים כינו כך את הכובשים הצלבנים שהגיעו לארץ ישראל בעקבות מסע הצלב הראשון בשנת 1099. רובם דיברו צרפתית.

זו הסיבה שיעקב פרנק, משיח השקר היהודי הנודע, העדיף לכנות את עצמו "פרנק" למרות ששמו היה במקור ליבוביץ. זו הסיבה שהתרבות הפופולרית לדעתי כל כך אובססיבית למילה "פרנק".

אגב גם לדי ג'יי שהמציא את מוסיקת ההאוס קראו פרנק. ולא סתם פרנק אלא פרנק שמנגן על כלי נשיפה בעלי חלל. ושורק כמו המשיח, כמו שאמר ישעיהו "וְנָשָׂא-נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; וְהִנֵּה מְהֵרָה, קַל יָבוֹא" אותו פרנקי נקרא "פרנקי פרקי אצבעות", knuckles. הקטע של האצבעות עם המשיח הוא משום כך שיוסף הצדיק כמעט ונכשל בחטא אשת איש כשאשת פוטיפר ניסתה לפתות אותו. האיבר שלו עמד ("ותשב באיתן קשתו", בראשית מ"ט כ"ד) והזרע שלו כבר התחיל לצאת. אז הוא שם את הידיים על המבושים שלו וכתוב "ויפוזו זרועי ידיו". כלומר, האצבעות התלכלכו בזרע. הגמרא הפליגה וטענה שלא סתם האצבעות שלו התמלאו בזרע רטוב אלא הוא גם נעץ אותן באדמה כדי שלא יראו שהוא התלכלך, ויחשבו שזה בוץ, דהיינו חול.

  • Frankly
  • Frankly
  • Frankly
  • Frankly

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.