הפטריות של הפלישתים

הפטריות של הפלישתים

בספר שמואל א׳ ו׳ מסופר שלאחר שארון הברית נשבה על ידי הפלשתים, הוא הוצב באשדוד. ואז פרצה מגפה של ״טחורים״, או יותר נכון של ״עפלים״, שלא ברור מה היא אבל זה ייאש את הפלישתים והם הבינו שהנגעים באו אליהם בגלל שהתגרו בה׳. אז הם החליטו להחזיר את זה ליהודה, ושמו את הארון על עגלת שוורים ביחד עם ״אשם״, שהיה ״חמישה טחורי זהב וחמישה עכברי זהב״. חמישה, כנראה כי היו חמישה סרנים לפלשתים, וכולם נוגעו בטחורים. אבל למה טחורים ועכברים? עונים החוקרים, היה נהוג בקרב עובדי האלילים, מנהג שנשתמר בנצרות, שאחרי שנרפאים מביאים קורבן תודה בדמות המחלה שהיתה לך. אבל למה עכברים? ומה זה בעצם טחורים?

החוקרים ענו לעצמם שכנראה המגיפה שפרצה אצל הפלישתים היתה מחלת הדבר ״הבובונית״, אותה המחלה שעשתה שמות באירופה בזמן המוות השחור, ומאפייניה מתאימים למאפיינים שמסופרים בפרשה הזו, של נגעים תת-עוריים ותמותה רבה. בעלי החיים המעבירים את המחלות הם עכברים וחולדות. גם המגיפה שפרצה במחנה סנחריב ובעטיה הוא נאלץ לסגת היתה מחלת דבר, ולעומת זאת הרודוטוס טוען שהמגפה פרצה בעקבות עכברים. הסבר טוב ויפה.

רוברט גרייבס, ההוא שכתב את ״אני קלאודיוס״ ו״המלך ישוע״ טוען אחרת. בספרו ״Food for Centaurs״ הוא נותן את הקרדיט לחברו, חוקר השפה העברית ג׳ושוע פודרו (Joshua Podro) לטענה הבאה: ״עפלים״ זה מלשון ״עופל״, ענן. הפלשתים הגיעו מהים האגאי ודיברו בדיאלקט הדומה ליוונית איולית. עכברים ביוונית זה mus בעוד שזבובים זה ביוונית muos. בעל זבוב היה חלק מהפולחן הפלישתי, לפי גערת אליהו בבנו של אחאב. בהיות הפלישתים אגאים הפולחן שלהם היה פולחן של אל כגון דיוניסוס, והם תארו לעצמם שה׳ הוא בן דמותו. או יותר נכון איחדו בינו לבין אל הסערה, שבמיתולוגיה הוא זאוס ובכנען זהו בעל. המתנות ששלחו היו נסיון לרצות את אותו האל, כשהבינו שהחרמת ארון הברית היתה הגורם למגפותיהם.

וכאן מתאר גרייבס את האקרובטיקה הרעיונית של פודרו: אם מצליבים את ההאשמות נגד טנטלוס עם ההאשמות נגד המינאדות עובדות דיוניסוס ניתן להגיע למסקנה מעניינת. טנטלוס מתואר כמי שגנב מהאלים את האמברוזיה ואז בישל את בנו והגיש לאלים. ב״בכחות״ של אורפידס, מתוארות המינאדות כמי שבטירופן הדיוניסי הופכות לקניבליות. אמברוזיה, מסופר, היתה אחותו של דיוניסוס. ליקורגוס, מלך תראקיה, אסר על פולחן דיוניסוס ותקף את פמליית החוגגים את פולחן דיוניסוס. ביניהם הייתה אמברוזיה, שהפכה את עצמה לגפן כדי להסתתר. כעונש, שיגע אותו דיוניסוס וגרם לו להרוג בטעות את בנו ואז להתאבד מרוב צער.

הפטריות של הפלישתים

מה שניתן להבין מכאן הוא שפולחן דיוניסוס היה פעם פולחן פטריית אמנית הזבובים, ובאיזה שהוא שלב כדי לרסן במעט את הטירוף שמקבל מי שלוקח אותה, הפולחן שלו הומר ביין. אצל הנורדים מקובל שפטריית האמנית היתה בשימוש של לוחמים שביקשו לקבל את שכרון המלחמה, הברזרק (עד שזה, אגב, הוצא מהחוק על ידי אריק הוקורסון, ״אריק יארל״). לכאורה אחת מתופעות הלוואי של האמנית הוא יצר פתאומי של הרג ואלימות. החוקרים חלוקים בכך, אך גורדון וואסון, בעצמו חלוק עם עצמו בנושא, הביא דוגמא מהשבטים הקוריאקים בקמצ׳טקה שעדיין נוהגים כך.

רפרנס נוסף לברזרק הזה, והקשר שלו לפולחן דיוניסוס אנו יכולים לראות במיתוס נוסף: איקסיון מתואר כאבטיפוס של קין, הרוצח הראשון של בן משפחתו. למרות שמיד התחרט על מעשיו, וחיפש מחילה, אף אחד לא רצה לערוך לו טקס כפרה וכך הוא נותר גלמוד ונע ונד. זאוס ראה את זה וריחם עליו, הוא הסכים לתת לו מקלט ולארח אותו באולימפוס. אך מה עשה איקסיון? במקום לומר תודה, הוא התחיל לפלרטט עם אשתו של זאוס, הרה. זאוס הזועם החליט להערים עליו ויצר ענן בדמות אישה. איקסיון החרמן התפתה וכשראה שהרה לא שמה עליו, החליט לשכב עם אשת הענן. מהזיווג נולדו הקנטאורים,עובדי דיוניסוס שבשכרותם רדפו אחרי נשים ואיימו לאנוס אותן. העונש שקיבל איקסיון היה להיות כפות לגלגל השמש ולהשרף, והוצב לצד טנטלוס במדור הנמוך ביותר בשאול. שני הסיפורים הללו מראים לנו שטריפ פסיכדלי יכול אמנם להביא את האדם להתגלות אך יכול גם להביא אותו ביגון שאולה.

בכל אופן, שואל גרייבס, האם טחורי הזהב היו בעצם פסלונים של פטריה פסיכדלית, ועכברי הזהב היו בעצם פסלונים של ענני זבובים שחגים סביבה? גרייבס עונה לעצמו, את מה שלטענתו ענה גם לפרופ׳ פודרו, ״תן לי קצת יותר עובדות מוצקות ופחות ספקולציות״

הערה 1: העדות על אבקת פטריות שמומסת בחלב כקוטל זבובים מוזכרת לראשונה רק בימי הביניים אצל אלברטוס מאגנוס במאה ה-13. ועל שם המנהג הזה הפטריה נקראת ״אמנית הזבובית״ fly agaric. האם ידעו על הפטנט הזה כבר ב-1000 לפנה״ס? לא יודע. מה שאני כן יודע זה שהטענה על כך ש״עץ ארז ואזוב ושני תולעת״ הוא הפטריה האדומה עם הנקודות הלבנות שצומחת בדרך כלל בחורשות הארז – טוענת שמרחו תמיסה של אמניטה מוסכריה על פצעוני הצרעת, כדי להרחיק את הזבובים והרימות שאהבו להצמד לנגעים ולאכול את הרקמות המתות של הנמק שהתפתח.

הפטריות של הפלישתים

הערה 2: גרייבס מעלה את הסברה במקום אחר בספר ששיר השירים ב׳ מרפרר לפטריה פסיכדלית כשהוא מדבר על צבי, עופר איילים ושועלים – כולם בצבעם החום הם בצבעים של אמניטה מוסכריה (בארץ היא כתומה/חומה). בכל המקרים יש עדויות שהחיות האלה אוכלות אמניטה לצרכים שהיינו יכולים להגדיר כסוג של דתיים. כפי שאנו זוכרים, מסורת סנטה קלאוס ומרכבת האיילים בכריסמס התפתחה אחרי שהשמאנים למדו מהאיילים לשתות את השתן של עצמם שוב ושוב, כי שתן של מי שאכל אמניטה נותר בעל השפעה פסיכדלית עד 7 פעמים. בתמונה הזו ניתן לראות גם שועל עושה זאת.

הערה 3: ההפניה לרוברט גרייבס נמצאת בספרו של ג׳ון מרקו אלגרו ״הפטריה הקדושה והצלב״, שיצא ב-1970. הספר הזה החריב לג׳ון מרקו אלגרו את הקריירה לא רק כי התאוריה שהיתה בו היתה מופרכת בעיני החוקרים של אז, וגם ככה האווירה היתה עוינת מאוד בלשון המעטה נגד מי שמדבר על פסיכדליה. הוא החריב לו את הקריירה בגלל ביקורת עמיתים שירדה לחייו, בין השאר על ידי גדול האתנומיקולוגים של אז, גורדון וואסון. הבעיה היא שוואסון בחר לרדת לחייו של אלגרו במקום לרדת לחייהם של החוקרים עליהם הסתמך, שחלק מהם בבירור טעו. כמו לדוגמה אנדרייה פוהריץ׳ שנתן את ההרכב הכימי של האמניטה וטעה בו. בקביעה שהאמניטה גורמת לברזרק אלגרו הסתמך על פוהריץ׳ וגרייבס, אך גם על ספקולציה שוואסון העלה ולאחר מכן התנער ממנה. בכל מקרה הוא לא הכחיש לרגע שהוא לא ביוכימאי (דבר שהיה בעוכריו). ורוב המסקנות שלו היו על רקע פילולוגי. המחלוקת על האם אמניטה גורמת לברזרק נותרה בעינה עד היום, למרות שעדיין נשמעים הקולות שמצדדים בטענה הזו. והם מגובים בהוכחות ראייתיות בלבד, כלומר לא מדעיות. כלומר, בדו״חות משטרתיים על מסוממים שביצעו פשעי אונס ברוטאליים ורצח, תחת השפעה של אמניטה. כולל מהשנים האחרונות. אז לא יודע. באופן כללי ג׳ון מרקו אלגרו היה שנוי במחלוקת עוד לפני ״הפטריה הקדושה והצלב״. הוא היה חבר בצוות המקורי של חוקרי מגילות ים המלח אבל המסקנות שלו היו רחוקות מהמסקנות המקובלות בשלל נושאים. כמו לדוגמה, האם מגילת הנחושת מוסרת מידע על אוצר אמיתי (שהרי המימדים שלו דמיוניים), או זהותו של מורה הצדק. בסופו של דבר הוא הסתכסך עם החוקרים המובילים במיינסטרים וזה הוביל אותו לפרוש מחקר המגילות. הוא תואר כאקסצנטרי וכסנסציוניסט, ולכן גם הספר שלו על כך שהנצרות היתה דת פסיכדלית נתפס כסנסציה פלצנית ותו לא.

הערה 4: רוב החוקרים טוענים שהברזרק נגרם לא מאמניטה אלא מצמח השכרון ובאופן כללי מאטרופין. למרות שפוהריץ׳ טוען שבאמניטה יש גם כמות מסויימת של אטרופין.

  • הפטריות של הפלישתים
  • הפטריות של הפלישתים
  • הפטריות של הפלישתים
  • הפטריות של הפלישתים

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.