והדרת פני זקן

והדרת פני זקן הציווי "והדרת פני זקן" איבד מהרלוונטיות שלו בתקופה המודרנית – הרי להיות זקן היום זה כבר עניין של מה בכך, הזקן כבר לא יותר חכם מהצעיר הודות לעושר המידע, ובעיקר: אריכות ימים היא פחות עניין של מזל ויותר עניין של אורח חיים בריא ושל גנטיקה, אלוהים לא נמצא במשוואה. לדעתי הדרת הפנים הזו הגיעה לזקנים בגלל שתי סיבות עיקריות: א. הערכה על בריאותם מסיבות תיאולוגיות – אם הם זכו לאריכות ימים, אלוהים אוהב אותם ; ב. הערכה על חכמת החיים שלהם, אם הם חיים הרבה כנראה שיש להם תובנות מועילות. גם כאן יש מרכיב תיאולוגי: אם הם יודעים הרבה, הם יישמו את חכמתם. אם הם יישמו אותה, כנראה שזה היה לרצון האל, שאם לא כן הוא היה מעניש אותם. להלן אכנה את הסיבות הללו "הסיבות התיאולוגיות". אני פוסל את האפשרות של הערכה בשל היותם הדור הקודם מכמה סיבות: א. המימד של הוקרת התודה על ההורות קיים רק ברמה של קרבת דם ; ב. המימד של הוקרת התודה על ההוראה, מבוסס על סמכות (כלומר: הידע שהורשתם לנו נכון וחיובי בהכרח) ; ג. הערכה של אנשים שלא לימדו אותנו ואין לנו איתם קרבת דם מבוסס על נורמה חברתית של כיבוד הזקן כאיש סמכותי ("שהיה יכול להיות אבא שלך"), להלן אכנה את הסיבות הללו "הסיבות הסמכותניות".

:: . ::

דחייה: בתקופה המודרנית, המרכיב של החכמה והסמכות נעדר. הצעירים מסתגלים מהר יותר לשינויים הטכנולוגיים, אחת מהתמורות הוא שהצעירים יודעים לנצל את הטכנולוגיה בכדי להשכיל. ועקב כך שסכר המידע נפרץ יחסית לאחרונה, צעיר שהתמיד ברכישתו יכול להגיע מהר מאוד לרמת ידע של אדם מבוגר ממנו (לדוגמה: השכלה מוסיקלית של צעיר בעידן ה-mp3 יכולה להשתוות להשכלה מוסיקלית של מבוגר ממנו בעידן התקליט) ; אחד מהמיתוסים שמכוננים את הסמכותנות הוא ירידת הדורות. כלומר, ככל שהדורות עוברים כך האנשים יודעים פחות, הזקנים הם חכמים וצעירים שלא הספיקו ללמוד לפני שהזקנים עברו מהעולם חכמים פחות. הדפוס, הנסיון והמדע הוכיח אחרת. הדפוס תרם לשימור המידע ולהעברתו מדור לדור, על ידי הנסיון הצעירים הסתמכו על מסורות בכדי לחקור את אמיתותם ולייצר ידע חדש ואיכותי יותר, המדע הוכיח שדעות קדומות מסוימות שגויות, ודעות מתוקנות (ושוב, איכותיות) ירשו אותן. הצעיר יודע יותר מהחכם, והידע שיש לו אותנטי יותר.

מבחינה תיאולוגית, מקומו של האל נדחק עקב הרציונליזציה של המדע. כלומר, האקטיביות של האל עברה מהמישור המוסרי אל המישור המכניסטי. האל שמעורב בקיום העולם, עושה זאת מפני שהוא מסובב את גלגלי השיניים של העולם. המוסר עצמו עיוור, ועל כן הסברה שבריאות נגזרה על אדם מראש לא מדוייקת. הגזירה הקדומה יכולה לבוא רק ברמה גנטית וסביבתית, כלומר אדם שבא מגזע בריא וחי בסביבה בריאה לא ימות במיתה משונה. אדם שנושא מחלות תורשתיות או חי בתנאים סביבתיים שמעודדים התפרצות של מחלות (אורח חיים לקוי, זיהום אוויר, תזונה גרועה וכו') מועד למות בטרם עת. מי שזכה לאריכות ימים מפתיעה, לא מסוגל לשחזר את אורח חייו לפרטים על מנת להוכיח לעצמו שהוא נמנע מהצפוי לו. המקום היחיד שאפשר להכניס כאן את האל, הוא בנסיון החיים שהקנה לאדם הבריא – כאן נכנסת שוב תפיסה פרה-דטרמיניסטית שלא מאפשרת לתפוס את אריכות החיים כקורת רוח.

:: . ::

הסתייגות: יש הבדל מהותי בעיני בין הדרת פנים לבין סיוע בעלמא. להעביר זקנה את הכביש זה מוסרי לא מפני שהיא זקנה אלא מפני שהיא חלשה, והפעולה הזאת הופכת להענקת טובה. מהסיבה הזאת, הסיוע לזקנים נכלל בגדר תמיכה בחלש. לא היינו מסייעים לאדם חזק לעבור את הכביש (חלק מהאנשים הבריאים היו רואים עלבון בהצעת עזרה שכזו, שבאה כאילו להעמיד אותם במקום של חלשים). המרכיבים התיאולוגיים והסמכותניים נעדרים כאן. כלומר: אין כאן באמת היבט של "אלוהים לא אוהב לראות צעירים שלא מסייעים לזקן", אלא "אלוהים לא אוהב לראות חזקים שלא מסייעים לחלש". כמו כן, אין כאן היבט של "אלוהים לא אוהב לראות תלמידים שלא מוקירים תודה למי שלימד אותם", אלא "אלוהים לא אוהב לראות תלמידים שלא מיישמים את דרך הארץ שלמדו ועל פיה יש לסייע לחלש"

:: . ::

עם דחית הסיבות התיאולוגיות והסמכותניות, מסתבר שהדרת פני הזקן תקיפה רק משום שהיא מעוגנת במסורת. כלומר, בתרבותנו הושרשה הגישה שזקן ראוי להדר, ורק מכח זה יש לנהוג כך. הדרת פני הזקן היא נורמטיבית, ואין לה כנראה תוקף מוסרי אחר. אשמח לדעת אם יש ואני טועה.

  • והדרת פני זקן
  • והדרת פני זקן
  • והדרת פני זקן
  • והדרת פני זקן

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.