הדרך המתומנת

הדרך המתומנת מוסיקת הפופ, אם נקרא לה בשם הכללי, כמבוססת על מקצב של ארבעה רבעים, ובפרט מוסיקת הריקודים האלקטרונית מכילה לרוב מחזורים של שמיניות. כל מחזור כולל ערוץ אחד נוסף של קצב, כך שבסופו של דבר המקצב נבנה נדבך על גב נדבך עד שמגיע אל השיא. אם נדמה את זה לספירלה עומדת, הרי שמדובר בתנועות מעגליות שסובבות ציר מסוים, ההיטל שלהן חופף אך הן מתקדמות בתנועה עולה. השאלה היא: למה שמונה ולמה רפטטיביות. אני טוען, שהרפטטיביות רומזת למחזוריות העולם וה-8 רומז לקוסמולוגיה מיסטית – הווה אומר, העולם הוא מחזורי, כל מחזור כולל 8 תחנות שהראשונה מהווה המשך ישיר לאחרונה שבמחזור הקודם. בשפה הקבלית קוראים למבנה הזה "שמיטות", שמתארות מחזוריות של 7,000 שנה בקיום העולם, כאשר בכל 1,000 שנה העולם עובר שמיטה. גם השמיטות עצמן מקיימות מחזוריות שמחולקת ל-7, כאשר החלק השמיני הוא שמיטת היובל.

כל מחזור מהווה נראטיב זהה של עולם שמתקיים, הולך ומתפתח עד שנחרב. העולם עצמו החל כמתוקן, התקלקל ומרגע זה הולך ונעשה שלם, חזרה למצבו הראשוני. גם בתוך תהליך זה מתקיים תת-נראטיב של בנין וחורבן, ולמעשה ניתן לתאר את קיומו של העולם כגל שמתנודד בין שיא שהוא בניין לבין שפל שהוא חורבן. הגל עצמו הוא משולש, ברגע השיא מתרחשת נפילה מיידית אל השפל, ואז מתחילה עליה שלא תמיד היא לינארית אך עדיין נמצאת במגמת התקדמות עד שהיא חוזרת אל רמת השיא. ניתן יהיה לתאר את המבנה הזה בצורה כזו שבה שיא הוא שפל, ומכאן שלא מדובר בהכרח בגל מתנודד אלא בסדרה מחזורית של פאזות, שכל שיא שלה מהווה דרגה נוספת בדרך אל התכלית, והאמפליטודה שלה היא כל קיומו של העולם. במילים אחרות, נוכל לתאר את הירידה של העולם לשפל כחלק אינטגרלי בקיומו, וכירידה לשם עליה. על אף הירידות הנשנות אל שפל, בסופו של דבר יתוקן העולם ויגיע אל תכליתו. או יותר נכון, אי אפשר לקיים עולם ללא ירידתו אל שפל.

הארכיטיפ של המחזור הזה נמצא בנראטיב ההיסטורי של עם ישראל, במסגרת תפקידו הפונקציונלי בעולם. ההיסטוריה מחולקת לשמונה, כאשר בין שמונת שלביו מפרידות שבע שמיטות. כל שמיטה אפיינה מצב אידאלי שהוא מעין עולם הבא, נפילה גדולה ותהליך של תיקון. ניתן לשים לב שבין כל סיפור לסיפור יש הקבלה, כל פסגה שקולה לאחרת וכל נפילה גם כן:

העולם נברא מושלם, אלוהים ברא אותו בשישה ימים ונח ביום השביעי. את המסגרת הזו של השבוע תוחמים שמונה מעברים – בין היום הראשון לשני, בין השני לשלישי וכן הלאה, בין השישי לשביעי ובין השביעי לראשון. מתקיימת מחזוריות בימי השבוע, מתוקף הסדר הקוסמי. וביום השישי ברא אלוהים את האדם והניחו בגן עדן לעובדה ולשומרה, עד אשר סרח האדם ואכל מעץ הדעת, אז הפיל את העולם לשפל שאין כמוהו ומכאן והלאה נדרש הגזע האנושי לתקן את המעוות. ברגע זה עבר העולם לשמיטה שניה, שהמשיכה עד אשר בני האלוהים ירדו אל הארץ ולקחו להם מכל אשר בחרו. רגע זה של עירוב שמיים וארץ, היה תיקון אידאלי אך בה בעת גם השחתה, ולכן הוריד אלוהים את המבול והעביר את העולם לשמיטה שלישית. השמיטה הרביעית החלה עם חטא דור הפלגה, שביקש לעשות לעצמו שם ולהגיע השמיימה, אך כשל ונפל, היחיד שהיה ראוי להמשיך את השליחות האלוהית נמצא אברהם, שהלך אל הארץ המובטחת אך כשהגיע אליה ירד מצרימה. אות לכך, או ללא קשר, ירדו גם בני בניו מצריימה אל שפל המדרגה , אך יצאו משם ביד רמה וקיבלו את התורה. כאן החלה השמיטה החמישית מפני שמיד לאחר מכן הם חטאו בעגל, הם הרסו את כל אשר בנו ולא נותר להם אלא לעלות ארצה ולבנות את בית הבחירה, שגם הוא נחרב בעוונותיהם, וכך החלה השמיטה השישית שהלכה ונשנתה עם חורבן הבית השני. השלב האחרון לאחר חורבן הבית הוא היציאה אל הגלות, והתחיה שבאה אחריה, עת יבוא המשיח ויוריד את גן עדן אל הארץ, יאחד בין עולם הזה לעולם הבא ולמעשה יביא את העולם לאותו מצב בראשיתי מהשמיטה הראשונה.

אלא שאקט של חורבן הוא אקט של בניה, ושפל הוא שיא. הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, ולכן גאולת העולם צפויה להיות על פי זה חורבנו. כלומר, הדרך למעלה היא למעשה הדרך למטה, עליונים למטה ותחתונים למעלה, ומכאן שעולם מתוקן הוא עולם הפוך. יש לזה גם השלכות מוסריות אבל ככלל, נובע מכאן שבסוף השמיטה האחרונה העולם ייחרב, ומתוך חורבנו הוא גם ייברא מחדש. כלומר, אור בראשית שיקרין בימות המשיח, הלא הוא אור בראשית של העולם הבא אכן יהיה באופן ליטרלי אקורד הפתיחה של העולם שייברא אחרי שהעולם הזה ייחרב. זו תהיה ראשית של עולם אחר וחדש, של המחזור הבא של השמיטות.

המסקנות מכאן הן רבות, אך בעיקרן זו: החטא הקדמון, המבול, חטא העגל, החורבן והגלות היו בלתי נמנעים ואף מתוכננים מראש, חלק בלתי נפרד מההיסטוריה ובלעדיהם היא לא היתה מתקיימת. הרבה מעבר לזה, אם אנו רוצים להביא לגאולת העולם ולסיום השמיטה האחרונה, כביכול עלינו להוריד את העולם לשפל גדול מפני שהורדה לשפל שכזה היא תחילת השמיטה הבאה. ליתר דיוק, מאחר שירידה אינה אלא עליה, ומגיעה מיד לאחר שיא, הרי שברגע שנתדרדר יש לנו סימן שאנחנו נמצאים על סף השמיטה הבאה שאינה אלא השמיטה הראשונה של העולם הבא. כלומר, הרגע שבו העולם יגיע אל שפל מוסרי הוא סימן לכך שהמשיח נמצא בפתח, ויהיה מקביל לקידמה המחשבתית והטכנולוגית. המוסיקה האלקטרונית מספרת באופן כללי את הסיפור הזה – ועוד לא הזכרנו את השימוש באלקטרוניקה מתוך הצהרה שאלוהים דובר את שפת האלקטרוניקה.

  • הדרך המתומנת
  • הדרך המתומנת
  • הדרך המתומנת
  • הדרך המתומנת

3 thoughts on “הדרך המתומנת

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    וואו, אני כולי מתרגשת
    איזו שימוש מרתק במקצבי פופ כמבוא לפרשנות גנוסטיקנית. תענוג

  2. תומר הגיב:

    אבי, אני תמיד שואל את עצמי עד כמה אתה בעצמך מאמין בדברים הללו, יפים ככל שיהיו.
    ועוד דבר, איך קשורה אם כן מוזיקת הפופ לכל זה? רק במבנה המתומן? האם גם בדיאלקטיקה של חטא וגאולה?

  3. אבי לבקוביץ הגיב:

    @תומר:
    קשה לי לענות על השאלה עד כמה אני מאמין בזה. בשלב זה אני משתאה מכמה קוהרנטי הרעיון הזה, ומנסה בעיקר למצוא בו פרצות. זה בלספמי ברמה שקשה לי, ולכן אני מעדיף לא להצהיר שאני מצדד ברעיון. הוא נחמד, ומתלבש מאוד יפה על איך שאני רואה את התרבות הפופולרית. זו אחת מהמוטיבציות שלי לחקור את זה.

    מוסיקת הפופ לטענתי קשורה לזה הרבה מעבר למבנה המתומן. כתבתי לא מעט על הדיאלקטיקה של הפופ, החל מרמת הטקסטים וכלה בטקסים ובפולחן, כפי שכיניתי אותם. הפופ, טענתי, שואף להפיץ את האור שהוסתר על ידי הממסד, על מנת לדחוק את הקץ – לסלק את המחיצה שהסתירה אותו, על ידי ניפוצה. החטא הוא הסמכותנות, והגאולה היא הפרוגרסיביות.

    קח לדוגמה את השיר "עוד לבנה בחומה" של פינק פלויד, שדורשים שיפסיקו לשטוף להם את המח בפרופגנדה ממסדית, ומבקשים לנפץ את החומה, שהמורים הם בסך הכל לבנה אחת בהם. החומה היא אותן מחיצות, הפרופגנדה היא התודעה הכוזבת שהם מבקשים להשתחרר ממנה כדי לגלות את המציאות כפי שהיא, כלומר להכניע את הדמיורגוס על מנת לקבל גישה אל הבלתי-נשחת. וכו'.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.