אור חוזר

אור חוזר הייתם יכולים לחשוב שרות דולורס וייס מרגישה שישראל זה קטן עליה, היא כבר עזבה לאוסטין טקסס כי היא המכה של האינדי והמוסיקה האלטרנטיבית – פולק, בלוז, קאנטרי וכו'. SXSW, נגנים וזמרים מיתולוגיים – סטיבי ריי ווהן, ווילי נלסון, כריס כריסטופרסון, ווילון ג'נינגס, אלחנדרו אסקובדו. אפילו טום ווייטס קופץ מדי פעם לביקור (למרות שהוא מתגורר בקליפורניה), אותו טום וייטס שלכבודו הקליטה וייס את האלבום הראשון שלה, באנגלית. כן, הייתם יכולים לחשוב שרות דולורס וייס מרגישה שעברית זה קטן עליה, שהיא חושבת יותר טוב באנגלית, שזה לגיטימי לגמרי לשיר ולהתבטא בשפה זרה כמו שעמית ארז, גבע אלון, ורבים אחרים וטובים טוענים ועושים. אבל אתם חושבים משהו, ו-וייס חושבת משהו אחר לגמרי. היא מתגוררת שם כי זה מה יש, היא נשואה, היא חיה עם בעל קרייריסט. היא כמובן נהנית בחו"ל אבל חושבת על הארץ, מתגעגעת לארץ, חוזרת לארץ כי היא מתגעגעת, לאשקלון, לאמא, לחברים, להווי, למדינה שאין לה אחרת. לעברית.

"ישראל בשבילי היא מקום, דבר ודמות מוחשית, אם בנוכחותה ואם בהעדרה. תמיד במחשבתי", היא אומרת, "המשפחה שלי כאן, החברים שלי כאן, האוכל שאני אוהבת. כאן נולדתי וגדלתי". בהרבה מובנים וייס 'חוזרת' כאן – אל אשקלון, אל אופיר ונדר איתו לא עבדה מאז גיל 16, אל יהוא ירון איתו לא עבדה מאז התפרקותה של River Styx (ההרכב המשותף לשניהם), ובעיקר, כאמור – אל העברית, כך גם נקרא האלבום, על שם שפת-אמה שבה מוציאה לראשונה אלבום (את הרוסית היא שכחה מאז גיל 5).

אבל אתם יודעים מה? אל תקראו לאלבום 'חזרה', גם לא 'התחלה חדשה', זה לא מדויק. אולי 'סיום' זה נכון יותר, סיום של תהליך מתמשך, משהו שרצה לצאת, היה צריך לצאת ויצא אחרי שנים. "זו לא היתה החלטה פתאומית, לכתוב בעברית, אלא תהליך שהלך ונבנה", היא מספרת, "איפה שהוא בגיל 22-23, עברתי אחרי שנים שלא עשיתי את זה – לכתוב בעברית. זה קשור לאשקלון, בהחלט. גדלתי בה, עזבתי אותה בגיל 16, נדדתי למקומות שנים ואז חזרתי. משהו בי רצה לכתוב, רצון עז להביע גרעין של רגש מורכב, והשירים לא יכלו להכתב בשפה אחרת שהיא לא עברית. אני קשורה ומחוברת אליה, יש לי הרגישות הכי גדולה אליה. היא עוזרת לי להתבטא, ברגעים מסוימים. כתבתי אז את השיר 'אשקלון'"

ומאז, שמונה שנים, את עובדת על האלבום?
"לא לגמרי. אי אפשר לומר שאני מתכננת אותו מאז. כתבתי את השיר כבר אז, אבל שום דבר שהיה אמור להמשך מעבר לכך, בטח לא אל אלבום. הייתי רחוקה מזה שנות אור, גם פיזית וגם מכל בחינה שהיא. במשך השנים התקדמתי טיפין טיפין, כתבתי ולא השלמתי. חלק כן השלמתי, ועדיין ללא לחן. כזו אני, זורמת, כותבת חלקי שירים, נבהלת כנראה מגודל המשימה הזו – לכתוב שיר מההתחלה ועד הסוף, בבת אחת. מן הסתם היה איפה שהוא הרעיון של לרכז את כל מה שכתבתי, אבל נראה לי שלעשות את זה ממש, הוא לא משהו שקרה לפני השנה האחרונה. זה בא"

ביחד עם אופיר ונדר, חבר עוד מבית הספר, ויהוא ירון, חבר הרכב בעבר, ומשתף פעולה בסיבוב ההופעות של אלבומה הראשון – היא גיבשה את האלבום. "הניגודים המוסיקליים בינינו הפכו את האלבום למה שהוא", היא מסבירה, "הם ניסו להפוך אותו לגרנדיוזי וגדול, אני משכתי לכיוון המינימליסטי והמצומצם. השתדלתי להשאיר מעט מקום לנשום. וכך יצא שיש בו גם וגם". ההפקה והעיבוד, אם כך, משותפת לשלושתם, הטקסטים והלחנים כולם שלה. מלבד כמובן שניים, שדובר בהם כבר רבות, “משירי ארץ אהבתי” של לאה גולדברג, שיצא כסינגל ו-”היה נא טוב אלי” של רחל המשוררת.

טוב, ארץ, אהבה – שלושה אלה נושאים שחוזרים במובנים שונים לכל אורך האלבום. זהו החום, זוהר הירח ואור השמש, הקיץ, אופטימיות שלא תסולא בפז – נחמה ותקווה, ביחד עם ערגה, הצמאון המתוק הזה. האווירה האופטימית והקיצית מעט מתרככת בסיום פסימי ועגמומי למדי, דקלום מתוך הפרק הראשון של ספר קהלת. אבל גם לזה יש הסבר, כנראה. הטקסט הזה פשוט מנותק מכל פילוסופיה (אם אכן יש כאן כזו), הוא מלודי, הוא רגשי. הוא מבקש שידקלמו אותו, זה חיבור מיסטי. לא מובן. "לא ניסיתי לנתח אותו אינטלקטואלית, הרגשתי עוצמה רק באפשרות ללמוד אותו".

אז כן, בואו לא נזכיר את המילה מיסטי בעצם. זו מילה גסה בבלוג שלנו, למרות שבאמת שאי אפשר להתחמק ממנה, לפחות לא באלבום הזה (לא יכולתי להתאפק). ואנחנו מנסים לתהות, האם יש בו באמת כוונות סמויות? ובכלל, הוא נכתב לגמרי בקיטועין, ללא רצף, כפרוזה, לא מחורז, אין כאן פזמונאות. ועדיין התוצאה קוהרנטית בצורה מרהיבה. זו שירה, פיוט. על מה חושב בן אדם כשכותב את הדברים האלה, ולאורך זמן? זה ברור. על דברים מופלאים, על דברים שמעבר אלינו, על דברים שגדולים מאיתנו, על הכל מלבד מחשבה מכוננת, ומשרטטת קווים.

"לא יודעת אם זה מה שאתה רוצה לשמוע, אבל זה משהו שרחוק ממני – פילוסופיית חיים", היא מצטדקת. "כלומר, לפעמים אני חושבת על הדברים האלה, אבל כאן לא התכוונתי להכנס אליהם יותר מדי. אני נוטה להתעסק רק במשהו שיש בו מטרה, כאן המטרה העיקרית היתה חוויה טובה. כמובן, גם איזה שהוא עולם פנימי, אבל לא לומר משהו מיוחד. אז כן, האור והשמש נוכחים, בהחלט, זה אלבום אופטימי. מעבר לכך? זה מרשים. מיסטיקה? אולי יש בזה משהו, אבל תמיד אפשר למצוא כאלה דברים, ובכל מקום. באופן כללי, התחושות שלנו הן דבר מאוד אמורפי, מאגר האסוציאציות של כולנו אולי משותף, אבל עדיין מדובר במשהו אישי. אסוציאציות זה דבר אבסטרקטי, זה משהו שמשקף זהות כלשהיא. וכשאתה מתעקש להגיע אל הזהות האמיתית הזו, מה שיוצא הוא באמת משהו מיסטי. ושוב, אני חושבת שאפשר למצוא את זה בכל דבר, ושזה המדהים והיפה – אנשים מתבטאים בצורות שונות עם עולמות פנימיים שונים ומורכבים, כל אחד מסוגל לראות בכל דבר, כל דבר אחר"

משהו על אופטימיות בחייך, אפשר בכל זאת לומר שזה קורה?
"בטח, כל הסיבות לומר. אופטימיות, מציאות שעולה מעל כל דמיון. באמת, אני מרגישה ככה, שחיי יותר יפים ממה שהייתי יכולה לדמיין. כמובן, יש לי חלק בזה, ועדיין – החיים, הצטרפויות המקרים, דרכי הגורל, כולם יצרו משהו נפלא וגדול בהרבה ממה שיכולתי לייחל לו. זה קיים, זה כיף"

:: . ::

רות דולורס וייס תופיע בתאריכים הבאים, טרם שובה לארה"ב:
יום חמישי, 23.10 – צוללת צהובה, י-ם
יום שישי, 24.10 – אינדי נגב, ובהזדמנות זו תזכורת
יום שלישי, 28.10 – מתנ"ס לוין, באר שבע
יום רביעי, 29.10 – הופעה חגיגית בצוותא ת"א.
יתארחו: יהוא ירון, אופיר ונדר, ספי ציזילנג ובוריס מרצינובסקי

  • אור חוזר
  • אור חוזר
  • אור חוזר
  • אור חוזר

One thought on “אור חוזר

  1. שולה חן הגיב:

    הי, היא לא באשקלון כבר, ועם יהוא עבדה גם בכל השנים שבין לבין, בהופעות לפני שטסה לאמריקה.
    בולצמן, גט יור פאקטס רייט.

    אבל אחלה
    נהננו לקרוא

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.